סירטוק: הבדלים בין גרסאות בדף
חסיד של הרבי (שיחה | תרומות) |
חסיד של הרבי (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
מנהג מיוחד בנוגע ללבישת הסירטוק ניתן למצוא אצל [[הרבי]]. כאשר הרבי היה הולך עם סירטוק בימים רגילים היה הרבי נוהג לחבוש על הסירטוק עוד מעיל או בגד, הסיבה לכך הייתה נעוצה בין השאר בכך שהסירטוק נועד לשבתות ולימים טובים ולא לימות החול, לכן הרבי נהג לחבוש על הסירטוק עוד מלבוש כדי לשמור את ייחודו לשבתות ולמועדים. | מנהג מיוחד בנוגע ללבישת הסירטוק ניתן למצוא אצל [[הרבי]]. כאשר הרבי היה הולך עם סירטוק בימים רגילים היה הרבי נוהג לחבוש על הסירטוק עוד מעיל או בגד, הסיבה לכך הייתה נעוצה בין השאר בכך שהסירטוק נועד לשבתות ולימים טובים ולא לימות החול, לכן הרבי נהג לחבוש על הסירטוק עוד מלבוש כדי לשמור את ייחודו לשבתות ולמועדים. | ||
ב[[יום כיפור]] שבו נוהגים | ב[[יום כיפור]] שבו נוהגים להתלבש בקיטל לבן, נוהגים לשים גם סירטוק אך הסירטוק מולבש ומוסתר ע"י הקיטל הלבן. הסיבה ללבישת הקיטל הלבן הוא כי ב[[ים כיפור]] בני ישראל נדמים למלאכים, ולכן ליבשים קיטל לבן - כדי להדמות ל[[מלאך|מלאכים]] שהם לבנים. | ||
כמו כן ב[[חתונה|חתונות]] ובמיוחד ב[[חופה]] נוהגים מאות רבות של [[אנ"ש]] להתלבש בקיטל ובסירטוק שלבש הרבי, ובסיום החופה מחזירים את הקיטל והסירטוק לבעליו. | |||
==מבנה הסירטוק== | ==מבנה הסירטוק== | ||
גרסה מ־12:52, 21 ביולי 2020
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
גודל דף זה – 0 בתים
סירטוק (או בשמו האחר פראק) הוא כינוי לבגד העליון שאותו נוהגים חסידי חב"ד ללבוש בשבתות ובמועדי ישראל. הסירטוק הוא חליפה ארוכה היורדת עד הברכיים, ולא כשאר החסידיות שלהם מגיע הבגד העליון למטה יותר, וזאת בשל גזירת הלבוש שגזר הצאר ניקולאי.
תולדות הסירטוק
עד לשנת תרנ"ד היו חסידי חב"ד נוהגים להתלבש כשאר החסידויות, דבר שהתבטא בעיקר בכך שהיו נוהגים ללכת עם שטריימל בשבתות ובמועדים, ובחליפה עליונה ארוכה (קפוטה) כמו של שאר החסידויות בכל ימות השבוע.
אך בשנת תרנ"ד גזר הצאר ניקולאי את גזירת הלבוש, שאסרה על היהודים להמשיך ולהתלבש כפי שהיו נוהגים עד עז, דבר שהבטא גם בצוו מלכותי מפי הצאר ניקולאי המצווה על היהודים לקצר את מלבושיהם ולהתאים את הלבוש היהודי ללבוש הרוסי. בעקבות כך נאלצו חסידי חב"ד להפרד מהקפוטה הארוכה ולהחליפה ב"פראק" רוסי, הנקרא ברוסית סירטוק, באותם ימים ה'פראק' היה מלבושם של הסוחרים ובעלי הבתים המכבדים עצמם. וכך הגיע הסירטוק לחב"ד.
הסירטוק שהחסידים החלו ללבוש היה עשוי מבד, וכל היה עד לשנת... בה אמר הרבי ש"זיידענע זופיצעס" - שצריך לחזור וללבוש בגדי משי. דבריו שלאלו של הרבי נאמרו אחרי שחזר על מאמר ד"ה... של אדמו"ר המהר"ש בו הוא מבאר את מעלתו של המשי. מאותה שנה החלו בייצור המוני של סירטוקי משי ורבבות מחסידי חב"ד החלו ללבוש סירטוק משי בשבתות ובמועדים.
מנהגי חב"ד
מנהג חב"ד הוא ללבוש את הסירטוק מיום הנישואים ואילך...
זמנים שבהם לובשים את הסירטוק
- שבת קודש הסירטוק מתבדל מהחליפה בכך שאותו לובשים חסידי חב"ד רק בשבתות ובמועדי ישראל.
- יום טוב כמו כן חסידי חב"ד נוהגים ללבוש את הסירטוק חוץ מבשבתות גם בחגים ובמועדי ישראל.
- יום הולדת כמו כן נוהגים הרבה מחסידי חב"ד ללבוש את הסירטוק גם בימי ההולדת שלהם.
- ימי דפגרא - כמו כן יש הרבה חסידים שנוהגים לחבוש את הסירטוק במשך כל הימים, ולא רק בשבתות ובמועדים. וזאת בשל כך שאף הרבי שליט"א נוהג לחבוש את הסירטוק במשך כל ימי החול.
מנהגים מיוחדים
המנהג החב"די הוא שכסוגרים את הבגד העליון, צריך שהצד הימני של הבגד יהיה מעל הצד השמאלי, ובשל כך הסירטוק עשוי בצורה ייחודית כך שכאשר סוגרים אותי יוצא שהצדהימני שלו נמצע מעל הצד השמאלי.
מנהג מיוחד בנוגע ללבישת הסירטוק ניתן למצוא אצל הרבי. כאשר הרבי היה הולך עם סירטוק בימים רגילים היה הרבי נוהג לחבוש על הסירטוק עוד מעיל או בגד, הסיבה לכך הייתה נעוצה בין השאר בכך שהסירטוק נועד לשבתות ולימים טובים ולא לימות החול, לכן הרבי נהג לחבוש על הסירטוק עוד מלבוש כדי לשמור את ייחודו לשבתות ולמועדים.
ביום כיפור שבו נוהגים להתלבש בקיטל לבן, נוהגים לשים גם סירטוק אך הסירטוק מולבש ומוסתר ע"י הקיטל הלבן. הסיבה ללבישת הקיטל הלבן הוא כי בים כיפור בני ישראל נדמים למלאכים, ולכן ליבשים קיטל לבן - כדי להדמות למלאכים שהם לבנים.
כמו כן בחתונות ובמיוחד בחופה נוהגים מאות רבות של אנ"ש להתלבש בקיטל ובסירטוק שלבש הרבי, ובסיום החופה מחזירים את הקיטל והסירטוק לבעליו.
מבנה הסירטוק
מנהג חב"ד הוא שכאשר לובשים מלבוש עליון, הצד הימני שבו צריך לעלות על גבי הצד השמאלי. לכן עשוי הסירטוק בצורה כזו שבה הכפתורים תפורים בצד השמאלי שלו, ולא כשאר כל המלבושים שבהם הכפתורים תפורים בצד הימני. הסיבה לכך שהכפתורים של הסירטוק תפורים בצד השמאלי שלו היא שכאשר יסגרו את הסירטוק, יעלה הצד הימני שלו על צדו השמאלי. והסיבה למנהג שהצד הימני יעלה על הצד השמאלי היא שצד ימין משול לקו החסד, וצד שמאל משול לקו הגבורה, ולכן כאשר סוגרים את המלבוש העליון רצוי שצד ימין יעלה על גבי צד שמאל - ובמילים אחרות שספירת החסד היא זו שתמשול על קו הגבורה ולא חלילה להפך.
צבע הסירטוק הוא שחור, ויש לכך שתי סיבות: הסיבה הראשונה היא מכיון שנכתב בהלכה[1] שמלבושיו של יהודי צרכים להיות בצבעים עדינים ורכים כגון צבעי לבן ושחור, ולא בצבעים גסים ובולטים כגון אדום. וזאת בשל כך שיהודי צריך להקרין ענווה ושפלות כלפי בוראו, ובכך ימעיט את ה'יש' וה'אני' שבו. וגם בשל כך שאסור ליהודי להידמות לגויים שלבושים בבגדים גסים ומפוארים[2].
הסיבה השנייה היא שהצבע השחור מזכיר לאדם דברים מצערים ורעים, וע"י כך שהיהודי ילבש מלבוש שחור יזכור את הגלות וימלא צער על כך. יש אומרים שעוד מימי חורבן בית שני נרגלו יהודי הגולה ללכת במלבושים שחורים כאות צער על חורבן בית המקדש.
סוגים בסירטוק
סירטוק בד
משנת תרצ"ד שאז החלו חסידי חב"ד ללבוש את הסירטוק, ועד ימינו נוהגים חסידי חב"ד לחבוש סירטוק עשוי בד בימי חול ובשבתות[3].
סירטוק משי
סירטוק משי הוא הסוג הטוב ביותר שיש ואף המהודר ביותר, זהו סוג הסירטוק שאתו נוהג ללכת כ"ק אדמו"ר שליט"א.
מנהג רבותיני נשיאנו מתקופת אדמו"ר המהר"ש היה ללכת בימות החול בסירטוק בד, ובשבתו ומועדים ללכת בסירטוק עשוי משי, הסיבה לכך הייתה שצריך לייחד בגד מיוחד לשבת ואף מעלתו הגדולה של המשי, שדרגתו נעלת בתורת החסידות. אך משנת תשל"ח החל הרבי ללכת גם בימות החול בסירטוק משי.
עד שנת.. מנהג חסידים היה ללכת גם בימות השבת ומועדים בסירטוק עשוי בד, אך בעקבות שיחתו של הרבי באותה שנה, בה קרה לחסידים לחזור וללבוש מלבושי משי החלו רבבות חסידים ללבוש בשבתות וחגים את סירטוק המשי.
אצל רבותינו נשיאנו
מתקופת נשיאותו של אדמו"ר הזקן, ועד לנשיאותו של אדמו"ר המהר"ש לא היה נהוג אצל הרביים ללבוש סירטוק, אלא הם נהגו ללבוש קפוטת משי גדולה וארוכה, שהייתה גדולה יותר מהסירטוק.
בימי חול היו נוהגים רבותינו נשיאנו להתלבש בקפוטה שחורה וארוכה, ובשבתות ומועדי ישראל נהגו ללכת במלבוש משי לבן. הסיבה לכך שהיו לובשים מלבוש משי לבן נעוצה בכך שלפי המסורת[דרוש מקור] כך היה נוהג אף הבעל שם טוב, ויש אומרים שהמקור למנהג זה אף קדום יותר ומקורו עוד בהאריז"ל שהיה נוהג ללכת בימים המסוגלים במלבוש משי לבן. והסיבה שצבעו הוא לבן היא בשל כך שהמלבושים השחורים באים לרמז לאדם על הגלות ועל החורבן, ובכך לגרום לו להצטער על הגלות ועל חורבן הבית, אך מכיון ששבת עניינה הוא שמחה השוללת את העצב[דרוש מקור] הלכו רבותינו נשיאנו במלבושים לבנים, וצבע לבן הוא הפך עניין הגלות ומראהו כאור, ובכך להזכיר לאדם שאחרי צער הגלות (שחור), תבוא גם הגאולה (לבן).
המנהג של חבישת המלבוש הלבן בשבתות, ואף חבישת הקפוטת משי הארוכה השתנה אצל אדמו"ר המהר"ש. אדמו"ר המהר"ש החליף את מלבושים אלו לסירטוק - פראק רגיל ואף החל ללכת עם כובע קנייטש בימות החול[4] כדרכיהם של הסוחרים בימים ההם. אדמו"ר המהר"ש הלך כך בעקבות מצבו הבריאותי שהיה רעוע, ובשל כך היה צריך פעמים רבות להלך בדרכים כדי ללכת לרופאים, וכשהיה הולך ברדכים לא היה חפץ בכך שידעו שהוא רבי, ובשל כך החליף את מלבושיו בלבושים של שאר הסוחרים החסידים[5].
מאותו זמן שבו החליף אדמו"ר המהר"ש את הלבושים החלו אדמור"י חב"ד ללכת עם הסירטוק. בימות החול הלכו בסירטוק מבד, ובשבתות ובחגים נהגו ללכת בסירטוק משי. וזאת בשל הצורך בשינוי מיוחד ובתוספת גדולה בשבת קודש.
אף הרבי שליט"א היה נוהג ללכת בסירטוק בד בימות החול, ובסירטוק משי בשבתות ובמועדים. אך משנת תשל"ח שינה הרבי את מנהגו והחל ללכת אף בימות החול בסירטוק משי, ולא רק בשבתות ובחגי ישראל. הרבי אף הורה לאנ"ש חסידי חב"ד ללכת בסירטוק משי, וזאת בקעבות מאמרו ל אדמו"ר המר"ש בה הוא מסביר את מעלתו של המשי ע"פ חסידות.
הערות שוליים
- ↑ ראה הרמ"א בחלק יורה דעה סימן קע"ח בשם מהרי"ק (שורש פ"ח)
- ↑ (ויקרא יח, ג; כ, כג)
- ↑ דבר זה התשנה לאחר שיחתו של הרבי בה אמר ש"צריך לחזור ללבושי המשי", אך גם כיום נוהגים הרבה חסידים שאין ידם משגת סירטוק משי ללבוש סירטוק בד
- ↑ אך הוא המשיך לחבוש שטריימל בשבתות ובימים טובים, אך רק כשהיה בעיירה ליובאוויטש
- ↑ בהקשר לכך מסופר שבאחת ממסעותיו של אדמו"ר המהר"ש הוא הגיע עד לעיירה בעלזא, שם פגש באדמו"ר יששכר דב זיע"א שבאותם ימים היה סגי נהור, כזשאל אותו האדמו"ר מה מעשיו בבעלזא השיב לא אדמו"ר המהר"ש שהוא סוחר והוא בא לסחור בסביבות העיירה, על כך אמר לו האדמו"ר מבעלזא: "אכן סוחר נינהו, הרי נאמר "כי טוב סחרה מכל סחורה"..