נחום דב דנברג: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (תקלדה) |
תמים של הרבי (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
נמנה על קהילת החסידים ב[[מונטריאול]], וניהל לפרנסתו בית חרושת למכנסיים. | נמנה על קהילת החסידים ב[[מונטריאול]], וניהל לפרנסתו בית חרושת למכנסיים. | ||
לאחר בואו של [[אדמו"ר הריי"צ]] | לאחר בואו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ל[[ארצות הברית]] תרם בהרחבה להחזקת [[770 מרכז חב"ד העולמי|בית חיינו]] ונהג להגיע לעיתים מזומנות לחצרות קודשנו. באחת ההזדמנויות בהם הגיע, השתתף ב[[התוועדות של הרבי]] בה ביאר הרבי בפרטיות את התהליך של 'ניקוי יבש' וההוראה מכך בעבודת השם. | ||
כאשר ביקש מהרבי רשות לעלות לארץ הקודש, סירב הרבי ואמר לו שיגיד לו מתי שיגיע הזמן לכך, ובשנת תש"ט עלה לארץ הקודש בהוראת אדמו"ר הריי"צ וקבע את מגוריו ב[[ירושלים]]. | כאשר ביקש מהרבי רשות לעלות לארץ הקודש, סירב הרבי ואמר לו שיגיד לו מתי שיגיע הזמן לכך, ובשנת [[תש"ט]] עלה לארץ הקודש בהוראת אדמו"ר הריי"צ וקבע את מגוריו ב[[ירושלים]]. | ||
בניו המשיכו לנהל את עסקי בית החרושת, ומידי תקופה של שלושה חודשים קיבל מהם סכום כסף גדול למחייתו, אותו נהג לחלק לעניני צדקה וחסד, למוסדות חינוך, ולעניני רבותינו נשיאינו שבארץ הקודש, כשלעצמו לא הותיר כמעט מאומה. | בניו המשיכו לנהל את עסקי בית החרושת, ומידי תקופה של שלושה חודשים קיבל מהם סכום כסף גדול למחייתו, אותו נהג לחלק לעניני צדקה וחסד, למוסדות חינוך, ולעניני רבותינו נשיאינו שבארץ הקודש, כשלעצמו לא הותיר כמעט מאומה. | ||
גרסה אחרונה מ־20:39, 17 ביוני 2024
ר' נחום דב דנברג (נהגה גם דענבערג. נפטר בשנת תשי"ב) היה איש עסקים ובעל חסד, ממקושרי רבותינו נשיאינו, שזכה שכל מהדורות ספרי התהילים בהוצאת קה"ת יוקדשו לזכרו.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד לאביו יצחק מענדיל דענבערג.
נמנה על קהילת החסידים במונטריאול, וניהל לפרנסתו בית חרושת למכנסיים.
לאחר בואו של אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית תרם בהרחבה להחזקת בית חיינו ונהג להגיע לעיתים מזומנות לחצרות קודשנו. באחת ההזדמנויות בהם הגיע, השתתף בהתוועדות של הרבי בה ביאר הרבי בפרטיות את התהליך של 'ניקוי יבש' וההוראה מכך בעבודת השם.
כאשר ביקש מהרבי רשות לעלות לארץ הקודש, סירב הרבי ואמר לו שיגיד לו מתי שיגיע הזמן לכך, ובשנת תש"ט עלה לארץ הקודש בהוראת אדמו"ר הריי"צ וקבע את מגוריו בירושלים.
בניו המשיכו לנהל את עסקי בית החרושת, ומידי תקופה של שלושה חודשים קיבל מהם סכום כסף גדול למחייתו, אותו נהג לחלק לעניני צדקה וחסד, למוסדות חינוך, ולעניני רבותינו נשיאינו שבארץ הקודש, כשלעצמו לא הותיר כמעט מאומה.
כך לדוגמא רכש בתוך שנה אחת בלבד ארבעה ספרי תורה חדשים והכנים אותם לבתי כנסת חב"ד בירושלים. מסירותו לזולת היתה עד כדי כך שכאשר נפל למשכב ביקש שיקחו את בגדיו ויתנום לעניים וכשיחלים - ירכוש לעצמו חדשים.
לאחר פטירתו עמד הרבי בקשר עם יורשיו שהנציחו את אביהם באמצעות הדפסת ספר התהילים יהל אור עם פירוש הצמח צדק, ובכל שאר המהדורות של התהילים 'אוהל יוסף יצחק' הוקדשו על שמו ואף הודפסו במצורף אליו המכתבים שקיבל מאדמו"ר הריי"צ ב'קובץ מכתבים לתהילים'.
נפטר בירושלים בשנת תשי"ב ונטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין בהר הזיתים, לפני פטירתו ביקש שיכניסו יחד עם המיטה את המטבע המיוחד לברכה שקיבל סבו מאדמו"ר הצמח צדק[1]. על מצבתו אותה רכש וניסח בעצמו, לא נרשם מאומה מלבד שמו ושם אביו.
הערות שוליים
- ↑ סבו קיבל את המטבע עם ההוראה שיחזיק אותה אצלו בכל עת, ופעם אחת בנסיעתו בספינה נשברה הספינה והוא עצם את עיניו והחזיק במטבע וניצול בדרך נס.