אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") |
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
||
שורה 30: | שורה 30: | ||
[[קטגוריה:פסוקים במבט החסידות]] | [[קטגוריה:פסוקים במבט החסידות]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:תורת החסידות]] |
גרסה אחרונה מ־05:22, 21 באוקטובר 2020
דוד המלך אומר בשם כל אחד מישראל; "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך".
האדם נברא אחור למעשי בראשית וקדם למעשה בראשית.
האדם הוא האחרון בפעולת הבריאה, אף על פי שהוא הראשון שעלה במחשבתו של ה' - בכוונת הבריאה, ולכן נשמתו נעלית מכל הבריאה.
מעשי בראשית - הם הנבראים הגשמיים - דומם צומח חי מדבר - בירידתם משרשם העליון על ידי שבירת הכלים.
האדם נברא אחור (אחרון) למעשה בראשית - דבר המלמד על נחיתותו בסדר השתלשלות הנבראים משרשם העליון, עד שאפילו "יתוש קדמך", וזאת מצד גופו החומרי, אך מכל מקום הוא "קדם למעשה בראשית", כי האדם נברא - בקדימת המעלה לדצ"ח - מצד נשמתו הא-לקית.
ולכן הוא המעלה את הדצ"ח לקדושה, כאשר משתמש בהם או אוכל אותם לשם שמים.
גם בשורש הנבראים יש לדצ"ח מעלה על האדם (היינו, שגבוה מחלק הנשמה המלובש בגוף האדם), ומגודל ירידתם של הדצ"ח אתה יודע את עליונות שרשם. על פי הכלל: כל הגבוה גבוה יותר כשיורד יורד למטה יותר. והיינו, משום ששורש הדצ"ח הוא מעולם התוהו שהוא גבוה מעולם התיקון, לכן בירידתם למטה בעולם הזה, הם למטה ממדריגת האדם. ואילו האדם - שרשו מעולם התיקון שלמטה מ"תוהו".
לפיכך נחשב האדם אחור ביחס למעשי בראשית (דצ"ח) כפי שהם בשרשם ומקורם, וגם בריאתו למטה בדבר ה' הייתה בסוף הבריאה, ומאמר "נעשה אדם" הוא מאמר האחרון שבכל המאמרות.
הדבר בא לידי ביטוי בעובדה שאף על פי שהאדם הוא מסוג המדבר, הסוג הנעלה מבין הדצח"מ, מכל מקום, חיותו וקיומו הגשמי והרוחני תלוי ומושפע מהדצ"ח היינו, מהניצוץ האלקי שבדצ"ח. וכמו שכתב: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם".
ואף על פי שגם באדם יש "מוצא פי הוי'", ולמה לא יחיה על "מוצא פי הוי'" שבעצמו? אלא משום ש"מוצא פי ה'" שבמאכל גבוה מ"מוצא פי הוי'" שבאדם.
ועפ"י זה יתפרש הפסוק כדלהלן:
א. האדם הוא אחור (אחרון) למעשי בראשית, שנברא אחרון - דבר המלמד על נחיתותו בבריאה, עד שכל חיותו וקיומו תלוי בדצ"ח - באכילה ושתיה וכו'. גם הניצוץ הא-לקי שבדצ"ח שהוא עיקר החיות שבו - כמו שכתוב "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם", הנה, ניצוץ זה גבוה מהניצוץ שבאדם, כי שורש הדצ"ח הוא בעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון, ואילו שורש האדם הוא מעולם התיקון.
ב. האדם הוא קדם (קודם במעלה) למעשי בראשית, כי הוא המעלה והמתקן את הדצ"ח מנפילתו, והעובדה שנברא בפועל "אחור למעשה בראשית" - האחרון לנבראים, הרי זה "כדי שימצא הכל מוכן לפניו". הכח שיש באדם לתקן את הדצ"ח נובע מהעובדה שבשורש דשורש העליון ביותר - האדם - הוא הנעלה ביותר, כי "ישראל עלו במחשבה", היינו, במדריגה העליונה ביותר שבמחשבה והכונה העליונה, והנשמה בעצמותה היא חלק א-לקה ממעל ממש, ולכן בכוחם לתקן את הבריאה.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- תורה אור דף טו עמוד ג ודף עד עמוד א.