לדלג לתוכן

אמה עבריה – הבדלי גרסאות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
ב. א. א. (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
ר.ז. (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{מקורות}}
{{מקורות}}
'''אמה עבריה'''  
ישנם כמה מצוות בתורה הנוגעות למצב בו נמכרת אישה יהודייה כ'''אמה עברייה''' (עבדת בית) למשך תקופה מוגדרת. והם: מצוות ייעוד, פדיון, ואיסור מכירה שנייה.
דרגתו של אמה עבריה על פי [[תורת הנגלה]] ועל פי תורת החסידות:


==בנגלה==
בחסידות מוסבר עניינם בעבודת ה'.
* האפשרות ש[[אמה עבריה]] תמכר היא רק אם אביה נקלע לחובות והחליט למכורה לאמה(שאז כמובן היא עצמה לא נמכרה אלא מעשה ידיה)
 
ואם האב החליט למוכרה חלה על האדון מצוות ייעוד, ועל האב מצוות פדיון,
== מדיני המצווה ==
יעוד- ליעד אותה לו או לבנו על ידי שמעות המכירה לשפחה יהפכו למעות [[קידושין]]- למפרע.
הדינים שנוגעים למכירת האמה העברייה, תוקפים את מגבלותיה ואת הדרכים בהן יש לשחררה או לשמור עליה. התורה קובעת שהאדם שמוכר את האמה לא יכול למכור אותה שוב לאדם אחר, ובמקרה של פדיון, על המוכר להקל על תהליך הפדיון ולהסכים לשחרר אותה בהתאם.
פדיון- שהאב יפדה אותה על ידי שמשלם חלק מדמי המכירה על השנים שיוצאת.
 
התורה קובעת שעל האיש שקנה אמה עבריה להציע לה שידוך או לקיים איתה נישואין, או לחלופין, למסור אותה לאחד מבניו. מדובר במצווה רחמנית שנועדה להיטיב עם האישה הנמכרת ולעזור לה לצאת ממצב של עבדות. זו דרך להקל עליה ולתת לה חירות מסוימת {{הערה|שם=מג|[[ספר החינוך]] מצווה מג.}}.
 
אם האדון לא בחר לייעדה לעצמו או לבנו, הוא חייב לפדות אותה, כלומר לשחרר אותה ולסייע לה לחזור לבית אביה. הוא לא יכול להיאחז בה במצבים בהם הוא לא מעוניין בה, ובמיוחד לא יכול להחמיר על הפדיון או להימנע ממנו{{הערה|[[ספר החינוך]] מצווה מד.}}.
 
התורה אוסרת על הקונה של אמה עבריה למכור אותה שוב לאדם אחר. היא נשארת תחת ידה של הקונה, והוא מחויב להנהיג בה רחמים ולסייע לה בחיים האישים שלה, לשמור עליה ולספק לה את האפשרות להתקיים בכבוד{{הערה|[[ספר החינוך]] מצווה מה.}}.
 
==מטעמי המצווה==
המצווה נובעת מרחמנותו יתברך שמו, אשר מצווה על הקונה לשאת את האמה או לתת אותה לאחד מבניו כדי שתוכל להימלט מעבודת עבדות. זהו ציווי של צדקה רחומה, המעמיד את טובת האמה העברייה בראש סדר העדיפויות. כלומר, אם הקונה לא מעוניין בה כעולה לאשתו, הוא מחויב לפעול בדרך שמאפשרת לה לצאת לחירות ולהימנע מעבדות מתמשכת{{הערה|שם=מג|}}.


==בחסידות==
==בחסידות==
* מדובר על עולם ה[[בריאה]] שתפקידה להיות "מבשלת ואופה בשר" שזהו ענין [[שינוי המהות]], שמשנה את מהות הדבר,
* מדובר על עולם ה[[בריאה]] שתפקידה להיות "מבשלת ואופה בשר" שזהו ענין [[שינוי המהות]], שמשנה את מהות הדבר,
כלומר ש[[אהבה]] או ה[[יראה]] שלו לא נשארים מגושמים ולא רק שעברו לצד ה[[קדושה]] אלא שגם המהות שלהם נהפכה ל[[טוב]].
כלומר ש[[אהבה]] או ה[[יראה]] שלו לא נשארים מגושמים ולא רק שעברו לצד ה[[קדושה]] אלא שגם המהות שלהם נהפכה ל[[טוב]]{{הערוה|[[דרך מצותיך]] [https://chabadlibrary.org/books/2900630284 מצוות יעוד ופדיון אמה העבריה].}}.
 
==מקורות לעיון==
* [[דרך מצותיך]] [https://chabadlibrary.org/books/2900630284 מצוות יעוד ופדיון אמה העבריה].


==לקריאה נוספת==
{{הערות שוליים}}
* דרך מצותיך מצוות "אמה עבריה".


[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מצוות]]

גרסה מ־09:40, 16 בפברואר 2025

ישנם כמה מצוות בתורה הנוגעות למצב בו נמכרת אישה יהודייה כאמה עברייה (עבדת בית) למשך תקופה מוגדרת. והם: מצוות ייעוד, פדיון, ואיסור מכירה שנייה.

בחסידות מוסבר עניינם בעבודת ה'.

מדיני המצווה

הדינים שנוגעים למכירת האמה העברייה, תוקפים את מגבלותיה ואת הדרכים בהן יש לשחררה או לשמור עליה. התורה קובעת שהאדם שמוכר את האמה לא יכול למכור אותה שוב לאדם אחר, ובמקרה של פדיון, על המוכר להקל על תהליך הפדיון ולהסכים לשחרר אותה בהתאם.

התורה קובעת שעל האיש שקנה אמה עבריה להציע לה שידוך או לקיים איתה נישואין, או לחלופין, למסור אותה לאחד מבניו. מדובר במצווה רחמנית שנועדה להיטיב עם האישה הנמכרת ולעזור לה לצאת ממצב של עבדות. זו דרך להקל עליה ולתת לה חירות מסוימת [1].

אם האדון לא בחר לייעדה לעצמו או לבנו, הוא חייב לפדות אותה, כלומר לשחרר אותה ולסייע לה לחזור לבית אביה. הוא לא יכול להיאחז בה במצבים בהם הוא לא מעוניין בה, ובמיוחד לא יכול להחמיר על הפדיון או להימנע ממנו[2].

התורה אוסרת על הקונה של אמה עבריה למכור אותה שוב לאדם אחר. היא נשארת תחת ידה של הקונה, והוא מחויב להנהיג בה רחמים ולסייע לה בחיים האישים שלה, לשמור עליה ולספק לה את האפשרות להתקיים בכבוד[3].

מטעמי המצווה

המצווה נובעת מרחמנותו יתברך שמו, אשר מצווה על הקונה לשאת את האמה או לתת אותה לאחד מבניו כדי שתוכל להימלט מעבודת עבדות. זהו ציווי של צדקה רחומה, המעמיד את טובת האמה העברייה בראש סדר העדיפויות. כלומר, אם הקונה לא מעוניין בה כעולה לאשתו, הוא מחויב לפעול בדרך שמאפשרת לה לצאת לחירות ולהימנע מעבדות מתמשכת[1].

בחסידות

  • מדובר על עולם הבריאה שתפקידה להיות "מבשלת ואופה בשר" שזהו ענין שינוי המהות, שמשנה את מהות הדבר,

כלומר שאהבה או היראה שלו לא נשארים מגושמים ולא רק שעברו לצד הקדושה אלא שגם המהות שלהם נהפכה לטובתבנית:הערוה.

מקורות לעיון

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 ספר החינוך מצווה מג.
  2. ^ ספר החינוך מצווה מד.
  3. ^ ספר החינוך מצווה מה.