כלות הנפש: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(Cat-a-lot: העתיק מקטגוריה:מושגים בתורת החסידות לקטגוריה:ערכים בחסידות) |
(Cat-a-lot: העביר מקטגוריה:ערכים בחסידות לקטגוריה:חסידות) |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]] | [[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:חסידות]] | ||
גרסה מ־11:21, 29 בינואר 2017
כלות הנפש הינו מצב בו יוצאת הנפש מן הגוף בעקבות תשוקה יוצאת דופן לדבקות בקדוש ברוך הוא.
כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולת ה' איך הוא ממלא
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כל עלמין וסובב כל עלמין ו
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כולא קמיה כלא חשיב.. ושוב יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ברוך הוא והיא כלות הנפש
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כדכתיב נכספה וגם כלתה נפשי וגו'— תניא פרק ג'
למרות שכלות הנפש היא תנועה נפשית שמופיעה דווקא אצל מי שהוא בעל מדריגה רוחנית גבוהה, היא מוגדרת כמצב שיש להימנע מלהגיע אליו. בתורת החסידות מוסבר כי תכלית הכוונה והרצון האלוקי הוא להישאר עם הנשמה בתוך הגוף ולעבוד את ה' יחד עם הגוף.
אירועים מפורסמים של כלות הנפש
- על פי דברי האור החיים[1], כאשר נשלמה בריאת העולם ביום השישי, התרחשה כלות הנפש אצל כל הברואים ונפשם יצאה בהשתוקקות לבורא.
- המקום הראשון בו מופיעה בתורה אירוע של 'כלות הנפש' הוא עם בני אהרן - נדב ואביהוא שהתעלו בעבודתם במשכן והגיעו ליציאת הנשמה מן הגוף.
- את סיפור הגמרא[2], לפיו במהלך סעודת פורים "קם רבה שחטיה לרב זירא", מבאר הרבי[3] כגילוי דרגות אלוקיות נעלות, עד להבאתו לידי כלות הנפש.
- פעם פגש ר' אברהם המלאך את אדמו"ר הזקן אוכל בייגל עם חמאה, זמן קצר לאחר שלמדו יחד ענין עמוק ביותר בחסידות. לשאלת ר' אברהם לפשר הענין השיב אדמו"ר הזקן, שבעת הלימוד הרגיש שעוד מעט הוא יגיע למצב של כלות הנפש, ולכן הוכרח לאכול כדי שנשמתו לא תפרד מגופו[4].
לקריאה נוספת
- המשך תרע"ב עמ' ש"כ
- לקוטי שיחות כרך ל"ו עמ' 35
- תורת מנחם תשח"י עמ' 207
הערות שוליים
- ↑ על הפסוק "יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" (בראשית ב, א).
- ↑ מגילה ז, ב.
- ↑ ליקוטי שיחות חלק כ"ז ע' 267 ואילך.
- ↑ ליקוטי שיחות שם ע' 273.