מסכת חולין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
אלא שהענין תלויה בחקירה הידועה אם ה[[אבות]] וה[[שבטים]] היה להם דין נח או דין ישראל. ובפשטות לא היו יכולים להפקיע עצמם מהחומרות של בן נח, אלא רק להחמיר כדין ישראל וחומרא בעלמא, ועדיין היה להם דין נח, ואם כן לפני מתן תורה לכאורה לא שייך הפסול של שחיטת נכרי. ואם כן שוב קשה מדוע לא רומז רש"י על ענין השחיטה. | אלא שהענין תלויה בחקירה הידועה אם ה[[אבות]] וה[[שבטים]] היה להם דין נח או דין ישראל. ובפשטות לא היו יכולים להפקיע עצמם מהחומרות של בן נח, אלא רק להחמיר כדין ישראל וחומרא בעלמא, ועדיין היה להם דין נח, ואם כן לפני מתן תורה לכאורה לא שייך הפסול של שחיטת נכרי. ואם כן שוב קשה מדוע לא רומז רש"י על ענין השחיטה. | ||
אך דוחק לומר שהנכרי היה בקי בכל הלכות השחיטה, | אך דוחק לומר שהנכרי היה בקי בכל הלכות השחיטה, ובפרט לפי הפוסקים{{הערת שוליים|1=ראה גם [[רמב"ם]] הלכות שחיטה פ"ד הי"ב.}} שסוברים שפסול של שחיטת עכו"ם הוא בהיותו עובד עבודה זרה{{הערת שוליים|וכפשטות לשון המשנה בחולין שם.}} ולא בהיותו בן נח ולא ישראל, ואם כן פסול זה שייך גם לפני מתן תורה, ומכיון שהמצרים היו עובדי עבודה זרה היה להם אסור לאכול משחיטת מצרים, ועוד, שהרי השבטים לא יכלו לאכול משחיטת הנכרי, מכיון שלא ידעו שיוסף יהודי וציווה לשחוט כשר, ומכיון שבלאו הכי לא היו יכולים לאכול מזה, וגם ליוסף היה אסור להביא להם מצד לפני עוור לא תתן מכשול - ע"ד "רצה לאכול בשר נבילה ועלה בידו בשר טלה", לכן לא היה כל ענין לשחוט כשר. | ||
למעשה משמע בפסוק שהשבטים כן אכלו, ובדוחק אפשר לומר שאכלו מפני יראת המלכות, אך הרבי מדייק שבפסוק למעשה לא נכתב כלל שאכלו אלא רק "וישתן וישכרו". | למעשה משמע בפסוק שהשבטים כן אכלו, ובדוחק אפשר לומר שאכלו מפני יראת המלכות, אך הרבי מדייק שבפסוק למעשה לא נכתב כלל שאכלו אלא רק "וישתן וישכרו". | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
*'''קלג א.''' האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15902&hilite=3a334b06-a7de-41ca-8d05-165a3ad5f6cc&st=%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D&pgnum=166 לקוטי שיחות חל"ג עמ' 154 (עמ' 165)] | *'''קלג א.''' האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15902&hilite=3a334b06-a7de-41ca-8d05-165a3ad5f6cc&st=%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D&pgnum=166 לקוטי שיחות חל"ג עמ' 154 (עמ' 165)] | ||
{{שס}} | {{שס}} | ||
[[קטגוריה:ש"ס]] | [[קטגוריה:ש"ס]] | ||
גרסה מ־00:33, 20 ביולי 2010
מסכת חולין, נקראת כך משום שהיא המסכת היחידה בסדר קדשים שאינה עוסקת בדיני הקדשים, אלא בדיני חולין.
המסכת עוסקת בדיני שחיטת חיות עופות ובהמות של חולין, ניקור, מליחה, גיד הנשה, וכל דיני כשרות הבשר.
שחיטת הבהמות בבית יוסף
במסכת [1] מובא כי יוסף הצדיק אמר לאשר ביתו לפרוע את בית השחיטה בנוכחות השבטים, אך רש"י בפירושו על התורה אינו רומז על כך שזו היתה שחיטה כשרה. הרבי[2] מסביר, כי כנראה שאדם זה היה נכרי, שהרי לא מובא שזה היה מנשה, ואם כן בלאו הכי שחיטת נכרי פסולה.
אלא שהענין תלויה בחקירה הידועה אם האבות והשבטים היה להם דין נח או דין ישראל. ובפשטות לא היו יכולים להפקיע עצמם מהחומרות של בן נח, אלא רק להחמיר כדין ישראל וחומרא בעלמא, ועדיין היה להם דין נח, ואם כן לפני מתן תורה לכאורה לא שייך הפסול של שחיטת נכרי. ואם כן שוב קשה מדוע לא רומז רש"י על ענין השחיטה.
אך דוחק לומר שהנכרי היה בקי בכל הלכות השחיטה, ובפרט לפי הפוסקים[3] שסוברים שפסול של שחיטת עכו"ם הוא בהיותו עובד עבודה זרה[4] ולא בהיותו בן נח ולא ישראל, ואם כן פסול זה שייך גם לפני מתן תורה, ומכיון שהמצרים היו עובדי עבודה זרה היה להם אסור לאכול משחיטת מצרים, ועוד, שהרי השבטים לא יכלו לאכול משחיטת הנכרי, מכיון שלא ידעו שיוסף יהודי וציווה לשחוט כשר, ומכיון שבלאו הכי לא היו יכולים לאכול מזה, וגם ליוסף היה אסור להביא להם מצד לפני עוור לא תתן מכשול - ע"ד "רצה לאכול בשר נבילה ועלה בידו בשר טלה", לכן לא היה כל ענין לשחוט כשר.
למעשה משמע בפסוק שהשבטים כן אכלו, ובדוחק אפשר לומר שאכלו מפני יראת המלכות, אך הרבי מדייק שבפסוק למעשה לא נכתב כלל שאכלו אלא רק "וישתן וישכרו".
אך במסקנת הדברים הרבי מחדש, כי יש לומר שהשבטים עצמם לא שמרו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וזה לא מוזכר בשום מקום אלא דווקא לגבי האבות מוזכר[5] ששמרו את כל התורה, ויש לומר שגם השבטים שמרו את התורה רק בהיותם בבית יעקב ובסמיכות.
ביאורי הרבי
- ה ב. תוס' ד"ה על פי הדבור. שהיה סומך ע״פ הדבור דלאו משל עובד כוכבים קא מייתי. שיחות קודש תש"מ ח"א עמ' כ' (עמ' 63)
- עח ב. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 117 (עמ' 108)
- פג א. בארבעה פרקים כו' ובערב יום טוב. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 64 (עמ' 76)
- צא א. פרע להן בית השחיטה, והכן טול גיד הנשה בפניהם. לקוטי שיחות עמ' 181 (עמ' 195)
- קלג א. האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 154 (עמ' 165)
| מסכתות הש"ס | ||||
|---|---|---|---|---|
| סדר זרעים | ברכות · פאה · דמאי · כלאים · שביעית · תרומות · מעשרות · מעשר שני · חלה · ערלה · ביכורים | |||
| סדר מועד | שבת · עירובין · פסחים · שקלים · ראש השנה · יומא · סוכה · ביצה · תענית · מועד קטן · מגילה · חגיגה | |||
| סדר נשים | יבמות · כתובות · נדרים · נזיר · סוטה · גיטין · קידושין | |||
| סדר נזיקין | בבא קמא · בבא מציעא · בבא בתרא · סנהדרין · מכות · שבועות · עדויות · עבודה זרה · אבות · הוריות | |||
| סדר קדשים | זבחים · מנחות · חולין · בכורות · ערכין · תמורה · כריתות · מעילה · תמיד · מדות · קינים | |||
| סדר טהרות | כלים · אהלות · נגעים · פרה · טהרות · מקוואות · נדה · מכשירין · זבים · טבול יום · ידים · עוקצין | |||
- ↑ צא, א.
- ↑ לקוטי שיחות עמ' 181 (עמ' 195).
- ↑ ראה גם רמב"ם הלכות שחיטה פ"ד הי"ב.
- ↑ וכפשטות לשון המשנה בחולין שם.
- ↑ רש"י בפרשת תולדות כו, א לגבי אברהם, ובפרשת וישלח ל, ה, לגבי יעקב "ותרי"ג מצוות שמרתי.