נקודה קו שטח

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית) אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן
אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא
סוגי השתלשלות
יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך

המונח "נקודה קו שטח" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נקודה.

נקודה - קו - שטח, הוא משל לאופן התפשטות האור בסדר השתלשלות מהעלם העצמי של המשפיע אל הגילוי אצל המקבל.

ראשית הגילוי היא באופן של נקודה, שאף שאין לה התפשטות כלל, היא כבר יציאה מההעלם והכל טמון בה, קו הוא ההתקשרות וההמשכה אל המקבל, ושטח הוא כאשר הדבר בא לידי גילוי אצל המקבל.

ביאור המושג

כאשר צריכה להיות המשכה והשפעה חדשה, שאצל המקבל אין מאומה וצריך ליצור אצלו יש מאין, אופן ההמשכה הוא בשלושה שלבים כלליים:

השלב הראשון הוא עצם הרצון של המשפיע לצמצם את עצמו ולהשפיע למקבל. אף שעדיין אין כאן כל השפעה, בצמצום הזה מונח כל מה שיתפשט ויומשך ויושפע לאחר מכן. פעולה זו היא בעיקר אצל המשפיע, והיא נמשלת לנקודה כי ההשפעה עדיין בהעלם ואין לה כל התפשטות.

השלב השני הוא ההמשכה למקבל, אף שזו עדיין פעולה מצד המשפיע, היא כבר מגיעה אל המקבל. פעולה זו נמשלת לקו, והיא מוכרחת היות וכל השפעה שיש בה ציור פרטים מורכבת וכלולה מקווים, אם כי 'קו' אמיתי (בשונה מחוט) הוא רק מושג מופשט שעדיין לו אחיזה, היות ואין לו מימדים וממשות.

השלב השלישי הוא התיישבות ההשפעה בכלי המקבל בשלימות, פעולה הנמשלת לשטח, שיש בו אחיזה.

בהשתלשלות העולמות, הנקודה היא ראשית גילוי אור הקו, מחשבה הקדומה דאדם קדמון, הקו הוא עולמות האין סוף שלמעלה מאצילות, ובאופן פרטי הוא כתר דאצילות, והשטח הם האורות המתלבשים בעולם האצילות.

באותיות שם הוי'

האות הראשונה בשם הוי' היא האות יו"ד, שהיא במילואה רומזת לגילוי באופן של נקודה-קו-שטח:

• נקודה - האות י' עצמה מזכירה צורה של נקודה ביחס לשאר האותיות, אך הכוונה היא אכן לנקודה אמיתית, שאין לה כל התפשטות, שזהו עצם היציאה מהעלם אל הגילוי, בדוגמת 'הברק המבריק' של כח החכמה, שעדיין אין התפשטות לאורך ורוחב, רק עצם הגילוי, (וביחס לקדוש ברוך הוא, זהו עיקר הצמצום, שמסלק את אור האין סוף ומותיר רק את הנקודה המועטת הנצרכת להשפעה לעולמות.
• קו - האות ו' מזכירה בצורתה קו שנמשך מלמעלה למטה, המורה על ירידת השפע אל המקבל. הקו עצמו נעשה מריבוי נקודות.
• שטח - האות ד' שמתפרסת הן לאורך והן לרוחב מזכירה צורה של שטח, המורה על התפשטות האור באופן שיש לו מציאות של מקום.

בדומה לביטוי של נקודה-קו-שטח באות יו"ד עצמה, כך הוא גם בשם הוי':

• יו"ד - צמצום האור מהמשפיע למקבל
• (ה"א ראשונה - ההתפשטות בעצמות המשפיע שיהיה כפי הצריך לבוא אל המקבל)
• וא"ו - ההמשכה למקבל
• ה"א אחרונה - התיישבות השפע בכלי המקבל.

מושגים מקבילים

נקודה ספירות פרצוף

בדומה למושגים נקודה-קו-שטח המוזכרים במקומות רבים יותר, מוסבר בחסידות שהמושגים מקבילים לג' המדריגות של נקודות-ספירות-פרצוף.

לארקא לאמשכא לאנהרא

בספר הזוהר מובא אודות נוסח הברכות, שפירוש תיבת 'ברוך' הוא להמשיך את האור האלוקי מהמקור העליון להאיר את התחתונים, ובנוגע לכך משתמש הזוהר בג' הלשונות: "לארקא ולאמשכא ולאנהרא", להוריק, להמשיך ולהאיר.

רבי לוי יצחק שניאורסון ביאר שמושגים אלו מקבילים לבחינת חב"ד, ולשלישיה של נקודה-קו-שטח, כאשר 'לארקא' הוא באות יו"ד (שענינו הוא דווקא 'להוריק' המורה על המשכת העצם ולא הארה בלבד), 'לאמשכא' באות וא"ו שצורתה היא המשכה מהעליון לתחתון, ו'לאנהרא' הוא באות דל"ת המורה על ההתיישבות בכלי המקבל, שהשפע מאיר אצלו.

בעבודת השם

המשמעות של מושגים אלו בעבודת השם, היא בלבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה.

בפרטיות יותר:

• נקודה - כוונת המצוות, שעיקרה במחשבה
• קו - עבודת התפילה המחברת את כוונת המצוות עם המעשה בפועל, שעיקרה בדיבור
• שטח - קיום המצוות, שעיקרו במעשה.