חיים שניאור זלמן מרוזוב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 43: שורה 43:
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:מרוזוב, חיים שניאור}}
{{מיון רגיל:מרוזוב, חיים שניאור}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]][[חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]][[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים סמרקנד]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים סמרקנד]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ברינוא]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ברינוא]]

גרסה מ־07:07, 4 באפריל 2017

הרב חיים שניאור זלמן מרוזוב (תרצ"ב-תשס"ג) היה משפיע קהילת חב"ד במונטריאול

תולדות חיים

הרב מרוזוב נקרא על שם סביו חיים שניאור זלמן איטקין מנעוול.

הוא נולד בעיר לנינגרד (פטרבורג), בי"ח כסלו תרצ"ב לאביו ר' דוד לייב בנו בכורו של החסיד הנודע ר' אלחנן דב מרוזוב ולאמו מרת צייטא בת הרב חיים שניאור זלמן איטקין מנעוול.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ברחה משפחתו לסיביר, שם לקחו את אביו לחזית, ואימו גידלה לבדה את כל הילדים במשך כמה שנים.

לאחר מכן ברחה משפחתו לסמרקנד שם למד בישיבת תומכי תמימים עד י"ט בכסלו תש"ז, אז ברח מרוסיה יחד עם אביו.

בין השנים תש"ז - תשי"ב למד אצל ר' ניסן נמנוב בישיבת תומכי תמימים בברינואה.

בשנת תשי"ב עבר לגור עם משפחתו למונטריאול, ולמד בישיבת תומכי תמימים במקום ובכ"ז באלול תשי"ג נסע לראשונה לרבי לשהות במחיצתו בראש השנה.

בתשי"ז התחתן עם זוגתו מרת חנה חיה בת ר' נפתלי יוניק [1] והתיישב במונטריאול, ולפרנסתו היה השוחט החסידי בעיר.

לאור הוראת אדמו"ר שליט"א (שבת פרשת שמות תשל"ז) מונה למשפיע הקהילה יחד עם ר' יהושע העשיל צייטלין ור' משה אליהו גרליצקי, אולם דעתו לא הייתה נוחה מייחס הקהילה אליו כמשפיע. ו בחודש אדר תשנ"ה קיבל אירוע מוחי, ובמשך שמונה שנים היה משותק בכל גופו, עד שבח׳ ניסן תשס"ג נפטר.

התוועדויותיו

למרות שלא התוועד באופן רשמי בישיבה, היה מתוועד בביתו פעמים רבות (בעיקר עם התמימים) בפרט בלילות שבת, ורבים היו נוהרים להתוועדויותיו בשל סגנונו היחודי.

בהתוועדויותיו היה מסוגל לדבר כמה שעות רצופות בעניין אחד, ולא היה מפסיק כי אם לאמירת לחיים. אם כי לפעמים היה מנגן איזה ניגון, וזה היה סימן שיש התעוררות מיוחדת, ואז היו מסוגלים לנגן ניגון אחד במשך כמה שעות. שכן, בהיותו איש אמת לא סבל רשמיות וחיצוניות, הוא ניגן כשהרגיש צורך לנגן, דיבר מה שהרגיש צורך לדבר ובמה שהחזיק באמת, גם כשלא כולם "אהבו" לשמוע את הדברים. ר' זלמן היה "חי" את מה שדיבר ולכן דבריו נחרתו עמוק בלב.

בהתוועדויותיו היה מעורר רבות על ביאת המשיח, שהינה ענין פנימי, ולא ישועה מהצרות גרידא, עוד עורר על תביעת הרבי לחיות עם משיח - חיים המקיפים את הגוף כולו, אפילו אם הם לשעה קלה בלבד.

משפחתו

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. בת ר' נפתלי וגולדא איטא יוניק צאצאים של רבי לוי יצחק מברדידשוב, ר' פנחס מקוריץ, ומנחם נחום מצ'רנוביל