פורטל:דבר מלכות/ערך נבחר/5

דבר מלכות ויקהל היא שיחה שאמר הרבי בשבת קודש כ"ה אדר תשנ"ב.

בשיחה מבאר הרבי את המעלה של אהבת ישראל, ושל האתחדות עם הקב"ה על ידי אמירת מודה אני.

הרבי בשיחה הסביר בפנימיות הדברים את הקביעות של אותה שנה בה פרשת ויקהל ופרשת פקודי, לא היו מחוברים, שבכך מתבטא השלימות של פרשת ויקהל בפני עצמה, שהיא לגלות את האחדות בבריאה ובין בני ישראל. הרבי הוסיף שקודם שהאדם פועל אחדות בינו לבין חברו, עליו לפעול אחדות בינו לבין הקב"ה, דבר המתבטא בכך שמיד "כשניעור משנתו" הוא אומר מודה אני.

בשיחה ציין הרבי, את העובדה שהחל "ויקהל" - "קיבוץ גלויות" של רבים מבני ישראל לארץ ישראל, וזאת בשונה מרבותינו נשיאנו שלא עלו או ביקרו בארץ ישראל, וגם ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ ישראל היה מפני שלא היה יכול לבקר ב"קברי אבותיו" שבליובאוויטש ורוסטוב.

בנוסף עורר הרבי בשיחה להוסיף בנתינת צדקה, באופן שיכניס בזה את כל עשר כוחות הנפש, ובכך יזרז את הגאולה.

שיחה זו היא השיחה האחרונה ששמענו לעיני בשר לעת עתה מהרבי (ל"ע). הנוהג היה שהרבי היה מגיה את כל השיחה, אך שיחה זו הגיה הרבי את ראשי הדברים שלה בלבד, וכשעתיים לאחר מוצאי שבת, דבר שעורר את תמיהתם של החסידים, אך הובן למפרע כאשר אירע המאורע של כ"ז אדר כיומיים לאחר מכן (מאחורי השיחות, עמ' 47, בהוצאת חדור בד"ם).

לערך המלא

< לחזרה לגלריה