בבל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (יוסי מ. העביר את הדף משתמש:יוסי מ./אנחה לשם משתמש:יוסי מ./בבל בלי להשאיר הפניה)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{למחיקה מהירה|סיימתי לערוך ולא הצלחתי לשנות מדף משתמש לדף ערך לכן העברתי את התוכן לערך שיצרתי ואני מוחק דף זה}}
{{בעבודה|}}
בָּבֶל הוא שמה  של ממלכה ועיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. בתקופה הקדומה נקראה שנער. שם בנו את [[מגדל בבל]] במטרה להילחם בקדוש ברוך הוא.
בתקופה מאוחרת יותר גלו לשם בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון. במשך 1000 שנים ישבו יהודים בבבל, שם גם נכתב ה[[תלמוד בבלי]].
בתקופה האחרונה ישבו מעט יהודים בבבל, המפורסם שבהם הוא רבי יוסף חיים בעל ה[[בן איש חי]].


אנחה ((ב[[יידיש]]:א קרעכץ) היא נשיפה היוצאת מן ה[[פה]] בדרך כלל בגלל צער ולאות.
==הבטחה על חורבן עולמי של העיר בבל==
בנביא [[ישעיהו]]{{הערה|ישעיהו נא, יט-כ}}
ו[[ירמיהו]]{{הערה|ירמיהו נא, כו}}, ישנה נבואה, שאחרי שהעיר בבל תחרב, שוב לא תבנה עוד לעולם.


==בתורה==
שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה}}


==ב[[גמרא]]==
==שמה של הארץ ושפתה==
{{ציטוטון|אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר {{הערה|יחזקאל כא, יא}} "ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח" ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם שנאמר{{הערה|יחזקאל כי"ב}} והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח... ונמס '''כל לב''' ורפו '''כל ידים''' וכהתה '''כל רוח וכל ברכים''' תלכנה מים{{הערה|כתובות ס"ב עמוד א'}}}}
משמעות השם היא ב[[לשון הקודש]] היא בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ."{{הערה|בראשית יט}}.


{{ציטוטון|בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִים בְּצַעַר בֵּין אוּמּוֹת הָעוֹלָם ... רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֲנָחָה מִתְאַנֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר{{הערה|יחזקאל ה, יג}}: ״וַהֲנִיחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי״{{הערה|גמרא ברכות נ"ט עמוד ב'}}}}
שפת הארץ הייתה [[ארמית]] - בבלית.




==בתורת ה[[חסידות]]==
==מלכים שונים בבבל==
ב[[חסידות]] מודגש הרבה שאין די רק בלאנח אלא צריכים לעבוד בפועל, ומפורסם הפתגם: "טובה פעולה אחת מאלף אנחות"  
במשך אלפי שנים שלטו מלכים רבים מעמים שונים על בבל. רבים מהם מוזכרים ב[[תנ"ך]]:
*[[נבוכדנצאר]] מלך בבל, שבנה מחדש את העיר, [[חורבן בית המקדש|החריב את בית המקדש]], והגלה לבבל את בני ישראל.
*[[אויל מרודך]] בנו של [[נבוכדנצאר]]
*[[בלשצר]]
==גלות בבל==
אחר [[חורבן בית המקדש|חורבן בית ראשון]] הגלה נבוכדנצאר את [[בני ישראל]] לבבל. הגלות לבבל היתה בשלבים:
#גלות יהויכין, המכונה גם '''"גלות החרש והמסגר"'''{{הערה|[[סדר הדורות]] המקוצר}}, התרחשה ב[[אחד עשרה]] שנה קודם חורבן הבית בעקבות מרידה מתמשכת של מלכי יהודה בבבל. תחת יהויכין הומלך בנו צדקיהו.


{{ציטוטון|ודבר ברור הוא אשר טוב פועל אחד מאלף אנחות, '''כי באנחה לבד לא יושע שום דבר''', ופועל אחד יביא בעזרתו יתברך תועלת כפולה, התועלת הא' שנעשה דבר בפועל, והב' שזה מוסיף כח ואומץ לעבוד הלאה וללכת קדימה{{הערה|אגרות קודש ה[[אדמו"ר הריי"צ]] כרך ט"ז אגרת ה'תתכ"ג}}.}}
#גלות לאחר החורבן, לאחר החורבן היתה ההגליה הרצינית של [[בני ישראל]] לבבל, ולפיה החשבת ספירת שבעים שנות גלות בבל. ב[[גלות]] זו הוגלו רוב רובם של [[בני ישראל]] לבבל.


{{ציטוטון|טובה פעולה אחת מאלף אנחות, אלקינו חי ותורה ומצות נצחיים המה, '''עזוב את האנחה''' ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלקים{{הערה|אגרות קודש ה[[אדמו"ר הריי"צ]] כרך ט"ז אגרת ו'קנ"ב}}.}}
==מרכז התורה בבבל==
בתקופת ה[[אמוראים]] בבל היתה מרכז ה[[תורה]] הגדול ביותר שם פעלו [[ישיבה|ישיבות]]בערים רבות (ביניהם: סורא, פומפדיתא, נהרדעא, ועוד.) ושם נכתב ה[[תלמוד בבלי]] שהוא השכתוב מכל הדרשות, לימודים, ודיונים הלכתיים שנאמרו ב[[ישיבה|ישיבות]].


אך מצד שני גם מוצאים בחסידות הרבה על מעלתה של האנחה, ואדרבה שללא האנחה עזרה לזולת לא נחשבת:


{{ציטוטון|הרי גם ענין התשובה נעשה כבר, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר (גם בשם הגאון הרגצ'ובי) שאנחה של יהודי ("אַ אידישער קרעכץ") היא '''תשובה עילאה'''{{הערה|משיחת ש"פ עקב תשי"ג}}}}
{{הערות שוליים}}
 
{{ציטוטון|הנה כאשר נאנח מעומק לבו ("איין טיפן קרעכץ") באמת, אזי אנחה זו מעלה את כל הענינים שעשה במשך כל השנה{{הערה|משיחת ש"פ עקב תשח"י}}}}
 
{{ציטוטון|לא די בפעולת החסד לעזור לו, אלא צריכה להיות גם האנחה ("דער קרעכץ").וכאשר ישנה האנחה, היינו, שצער הזולת נוגע לו אזי עוזר ומסייע לחבירו. אבל כאשר יושב על כסא... והולך משלימות אל שלימות... אבל ללא אנחה ("אָן אַ קרעכץ"), כיון שאין זה ענין שכואב לו, אזי העצה שלו אינה עצה, והחסד שלו אינו חסד, ואין זה אפילו ענין סתמי, אלא זהו ענין של "חטאת", שזהו היפך הטוב והקדושה והאמת!!{{הערה|משיחת חג הפורים תש"כ}}}}
 
==הערות שולים==

גרסה מ־18:22, 29 ביולי 2020

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

בָּבֶל הוא שמה של ממלכה ועיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. בתקופה הקדומה נקראה שנער. שם בנו את מגדל בבל במטרה להילחם בקדוש ברוך הוא. בתקופה מאוחרת יותר גלו לשם בני ישראל לאחר חורבן בית ראשון. במשך 1000 שנים ישבו יהודים בבבל, שם גם נכתב התלמוד בבלי. בתקופה האחרונה ישבו מעט יהודים בבבל, המפורסם שבהם הוא רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי.

הבטחה על חורבן עולמי של העיר בבל

בנביא ישעיהו[1]

וירמיהו[2], ישנה נבואה, שאחרי שהעיר בבל תחרב, שוב לא תבנה עוד לעולם.
שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים.

שמה של הארץ ושפתה

משמעות השם היא בלשון הקודש היא בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל: "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ."[3].

שפת הארץ הייתה ארמית - בבלית.


מלכים שונים בבבל

במשך אלפי שנים שלטו מלכים רבים מעמים שונים על בבל. רבים מהם מוזכרים בתנ"ך:

גלות בבל

אחר חורבן בית ראשון הגלה נבוכדנצאר את בני ישראל לבבל. הגלות לבבל היתה בשלבים:

  1. גלות יהויכין, המכונה גם "גלות החרש והמסגר"[4], התרחשה באחד עשרה שנה קודם חורבן הבית בעקבות מרידה מתמשכת של מלכי יהודה בבבל. תחת יהויכין הומלך בנו צדקיהו.
  1. גלות לאחר החורבן, לאחר החורבן היתה ההגליה הרצינית של בני ישראל לבבל, ולפיה החשבת ספירת שבעים שנות גלות בבל. בגלות זו הוגלו רוב רובם של בני ישראל לבבל.

מרכז התורה בבבל

בתקופת האמוראים בבל היתה מרכז התורה הגדול ביותר שם פעלו ישיבותבערים רבות (ביניהם: סורא, פומפדיתא, נהרדעא, ועוד.) ושם נכתב התלמוד בבלי שהוא השכתוב מכל הדרשות, לימודים, ודיונים הלכתיים שנאמרו בישיבות.


הערות שוליים

  1. ישעיהו נא, יט-כ
  2. ירמיהו נא, כו
  3. בראשית י"א ט
  4. סדר הדורות המקוצר