ברכת הגומל – הבדלי גרסאות

ההגדרה הבסיסית של החייבים בברכה כפי שמופיע בגמרא היא: "ארבעה צריכים להודות - יורדי ים, הולכי מדבריות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא"{{הערה|תלמוד בבלי מסכת ברכות נד, ב.}}, הנרמזים בראשי התיבות שבפסוק "וכל '''החיים''' יודוך סלה" - '''ח'''בוש, '''י'''סורים, '''י'''ם, '''מ'''דבר{{הערה|1=וראו ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5727-3/154/index.htm שיחת פרשת פנחס י"ב תמוז תשכ"ז סעיף כא] בביאור הצורך והדיוקים בסימן זה, ושינוי הסדר בסימן מהארבעה מקרים כפי שמופיעים בתהילים ק"ז.}}.

ארבעה מקרים אלו מפורטים גם ב[[תהילים ק"ז|פרק ק"ז בתהילים]], כשלאחר כל אחד מהם מופיע הביטוי: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". גם ההלכה שיש לברך ברכה זו במניין עשרה מישראל רמוזה בפרק זה, בפסוק: "וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ"{{הערה|פסוק לב.}}.

יש לברך את ברכת הגומל בפני מניין מבוגרים, כאשר לפחות שניים מהם הם תלמידים חכמים שעוסקים בלימוד ההלכה{{הערה|"ותרי מינייהו רבנן".}} על פי מה שנאמר: "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ"{{הערה|תהילים קז, לב.}}. אולם גם אם לא נמצאו שני תלמידי חכמים, לא יעכב אדם את אמירת הברכה.