שחיטת ליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:שוחט בפעולה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[שוחט]] חסיד חב"ד בבדיקת סכינו]] | [[קובץ:שוחט בפעולה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[שוחט]] חסיד חב"ד בבדיקת סכינו]] | ||
'''שחיטת ליובאוויטש''' היא שחיטה המיוחדת לחסידי חב"ד. על ה[[שוחט]] להיות [[יראת שמים|ירא שמים]], והשחיטה באופן כללי צריכה לעמוד על רמת ההידור המקסימלי בהתאם לתנאי המקום והזמן, וכן להיות בהתאם לפסקי רבותינו נשיאינו. | '''שחיטת ליובאוויטש''' היא שחיטה המיוחדת לחסידי חב"ד. על ה[[שוחט]] להיות [[יראת שמים|ירא שמים]], והשחיטה באופן כללי צריכה לעמוד על רמת ההידור המקסימלי בהתאם לתנאי המקום והזמן, וכן להיות בהתאם לפסקי רבותינו נשיאינו. | ||
| שורה 11: | שורה 12: | ||
בדורות קודמים, בכל קהילה חב"דית היה קיים שוחט שהחסידים אכלו משחיטתו בלבד{{הערה|ובשל כך לא קיים הביטוי 'שחיטת ליובאוויטש' אצל רבותינו נשיאינו וכתבי החסידים בדורות קודמים.}}, ועם המהפכה התעשייתית, והאפשרות לייבא בשר ממקומות מרוחקים, ולאחסן אותו לטווח ארוך, התייתר הצורך בשוחט חסידי-מקומי, והתאפשר לרכוש בשר מהודר שנשחט במקומות מרוחקים, כאשר טיב הכשרות וההידור של הבשר תלויים במידה רבה גם במשחטה ובגוף הכשרות המפקח עליה, ולא רק ביראת השמים הספציפית של השוחט עצמו. | בדורות קודמים, בכל קהילה חב"דית היה קיים שוחט שהחסידים אכלו משחיטתו בלבד{{הערה|ובשל כך לא קיים הביטוי 'שחיטת ליובאוויטש' אצל רבותינו נשיאינו וכתבי החסידים בדורות קודמים.}}, ועם המהפכה התעשייתית, והאפשרות לייבא בשר ממקומות מרוחקים, ולאחסן אותו לטווח ארוך, התייתר הצורך בשוחט חסידי-מקומי, והתאפשר לרכוש בשר מהודר שנשחט במקומות מרוחקים, כאשר טיב הכשרות וההידור של הבשר תלויים במידה רבה גם במשחטה ובגוף הכשרות המפקח עליה, ולא רק ביראת השמים הספציפית של השוחט עצמו. | ||
הרבי עצמו הוא זה שטבע את המושג 'שחיטת ליובאוויטש', והשתמש בו הן | הרבי עצמו הוא זה שטבע את המושג 'שחיטת ליובאוויטש', והשתמש בו הן ב[[התוועדות]] פומבית, והן ב[[יחידות|יחידויות]] ו[[מענות קודש|מענות פרטיים]] לרבני קהילות חב"ד{{הערה|1=[media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads//2020/06/12-06-2020-00-21-18-%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F3.pdf וזבחת כאשר ציויתיך], הערה 75.}}, ועל פי הקו שהנחה הרבי, ב'שחיטת ליובאוויטש' מלבד השוחטים עצמם גם שאר בעלי התפקידים בשרשרת הכשרת הבשר צריכים לעמוד באותם הדרישות שנדרשות מהשוחטים עצמם, היות וגם להם יש השפעה רוחנית על הבשר הנשחט{{הערה|הרב הענדל שאל את הרבי האם ניתן להציב 'בודק פנים' (בשחיטה של בשר בקר) יהודי ירא שמים שלא נמנה על עדת חסידי חב"ד, והרבי השיב שאם הוא סומך על יראת השמים שלו אפשר, אך אז השחיטה לא תוכל להיקרא בשם 'שחיטת ליובאוויטש'.}}. | ||
==חשיבות יראת השמיים== | ==חשיבות יראת השמיים== | ||
גרסה מ־22:45, 15 באפריל 2023
שחיטת ליובאוויטש היא שחיטה המיוחדת לחסידי חב"ד. על השוחט להיות ירא שמים, והשחיטה באופן כללי צריכה לעמוד על רמת ההידור המקסימלי בהתאם לתנאי המקום והזמן, וכן להיות בהתאם לפסקי רבותינו נשיאינו.
אודות שחיטת ליובאוויטש
אצל חסידים הקפידו בכל הדורות על הידור מקסימלי באכילה, היות והדברים שהאדם אוכל הופכים להיות דם ובשר כבשרו, ומשפיעים על תכונותיו ואופיו, וכן על ילדיו.
רבותינו נשיאינו ראו בהעמדת שחיטת הבשר כראוי חשיבות רבה כדבר שיש לו השפעה רוחנית על האוכלים אותו, עד כדי כך שהרבי קרא למושג 'שחיטת ליובאוויטש' "מוסד של הפצת המעיינות", כלומר שבאמצעות שחיטה חב"דית הנעשית כראוי בהידור ובהתאם להוראות רבותינו נשיאינו, משפיע הדבר על אלו שאוכלים את הבשר להיות קשורים עם רבותינו נשיאינו ותורת החסידות.
כפועל יוצא מהאמור, חלק מהגדרתה של שחיטת ליובאוויטש, היא שחיטה הנעשית בהידור הרב ביותר, תוך הקפדה מוחלטת על שוחטים יראי שמים ועם השגחה צמודה ופיקוח רבני-חב"די.
בדורות קודמים, בכל קהילה חב"דית היה קיים שוחט שהחסידים אכלו משחיטתו בלבד[1], ועם המהפכה התעשייתית, והאפשרות לייבא בשר ממקומות מרוחקים, ולאחסן אותו לטווח ארוך, התייתר הצורך בשוחט חסידי-מקומי, והתאפשר לרכוש בשר מהודר שנשחט במקומות מרוחקים, כאשר טיב הכשרות וההידור של הבשר תלויים במידה רבה גם במשחטה ובגוף הכשרות המפקח עליה, ולא רק ביראת השמים הספציפית של השוחט עצמו.
הרבי עצמו הוא זה שטבע את המושג 'שחיטת ליובאוויטש', והשתמש בו הן בהתוועדות פומבית, והן ביחידויות ומענות פרטיים לרבני קהילות חב"ד[2], ועל פי הקו שהנחה הרבי, ב'שחיטת ליובאוויטש' מלבד השוחטים עצמם גם שאר בעלי התפקידים בשרשרת הכשרת הבשר צריכים לעמוד באותם הדרישות שנדרשות מהשוחטים עצמם, היות וגם להם יש השפעה רוחנית על הבשר הנשחט[3].
חשיבות יראת השמיים
רבותינו נשיאינו הקפידו בכל הדורות, שהשוחט יהיה דווקא אדם ירא שמים מאד, אף יותר מהרב, וחסיד שעוסק בעבודת התפילה[4], שכן כך נפסק בשולחן ערוך שיש למנות שוחט שמיוחד ביראת השמים שלו, הרבה מעבר לחזקת הכשרות הקיימת אצל כל יהודי (שמספיקה בהחלט לשחיטה לצורך עצמי), כי בדיקת הסכין, שהיא פסיקת הלכה לכל דבר, ניתנה לשוחט ועליו להיות ראוי לפסוק בענין זה, שדורש ריכוז מיוחד (ובוודאי בתנאי הזמן והמקום הלא-קלים של השחיטה), וכן יש להקפיד ביותר על השחיטה שתתקיים ללא חשש חמשת הדברים הפוסלים אותה (שהיה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור) וחלק מדברים אלו דורשים תשומת לב יתרה, קל להיכשל בהם מבלי משים ורק השוחט עצמו (וה' הרואה ללבב) יודע אם מלאכתו התבצעה כדין. וכבר נקבע בדברי ימי החסידים (לאור מעשה שהיה, בעת מחלוקת על תפקידים) שהעדיפו רבותינו להעניק את משרת הרב למתנגד, תמורת הענקת משרת השוחט לחסיד. מסופר כי פעם פוטר שוחט ממלאכתו בשל העובדה שלבש 'ערדליים' שהיו אז באופנה. הרבי מציין כי ברור שלא היתה בעיה הלכתית בעצם נעילת הערדליים אך זה הראה היכן השוחט מונח.
השחיטה
שחיטת ליובאוויטש הוגדרה על ידי הרבי ביחידות לרב יצחק הנדל:
- "שחיטת ליובאוויטש היא שחיטה שהרבי מליובאוויטש רצה, ולכן השוחטים צריכים ללמוד דוקא חסידות חב"ד".
הקפדות והידורים
הרבי הביע פעם את דעתו ששחיטת ליובאוויטש צריכה להיות בהידור המקסימלי לפי תנאי המקום והזמן. בשל כך, אין קו ברור באיכות השחיטה ולכל מערכת כשרות יש החמרות והקפדות משלה בהתאם להוראה זו. אך כמובן ששחיטת ליובאוויטש מחוייבת לנהוג כפי פסקי רבותינו נשיאינו, גם במקומות שבהם דעתם להחמיר מול הפסיקה הנהוגה בדרך כלל.
העמדת הסכין
העמדת הסכין לשחיטה היא אומנות המחייבת יראת שמים רבה, והדברים קל וחומר: בנוגע לבדיקה שאכן נשחט רובו של הסימן (ולא חלילה רק חציו), שהיא בדיקה בדבר הנגלה לעין באופן יחסית ברור וקל הזהירה התורה[5] להקפיד בדבר הקפדה יתירה, שנאמר "והבדלתם בין הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור" - על אחת כמה וכמה בנוגע לבדיקת הסכין שנפסל בפגם דק מן הדק, וכרוכה פעמים רבות בטרחה יתירה ומרובה בהעמדת הסכין כהלכה ובעיקר ברגשה – דברים התלויים ועומדים על חוט השערה (במצבו של הבודק, במצבה של ידו אם חמה היא או צוננת, וכמובן גם במידת יראת השמיים של השוחט).
אופן ההשחזה
מלבד הכתוב בהלכה לבדוק הסכין לפני השחיטה[6], בזמן השחיטה[7] ואחריה[8], הורה הרבי הריי"ץ[9]
"בדבר השחזת הסכין של שחיטה טוב יותר לשני הצדדים ושלא להשחיזו בפעם אחת לכל אורך הסכין כי צדקו דברי האומרים שאז אין הליטוש וייטל כדבעי ובשעה שלמדתי האומנות בשנת תר"ס למדוני השובי"ם הכי גדולים באומנתם באופן כזה והשי"ת יצליח לו להתלמד בכי טוב".
ובנוסף לכן ישנן הוראות נוספות רבות, חלקן בהלכה, חלקן נהוגות בין השוחטים, וחלקן הן תקנות שהתווספו בדורינו:
לפני בדיקת הסכין להתפלל[10], לטבול במקווה, לבדוק ביישוב הדעת[11], לבדוק לאט לאט, לבדוק רק כשחום היד ממוצע, לא לבדוק את הסכין לאחר בדיקת ריאה[12], לרחוץ הסכין קודם לבדיקתו, לא לבדוק כשהשוחט עייף אפילו בעיפות קלה, לבדוק אך ורק בעמידה, לבדוק דווקא בציפורן[13], לבדוק ללא כפפות, לבדוק מכל פגם אף בראשו וסופו[14] לא לבדוק מול מאוורר, לבדוק תחת מרות הרב, ועוד.
במענה לאחד השוחטים ובודקים מאנ"ש שהגיע לסכסוך עם הרבנות בעירו ולא היה מוכן להראות להם סכיני השחיטה שלו כתב הרבי "ודאי כמנהג כל שו"ב מראה הסכין להרבנים, ויבשר בשורות טובות"[15], ובהזדמנות אחרת כתב הרבי "נהוג בקהילות קודש שהשו"ב מראה סכינו להרבנים ואינה מובנת התנגדותו למנהג זה שיסודה בשו"ע. המשער הפירצה באם כל השו"ב יסרבו להראות הסכינים?"[16].
בדיקת הסכין
מכיון ששחיטה בסכין פגום מנבלת את בעל החיים, חובה לבדוק את הסכין לפני השחיטה, וכפי שאמר רב חסדא[17] "מניין לבדיקת הסכין מן התורה שנאמר[18] "ושחטתם בזה ואכלתם". זה שאמר להם בזה בא לומר שבדק להם סכין.
והקפדה זו אינה מנהג טוב בעלמא, אלא נקבעה בהלכה. כתב הרא"ש כי "הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין"[19], ובשולחן ערוך הובא מרבינו יונה "הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה כי הכין ליבו באחרונה ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב"[20].
ואם בשנים קדמוניות כך, בזמננו על אחת כמה וכמה. דהרי אז שחטו מספר מצומצם של עופות וגם אותם שחטו באיטיות, לעומת זמננו שהשחיטה תעשייתית, היד מתעייפת וכוח ההרגש פוחת והולך. ועל כן בימינו אין די בבדיקת הסכין ע"י השוחט עצמו, ואפילו לא בבדיקת שני שוחטים שהבודקים האחד לרעהו, מפני שכאמור לעיל שניהם לא מרגישים כראוי ואין אפוטרופוס לזה - אלא יש להעמיד על המשמר בודק סכינים, וצריך להקפיד שגם הוא ינוח.
וכן הורה הרבי: "מה שכתב אודות הנחיצות דבדיקת הסכין ע"י שני שוחטים ובודקים בודאי נכון הוא במאד, אלא שהדבר תלוי בהרבנים והעיקר בהשוחטים ובודקים, ולצערנו רק לאט לאט הולך המצב ומשתפר. אף שאין לך דבר העומד בפני הרצון, ואם היו הרבנים והשוחטים ובודקים רוצים באמת ובתוקף המתאים היו מצליחים בזה"[21].
השוחט
שוחט ירא שמיים
על השוחט להיות ירא שמים במיוחד (אף יותר מרב), מכמה סיבות:
- הוא האחראי העיקרי על בדיקת הסכין, שצריכה להיות במתינות וביישוב הדעת (גם בתנאי מקום וזמן קשים), ולשם כך יש צורך ביראת שמים עצומה.
- רק אדם בעל יראת שמים אמיתית יבין את גודל האחריות הרובצת עליו והקו הדק המפריד בין זיכוי הרבים להפכו רח"ל, ועל כן רק על אדם כזה ניתן לסמוך שלעולם לא יוותר על קוצו של יוד, גם בעניינים שנראים "פעוטים".
מנהגים מקובלים אצל שוחטים מאנ"ש
בהכרחת השוחט להקפיד על מנהגים חב"דיים אין קו אחיד, אך מהוראות רבותינו נשיאינו ניתן לומר כי על השוחט ללמוד חסידות בכל יום, וכן לעסוק בעבודת התפילה לפי ערכו. רבני חב"ד בכל אתר הקפידו על הנהגות מסויימות. לדוגמא - טבילה במקווה קודם השחיטה.
בנוסף, רבנים חב"דיים רבים הקפידו במקומותיהם על הנהגות מסויימות (והנהגות אלו אינן בהכרח שייכות לכל מקום וזמן). לדוגמא:
- חינוך הילדים במוסדות חב"ד בלבד (גם אם יש מוסדות אחרים ברמה רוחנית גבוהה יותר).
- אי התעסקות בכל ענף כלכלי אחר לצורך פרנסה (לבד מענפים שהינם בגדר "כלי קודש" כרב, מלמד, שליח וכיו"ב).
- שלילת העסקת שוחט שלא הופיע לאמירת תהלים בשבת מברכים לפני תפילת שחרית.
- באופן כללי - הנהגה יומיומית המהווה דוגמא חיה לאברך ירא שמים וחסידי, על כל המשתמע מכך.
ראה גם
לקריאה נוספת
- הרב מרדכי ביסטריצקי, קובץ שחיטת ליובאוויטש, תשס"ט[22]
- הרב שלום דובער דיקשטיין, וזבחת כאשר ציויתיך
תשורה משמחת משפחות דיקשטיין-גינזבורג, סיון תש"פ - זלמן צרפתי, מה זה שחיטת ליובאוויטש?
שבועון בית משיח, פרשת עקב תשע"ז - הרבי מליובאוויטש אחראי על השחיטה, סקירה על שחיטת ליובאוויטש במדור 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד 1930 עמוד 40[23]
קישורים חיצוניים
- שיעור של הרב ביסטריצקי, מהי שחיטת ליובאוויטש - באתר ,
- שמלה חדשה - עם בגדי מלכות
- הרב ברוך בועז יורקוביץ, מהי המשמעות הפנימית של שחיטת חב"ד?
- שחיטת ליובאוויטש ו'חלק' לשיטת הבית יוסף באתר 'הלכ"ה'
- האמת מאחורי שחיטת ליובאוויטש, כתבת וידאו
- מוטי הולצברג, שחיטת ליובאוויטש - תחקיר, בתוך מגזין 'דרך המלך'
- הרב משה קורנוויץ, אתם אוכלים בבית בשר כשר?...
- אברמי זקס, שחיטת ליובאוויטש, בעיניים של קריקטוריסט
- - מפתיע: כדי להיות שוחט 'ירא שמיים' יש להתפלל באריכות
הערות שוליים
- ↑ ובשל כך לא קיים הביטוי 'שחיטת ליובאוויטש' אצל רבותינו נשיאינו וכתבי החסידים בדורות קודמים.
- ↑ [media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads//2020/06/12-06-2020-00-21-18-%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F3.pdf וזבחת כאשר ציויתיך], הערה 75.
- ↑ הרב הענדל שאל את הרבי האם ניתן להציב 'בודק פנים' (בשחיטה של בשר בקר) יהודי ירא שמים שלא נמנה על עדת חסידי חב"ד, והרבי השיב שאם הוא סומך על יראת השמים שלו אפשר, אך אז השחיטה לא תוכל להיקרא בשם 'שחיטת ליובאוויטש'.
- ↑ 'במענה על שאלתו במכתבו דכ"ג מנחם אב, על דבר אופני לימוד הדינים ואופני לימוד השו"ב [=שוחט ובודק] וחילוק השעות בזה. הנה עליו להתייעץ עם זקני אנ"ש הנמצאים על אתר, ויודעים תנאי המקום וכישרונות. אבל מתאים להמובא בהפוסקים ובשולחן ערוך לרבינו הזקן ושו"ת הצמח צדק, אשר שו"ב צריך להיות ירא שמים ביותר וביותר, עליו להוסיף בלימוד חסידות חב"ד, המביאה ליראת השם - יראה תתאה ויראה עילאה שבחכמה שבנפש וכמובאר בתניא בכמה מקומות - והקדמה לזה והכלי לקבלת הנ"ל, על ידי עבודת התפילה כדבעי, וכשירצה באמת יצליח'. אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חלק ט' עמוד רסט
- ↑ ויקרא כ' כ"ה.
- ↑ שו"ע סימן יח ס"ג, שמלה חדשה ס"א, בית דוד סימן יח, יסוד הבית סק"ה בשם המהר"ץ.
- ↑ שו"ע שם סי"א כף החיים סימן י"ח סקנ"ו.
- ↑ שו"ע שם סי"ב רשב"א, הובאו דבריו בשמלה חדשה סימן ח"י ס"י, בשו"ע אדה"ז הלכות שחיטה סקח"י.
- ↑ אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ו עמ' שסא.
- ↑ ולא נהגו בזה אצל אנ"ש.
- ↑ לא לדבר אם איש בשעת הבדיקה, וכל אדם יודע מהם הדברים המפריעים לו וגורמים לו טרדות ומחשבות.
- ↑ שאז הציפורן רכה ואינו יכול לבדוק יפה.
- ↑ הוראת אדמו"ר הזקן בשו"ת, שער המילואים ס"ד, וראה גם דעת קדושים סימן ח"י סקי"ד.
- ↑ במקומו השפיץ – אף שבודאי לא ישחטו במקום הזה.
- ↑ מקדש מלך ח"א עמ' 53.
- ↑ מקדש מלך ח"א עמ' 54.
- ↑ חולין יז א'.
- ↑ שמואל א' י"ד ל"ד.
- ↑ רא"ש חולין פ"א ס כ"ד.
- ↑ שו"ע יו"ד סי' ח"י סי"ז.
- ↑ אגרות קודש ח"ט עמ' שיג.
- ↑ סקירה על החוברת באתר
- ↑ ובעיתונים שיצאו לאור במשך החודש שלאחר מכן, התפרסמו תגובות על הכתבה במדור 'קוראים כותבים'.