לדלג לתוכן

איסור ריבית – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
מ. רובין (שיחה | תרומות)
מ מ. רובין העביר את הדף ריבית לשם איסור ריבית תוך דריסת הפניה
מ. רובין (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
'''ריבית''' – פירושה ריוח מממון שניתן בהלוואה, כלומר, שכר על העובדה שהמלוה ביטל את השתמשות ממון שלו על ידי הלוואתה ללוה, ובכך הלוה קיבל את האפשרות לסחור בהממון.
{{סוגיה
 
| תלמוד בבלי = {{בבלי|בבא מציעא|ס}}-{{בבלי|בבא מציעא|עה|ללא=מסכת}}
בתורה יש מצווה גדולה להלוות - "[[גמילות חסדים]]", אך יש '''איסור ריבית''', אסור שיהיה בזה שום ריווח מההלוואה.
| ברייתא = {{קישור לתוספתא|בבא מציעא|ד}}-{{קישור לתוספתא|בבא מציעא|ו|ללא=מסכת}}
 
|משנה=פרק איזהו נשך - {{משנה|בבא מציעא|ה|ללא=שם}}|מקרא={{תנ"ך|שמות|כב|כד}}, {{תנ"ך|ויקרא|כה|לה|לז}}, {{תנ"ך|דברים|כג|כ|כא}}.|ספרי מניין המצוות=[[ספר החינוך]] מצוה ס"ח, [[ספר המצוות להרמב"ם]] עשה קצ"ח, ולא תעשה רל"ז|שולחן ערוך={{שוע|יורה דעה|קנט}}-{{שוע|יורה דעה|קעה|ללא=חלק}}}}
התורה חזרה על האיסור כמה פעמים, וכל מי שיש לו יד בהלוואת ריבית עובר לפחות על איסור אחת של התורה.
'''איסור ריבית''' הוא איסור [[הלכה|הלכתי]] [[מדאורייתא]] ביחס למתן או קבלת תמורה על [[הלוואה]]. ה[[תורה]] אסרה על השתתפות בעסקאות [[ריבית]], למעט באופן שהלווה או המלווה אינם יהודים, או באופן של [[היתר עסקה|עסקה]], שבתנאים מסוימים נחשב לרווח מסחרי המותר. להבדיל גם ב[[אסלאם]] נאסרה הריבית.
 
והחכמים הרחיקו מאוד את האיסור, אפילו מאבק ריבית.
 
לאידך יש "[[היתר עיסקא]]". ראה [[היתר עיסקא|ערכו]].


== מקור האיסור ==
== מקור האיסור ==
שורה 25: שורה 21:
וזוהי השייכות של מצות רבית אל [[קבלת עול מלכות שמים|קבלת עול שמים]] ו[[יציאת מצרים]]: מצות רבית מהוה תוכן וסדר כללי, שבאמצעותה נעשה, כביכול, הקב"ה שותף ליהודי בעבודתו – קבלת עול שמים (קיום המצוות). ולהיותו קשור עם הקב"ה, יוצא הוא מכל המיצרים וההגבלות – יציאת מצרים{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/1/16/74&search=%D7%9B%D7%A1%D7%A3 תורת מנחם א שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'שי"ת. ע' 75 ].}}.
וזוהי השייכות של מצות רבית אל [[קבלת עול מלכות שמים|קבלת עול שמים]] ו[[יציאת מצרים]]: מצות רבית מהוה תוכן וסדר כללי, שבאמצעותה נעשה, כביכול, הקב"ה שותף ליהודי בעבודתו – קבלת עול שמים (קיום המצוות). ולהיותו קשור עם הקב"ה, יוצא הוא מכל המיצרים וההגבלות – יציאת מצרים{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/1/16/74&search=%D7%9B%D7%A1%D7%A3 תורת מנחם א שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'שי"ת. ע' 75 ].}}.


== לקריאה נוספת ==
==ראו גם==
 
* [[היתר עיסקא]]
* [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&st=&pgnum=703 ספר הליקוטים להצמח צדק - ערך ריבית]
 
== ראו גם ==


* [[היתר עיסקא]]
==לקריאה נוספת==
* [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&st=&pgnum=703 ספר הליקוטים להצמח צדק - ערך ריבית] {{הב}}


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה אחרונה מ־17:36, 24 ביולי 2025

איסור ריבית
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ד, ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוקים ל"הל"ז, ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים כ'כ"א.
משנה פרק איזהו נשך - מסכת בבא מציעא, פרק ה'
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס'-דף ע"ה
שולחן ערוך שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ט-יורה דעה, סימן קע"ה
ספרי מניין המצוות ספר החינוך מצוה ס"ח, ספר המצוות להרמב"ם עשה קצ"ח, ולא תעשה רל"ז

איסור ריבית הוא איסור הלכתי מדאורייתא ביחס למתן או קבלת תמורה על הלוואה. התורה אסרה על השתתפות בעסקאות ריבית, למעט באופן שהלווה או המלווה אינם יהודים, או באופן של עסקה, שבתנאים מסוימים נחשב לרווח מסחרי המותר. להבדיל גם באסלאם נאסרה הריבית.

מקור האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]

אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ

ויקרא כה, לז

לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ

דברים כג, כ

פרטי האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]

אסור[1] לתת יד בהלוואה שיש בו ריבית בין הלווה והמלווה, זאת אומרת שאסור להיות ערב או להעיד בשבליהם או לכתוב ביניהם שטר שיש בו הזכרת ריבית, שנאמר[2] "לא תשימון עליו נשך".

המלוה עובר על ששה לאוין[3], והלווה בשניים[4], והמתעסקין באחד.

מטעמי המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כי האל הטוב חפץ בישוב עמו אשר בחר, ועל כן ציוה להסיר מכשול מדרכם לבל יבלע האחד חיל חברו מבלי שירגיש בעצמו עד שימצא ביתו ריקן מכל טוב. כי כן דרכו של ריבית וידוע הדבר, ומפני זה נקרא נשך. ובהימנע מן המעשה הזה ערב וסופר ועדים, ימנעו בני אדם ממנו.

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

כדרך שיהודי מתנהג עם יהודי שני – כך מתנהגים עמו מלמעלה: אם הוא עובר על איסור רבית, הוא נוטל עתה ריווח משום שנתן לו בעבר כסף, מתנהגים עמו מלמעלה באופן כזה: עבודתו עתה היא כביכול ללא השתתפות מלמעלה; ישנה רק נתינת ה"כסף" – כח – קיום המצוות שלמעלה – לפני שהוא מתחיל בה"מסחר", ההתעסקות בעבודתו, שזהו הכח לביצוע עבודתו. ואילו כשהוא מקיים מצות רבית, מתנהגים עמו כך גם מלמעלה: לא זו בלבד שנותנים לו תחילה הכח לעבודתו, אלא שמשתתפים עמו מלמעלה בעבודה עצמה – "הקב"ה קורא ושונה כנגדו".

וזוהי השייכות של מצות רבית אל קבלת עול שמים ויציאת מצרים: מצות רבית מהוה תוכן וסדר כללי, שבאמצעותה נעשה, כביכול, הקב"ה שותף ליהודי בעבודתו – קבלת עול שמים (קיום המצוות). ולהיותו קשור עם הקב"ה, יוצא הוא מכל המיצרים וההגבלות – יציאת מצרים[5].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ^ ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) מצוה סח.
  2. ^ שמות כב, כד.
  3. ^ ספר החינוך מצווה שמג - שלא להלוות בריבית לישראל. שנאמר "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך" (ויקרא כה, לז). נשך וריבית הינם אותו דבר, וחילקם הכתוב, ולא כתב "את כספך ואכלך לא תתן לו בנשך", כדי לעבור עליו בשני לאוין, כלומר, להרבות האזהרות עליו.
  4. ^ ספר החינוך מצוה תקעב - לא ללוות בריבית מישראל. הלווה עובר משום "לא תשיך" ומשום "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד).
  5. ^ תורת מנחם א שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'שי"ת. ע' 75 .