יצחק הורביץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב ה[[חסיד]] ר' '''יצחק הורביץ''' הי"ד (ידוע בכינויו '''ר' איצ'ע מתמיד'''), שימש כ[[שד"ר]]. בי' [[כסלו]] [[תש"ב]]. ר' איצ'ע נודע כ[[עובד ה']] מופלא, אף שהוא היה בדור הקודם, הוא התקבל כאחד מגדולי החסידים בדורות הראשונים של תורת החסידות. נהרג בעיר [[ריגא]] בשואה על [[קידוש ה']]. | |||
הרב ה[[חסיד]] ר' '''יצחק הורביץ''' הי"ד (ידוע בכינויו '''ר' איצ'ע מתמיד'''), | |||
==נעוריו== | ==נעוריו== | ||
נולד לאביו הרה"ח ר' שלמה מנחם מענדל. כבר מילדותו היה ניכר בר' יצחק גדלותו. המלמד שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה מוכן ללכת לישון. | |||
עוד בהיותו נער צעיר לימים , החליט לערוך תחרות עם אחד מחבריו מי יצליח להיות הראשון שיקבל תעודת 'סמיכה' לרבנות. שניהם ישבו ולמדו יומם ולילה, וחברו שלא היה בעל גוף בריא וחסון כמותו נפל למשכב מרוב יגיעה מתמדת בתורה עד שנפטר, אך הוא ר' יצחק המשיך ללמוד בהתמדה עצומה עד שקיבל תעודת 'סמיכה', והוא בן שבע עשרה שנה בלבד. | |||
עוד בהיותו נער צעיר לימים , החליט לערוך תחרות עם אחד מחבריו | |||
==לימודיו בתומכי תמימים== | ==לימודיו בתומכי תמימים== | ||
בתקופת נעוריו נוסדה ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. חבריו של ר' איצ'ע שהתקבלו ל'תומכי תמימים', ניסו לשכנעו שייסע לישיבה. על העיירה ועל חסידות [[ליובאוויטש]] שמע ר' איצ'ע כבר לפני כן, אך הוא הסכים לנסוע אליה רק לאחר ששמע שנוסדה בה ישיבה. ואכן, הוא הגיע למקום והתקבל לישיבת 'תומכי תמימים'. | |||
בתקופה ההיא, היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל המשפיע ר' גרונם | בתקופה ההיא, היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל המשפיע [[שמואל גרונם אסתרמן|ר' גרונם]] בסניף הישיבה בעיירה [[ז'מבין]], וגם ר' איצ'ע היה ביניהם. בתחילת לימודיו היה שקוע בלימוד ה'[[נגלה דתורה|נגלה]]', ואפילו כשר' גרונם היה [[התוועדות|מתוועד]] עם הבחורים, היה ר' איצ'ע יושב בקצה השני של בית המדרש וממשיך בלימוד ה'נגלה'. לאחר כמה פעמים ששמע את דבריו 'נתפס' לדבריו והחל להשתתף בהתוועדיותיו. | ||
הרה"ג הרה"ח ר' [[אהרון תומריקין]] ע"ה, סיפר לחתנו הרה"ח ר' [[יהודה חיטריק]] ע"ה על תקופה זו: "דרכו של ר' יצחק היתה אז להעמיד ספל מים ולשים את רגליו בספל המים, כדי שלא יירדם ויוכל להתמיד בלימודו עד שעה מאוחרת בלילה. חבריו, שהכירו בו שהוא מתנמנם וחששו למצב בריאותו היו מכבים את העששית המאירה לידו, כדי לאלץ אותו ללכת לישון". | |||
על ייחודיותו של ר' איצ' | על ייחודיותו של ר' איצ'ע בישיבה בליובאוויטש תעיד העובדה הבאה: [[הרבי הרש"ב]] הורה שכל הבחורים שמגיעים לליובאוויטש יסירו את ה[[גרטל]] (כמנהג חב"ד שרק הנשואים חוגרים אבנט, ולא הבחורים). אך כשר' יצחק הגיע לליובאוויטש אף שהיה נער צעיר, לא הורה לו הרבי הרש"ב להסיר את הגרטל. וכך היה ר' יצחק ה'תמים' היחיד בליובאוויטש שחגר גרטל עוד לפני נישואיו. | ||
הורה שכל הבחורים שמגיעים לליובאוויטש יסירו את | |||
==יציאתו מרוסיה== | ==יציאתו מרוסיה== | ||
לאחר שאדמו"ר הריי"צ עזב את [[רוסיה]] בשנת [[תרפ"ח]] והתיישב בריגה שבלטביה חיפש ר' יצחק דרכים לעזוב גם הוא את רוסיה כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ. בשנת [[תרפ"ט]] הצליחה השתדלות אנ"ש מ[[ארה"ב]] להשיג רישיון יציאה עבור הרה"ח ר' [[יעקב ישראל זובער]] ז"ל, ובחורף תרפ"ט הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז כ"ק אדמו"ר הריי"צ את אנ"ש בארה"ב להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' איצ'ע ור' [[יעקב מאסקאליק]] (ז'וראביצער), שניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיה. יחד עם זאת, הורה כ"ק אדמו"ר הריי"צ גם להם, לר' איצ'ע ולר' יעקב, להגיש לשלטונות רוסיה בקשת היתר ליציאה מהמדינה. | |||
באותה תקופה שאל ר' איצ'ע את הרבי הריי"צ האם לבקש היתר יציאה גם עבור שני בניו הצעירים, הלל ושמואל. הרבי הריי"צ השיב לו במכתב: "ע"ד בניו הלל ושמואל יחיו, ראוי הי' שיקחם עמדו, ובודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]". | |||
באותה תקופה שאל ר' | |||
במשך כארבע שנים, מתרפ"ט עד [[תרצ"ג]], הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאה, וכל פעם בקשתו נדחתה. בחודש [[תשרי]] תרצ"ג הגיע ר' יצחק לתקופה קצרה ל[[מלחובקה]] (פרבר ב[[מוסקבה]]), כדי לנהל משם את מאבקו לקבלת ההיתר. לאחר [[שמחת תורה]] הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ברוסיה. | |||
ר' איצ'ע היגר מרוסיה לפולין, לאחר מכן יצא בתור שדר לאירופה ולארה"ב, בסופו של דבר חזר לפולין שם מצא את מותו בשואה בגיל חמישים. | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*[[יראת ה' אוצרו]] | * ספר [[יראת ה' אוצרו]] סיפור חייו של ר' איצ'ע | ||
גרסה מ־06:25, 1 בינואר 2010
הרב החסיד ר' יצחק הורביץ הי"ד (ידוע בכינויו ר' איצ'ע מתמיד), שימש כשד"ר. בי' כסלו תש"ב. ר' איצ'ע נודע כעובד ה' מופלא, אף שהוא היה בדור הקודם, הוא התקבל כאחד מגדולי החסידים בדורות הראשונים של תורת החסידות. נהרג בעיר ריגא בשואה על קידוש ה'.
נעוריו
נולד לאביו הרה"ח ר' שלמה מנחם מענדל. כבר מילדותו היה ניכר בר' יצחק גדלותו. המלמד שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה מוכן ללכת לישון.
עוד בהיותו נער צעיר לימים , החליט לערוך תחרות עם אחד מחבריו מי יצליח להיות הראשון שיקבל תעודת 'סמיכה' לרבנות. שניהם ישבו ולמדו יומם ולילה, וחברו שלא היה בעל גוף בריא וחסון כמותו נפל למשכב מרוב יגיעה מתמדת בתורה עד שנפטר, אך הוא ר' יצחק המשיך ללמוד בהתמדה עצומה עד שקיבל תעודת 'סמיכה', והוא בן שבע עשרה שנה בלבד.
לימודיו בתומכי תמימים
בתקופת נעוריו נוסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. חבריו של ר' איצ'ע שהתקבלו ל'תומכי תמימים', ניסו לשכנעו שייסע לישיבה. על העיירה ועל חסידות ליובאוויטש שמע ר' איצ'ע כבר לפני כן, אך הוא הסכים לנסוע אליה רק לאחר ששמע שנוסדה בה ישיבה. ואכן, הוא הגיע למקום והתקבל לישיבת 'תומכי תמימים'.
בתקופה ההיא, היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל המשפיע ר' גרונם בסניף הישיבה בעיירה ז'מבין, וגם ר' איצ'ע היה ביניהם. בתחילת לימודיו היה שקוע בלימוד ה'נגלה', ואפילו כשר' גרונם היה מתוועד עם הבחורים, היה ר' איצ'ע יושב בקצה השני של בית המדרש וממשיך בלימוד ה'נגלה'. לאחר כמה פעמים ששמע את דבריו 'נתפס' לדבריו והחל להשתתף בהתוועדיותיו.
הרה"ג הרה"ח ר' אהרון תומריקין ע"ה, סיפר לחתנו הרה"ח ר' יהודה חיטריק ע"ה על תקופה זו: "דרכו של ר' יצחק היתה אז להעמיד ספל מים ולשים את רגליו בספל המים, כדי שלא יירדם ויוכל להתמיד בלימודו עד שעה מאוחרת בלילה. חבריו, שהכירו בו שהוא מתנמנם וחששו למצב בריאותו היו מכבים את העששית המאירה לידו, כדי לאלץ אותו ללכת לישון".
על ייחודיותו של ר' איצ'ע בישיבה בליובאוויטש תעיד העובדה הבאה: הרבי הרש"ב הורה שכל הבחורים שמגיעים לליובאוויטש יסירו את הגרטל (כמנהג חב"ד שרק הנשואים חוגרים אבנט, ולא הבחורים). אך כשר' יצחק הגיע לליובאוויטש אף שהיה נער צעיר, לא הורה לו הרבי הרש"ב להסיר את הגרטל. וכך היה ר' יצחק ה'תמים' היחיד בליובאוויטש שחגר גרטל עוד לפני נישואיו.
יציאתו מרוסיה
לאחר שאדמו"ר הריי"צ עזב את רוסיה בשנת תרפ"ח והתיישב בריגה שבלטביה חיפש ר' יצחק דרכים לעזוב גם הוא את רוסיה כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ. בשנת תרפ"ט הצליחה השתדלות אנ"ש מארה"ב להשיג רישיון יציאה עבור הרה"ח ר' יעקב ישראל זובער ז"ל, ובחורף תרפ"ט הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז כ"ק אדמו"ר הריי"צ את אנ"ש בארה"ב להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' איצ'ע ור' יעקב מאסקאליק (ז'וראביצער), שניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיה. יחד עם זאת, הורה כ"ק אדמו"ר הריי"צ גם להם, לר' איצ'ע ולר' יעקב, להגיש לשלטונות רוסיה בקשת היתר ליציאה מהמדינה.
באותה תקופה שאל ר' איצ'ע את הרבי הריי"צ האם לבקש היתר יציאה גם עבור שני בניו הצעירים, הלל ושמואל. הרבי הריי"צ השיב לו במכתב: "ע"ד בניו הלל ושמואל יחיו, ראוי הי' שיקחם עמדו, ובודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם בגשמיות וברוחניות".
במשך כארבע שנים, מתרפ"ט עד תרצ"ג, הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאה, וכל פעם בקשתו נדחתה. בחודש תשרי תרצ"ג הגיע ר' יצחק לתקופה קצרה למלחובקה (פרבר במוסקבה), כדי לנהל משם את מאבקו לקבלת ההיתר. לאחר שמחת תורה הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ברוסיה.
ר' איצ'ע היגר מרוסיה לפולין, לאחר מכן יצא בתור שדר לאירופה ולארה"ב, בסופו של דבר חזר לפולין שם מצא את מותו בשואה בגיל חמישים.
לקריאה נוספת
- ספר יראת ה' אוצרו סיפור חייו של ר' איצ'ע