אהרן רוזנפלד: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== חותם על הפסק דין == | == חותם על הפסק דין == | ||
במשך תקופה ממושכת למד ר' אהרון חסידות עם ה[[משפיע]] ר' [[זלמן לנדא]]. בהזדמנות אחת ביקש ממנו ר' זלמן שיחתום על הפסק דין ש[[הרבי]] הוכח כ[[נביא]] ועל כן מצווים אנו לשמוע לו וכי הוא הינו ה[[מלך המשיח]]. ר' אהרן | במשך תקופה ממושכת למד ר' אהרון חסידות עם ה[[משפיע]] ר' [[זלמן לנדא]]. בהזדמנות אחת ביקש ממנו ר' זלמן שיחתום על הפסק דין ש[[הרבי]] הוכח כ[[נביא]] ועל כן מצווים אנו לשמוע לו וכי הוא הינו ה[[מלך המשיח]]. ר' אהרן חגר את אבנטו וחתם, אך ביקש שלא לפרסם חתימתו. ואכן, חתימתו פורסמה רק לאחר הסתלקותו. | ||
== לא הייתי במקווה == | == לא הייתי במקווה == | ||
גרסה מ־19:35, 10 במרץ 2010
רבי אהרן הכהן רוזנפלד הינו מקרלין-סטולין. נולד לאביו ר' יצחק משה רוזנפלד, שהיה מחשובי החסידות, וצאצא של האדמור"ים הראשונים לבית קרלין.
התמונותו לאדמו"רות
בתחילה היה רבי אהרן מחשובי זקני חסידי קרלין, נכד לרבי אהרן הגדול מקרלין ושל בנו רבי אשר מסטולין. לאחר הסתלקות האדמו"ר רבי יוחנן פרלוב מקרלין, שהשאיר אחריו רק בת אחת ולה בן כבן שנה, התחלקה חסידות קרלין למספר חלקים. החלק הגדול קיבל כאדמו"ר את נכדו של האדמו"ר הקודם, רבי ברוך שוחט מקרלין-סטולין, שהיה כבן שנה וראו בו ממשיך הדרך בתואר "הינוקא". קבוצה אחרת, שנקראה בשם "זקני קרלין" (דער אלטע קרלינער'ס), פנו לרבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב וקבלו אותו למורה דרכם כאדמו"ר מקרלין-לעלוב. לאחר הסתלקותו לשמי מרום, קבלו החסידים את מרות בנו רבי שמעון בידרמן מלעלוב, כשלוש שנים.
לאחר שרבי שמעון בידרמן לא רצה לשמש כאדמו"ר מקרלין-לעלוב, אלא כאדמו"ר מלעלוב בלבד, פרשו ממנו החסידים ובחרו לרבם את אחד מזקני החסידים הוא רבי אהרן הכהן רוזנפלד - כאדמו"ר מפינסק-קרלין.
רבי אהרן הסתלק בליל שבת בשנת תשס"א. כממשיך דרכו משמש בנו רבי אריה רוזנפלד מפינסק קרלין.
חותם על הפסק דין
במשך תקופה ממושכת למד ר' אהרון חסידות עם המשפיע ר' זלמן לנדא. בהזדמנות אחת ביקש ממנו ר' זלמן שיחתום על הפסק דין שהרבי הוכח כנביא ועל כן מצווים אנו לשמוע לו וכי הוא הינו המלך המשיח. ר' אהרן חגר את אבנטו וחתם, אך ביקש שלא לפרסם חתימתו. ואכן, חתימתו פורסמה רק לאחר הסתלקותו.
לא הייתי במקווה
לפי גירסה אחרת, היה זה הרב ליפש שהחתים את האדמו”ר. הוא מספר[1]: אף אז היה הוא ידוע כאוהד חב”ד. אך בפגישתי עמו חיזק עובדה זו וסיפר כי הוא עצמו מפיץ חסידות בסתר... אדמו”ר זה גם ידוע בלמדנותו העצומה, עובדה אשר בזכותה בעיקר נבחר להיות אדמו”רה של חסידות פינסק קארלין.
“התחלנו לשוחח על הענין שלשמו באנו, והוא השיב כי שלושה סימנים בולטים הוא רואה ברבי. ראשית כל: הוגה בתורה: תואר זה כפי שהוא נראה אצל הרבי, הוא דבר שאין לו אך ורע בכל מקום אחר. הוא סיפר כי הסתובב ופגש רבנים ותלמידי חכמים מכל שלושת הדורות האחרונים, ומעולם לא נפגש בדמות כמו זו של הרבי.
“שנית: ‘יכוף כל ישראל’: הוא אמר כי לדעתו מתבטא הדבר ביחסו של הרבי לכל יהודי בפרטות. הרבי מתעניין תמיד לדעת בדיוק כמה יהודים הניחו תפילין, ושואל אם הייתה אפשרות להביא עוד ילד אחד להשתתף בתהלוכה. רואים בבירור את יחסו של הרבי לכל ילד קטן, ול’כל ישראל’ כפשוטו.
שלישית: אי אפשר להתעלם מרבבות המופתים באגרות קודש, דבר הקובע ברכה לעצמו.
“אלא, שלאחרי כל זאת שאל אותנו כיצד אפשר כיום לאחר ג’ תמוז, לחתום על פסק דין ברור כי הרבי הוא מלך המשיח? לא מדובר פה ב’ווארט’ נחמד או בהתוועדות חסידית, אלא בפסק דין שיש לו תוקף הלכתי, וכיצד זה אפשר לקבוע בוודאות כי הרבי הוא מלך המשיח? אולי זה רבי שמעון בר יוחאי? או צדיק מדור אחר?
“כתשובה לשאלה זו, הראיתי לו את דברי הרבי בלקוטי שיחות חלק ל"ה[2], הוא קרא את הדברים בעיון, וראה כי מדובר בציטוטים הלכתיים. “אכן”, אמר לנו, “על זה אפשר לבסס פסק הלכתי, על הרמב”ם והירושלמי המצוטטים פה”, ובאומרו זאת הודיע על הסכמתו לחתום. אלא שעם כל זאת לא רצה לחתום באותו יום. הוא הסביר לנו כי בגלל פצע שיש לו, לא טבל במקווה באותו יום, וביקש מאתנו לחזור למחרת.
“למחרת הוא אכן טבל במקווה, וכשהגענו לבש סירטוק וגארטל, וחתם בהתרגשות רבה על פסק הדין”.
ספריו
לאחר פטירתו הוציאו החסידים לאור סדרת ספרים נושאי השם "ארחות אהרן", ביניהם ספר "משנת החינוך" שמקובל מאוד בקרב מחנכים במגזר החסידי.