אליהו חיים רויטבלט: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " הי' " ב־" היה ") |
מ (החלפת טקסט – "קמץ" ב־"קמץ") |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
במשך עשרות שנים עסק במסירות בחינוך הילדים בכיתות הנמוכות ולימד אותם את קריאת האותיות, והחדיר בהם [[יראת שמים]] טהורה. ברצונו להשקיע את כחו דווקא בלינוך בגיל הרך. | במשך עשרות שנים עסק במסירות בחינוך הילדים בכיתות הנמוכות ולימד אותם את קריאת האותיות, והחדיר בהם [[יראת שמים]] טהורה. ברצונו להשקיע את כחו דווקא בלינוך בגיל הרך. | ||
את גודל ההערכה שהרבי העריך את תפקידו, אפשר ללמוד מכך שבאחת [[התוועדות|ההתוועדויות]] בשנים הראשונות, הורה הרבי שכל הראשי ישיבות יאמרו לחיים, והר' רויטבלאט הבין שהדברים לא מכוונים אליו. כשהרבי ראה שהוא לא אומר לחיים, הוא פנה אליו ואמר: "כאשר הראש ישיבה מלמד את תלמידיו שיעור בגמרא - אין הכרח שדבריו נכונים, אבל כשאתה לומד עם הילדים "קמץ א אָ" - ודאי שהדברים אמת", והורה לו לומר לחיים. | את גודל ההערכה שהרבי העריך את תפקידו, אפשר ללמוד מכך שבאחת [[התוועדות|ההתוועדויות]] בשנים הראשונות, הורה הרבי שכל הראשי ישיבות יאמרו לחיים, והר' רויטבלאט הבין שהדברים לא מכוונים אליו. כשהרבי ראה שהוא לא אומר לחיים, הוא פנה אליו ואמר: "כאשר הראש ישיבה מלמד את תלמידיו שיעור בגמרא - אין הכרח שדבריו נכונים, אבל כשאתה לומד עם הילדים "[[קמץ]] א אָ" - ודאי שהדברים אמת", והורה לו לומר לחיים. | ||
לאחר עשרות שנים ששימש כ[[מלמד תינוקות]], מחמת שכבר הזקין ונחלש כחו, הסכים למינוי של הנהלת ישיבת '[[אהלי תורה (קראון הייטס)|אהלי תורה]]' כ[[משפיע]] ראשי בישיבה גדולה, והוא נשא בתפקיד זה עד לפטירתו ביום שני [[כ"ג כסלו]] [[תשנ"ח]]. | לאחר עשרות שנים ששימש כ[[מלמד תינוקות]], מחמת שכבר הזקין ונחלש כחו, הסכים למינוי של הנהלת ישיבת '[[אהלי תורה (קראון הייטס)|אהלי תורה]]' כ[[משפיע]] ראשי בישיבה גדולה, והוא נשא בתפקיד זה עד לפטירתו ביום שני [[כ"ג כסלו]] [[תשנ"ח]]. | ||
גרסה מ־03:00, 7 בנובמבר 2016
הרב אליהו חיים רויטבלאט (י"ט אלול תרס"ז - כ"ג כסלו תשנ"ח) שימש כמשפיע ראשי בישיבת אהלי תורה, חבר וועד הנהלת "קופת רבינו" ומשפיע כללי של שכונת קראון הייטס.
תולדות חיים
נולד בי"ט אלול תרס"ז בעיירה נעוול לאביו הרב שמריהו ("שמערעל דער מלמד") אבאלאסקי, ולאמו מרת שטערנא ביילא.
בשנת תרפ"ד נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים ברוסטוב, והמשיך בלימודיו כחמש שנים עד שהגיע לגיל עשרים ושנים, בשנת תרפ"ט. וניכר ביחודו בין התלמידים.
בתקופה זו נכנס בעסקנות הכלל, ועסק במשך מספר שנים מתוך מסירת נפש ממש באגודת תפארת בחורים בעיר לנינגרד, ובדאגה לישיבות המחתרתיות בערים נוספות ברוסיה. היה מתפלל באריכות ומתוועד עם התמימים ואנ"ש, הקפדתו במצוות היית לשם דבר. הדבר שאפיין אותו יותר מכל היתה אמונתו הפשוטה ובטחון בה' ותמימות הרבה שניחן בה, וכאשר רצו לגייס אותו לצבא, התייצב בלשכת הגיוס המקומית. בחורים חסידים אחרים בגילו נהגו להשתמט מעבודת הצבא על ידי ששיטו בבדיקות הרופאים בדרכים שונות, אך הוא עמד בחדר לשכת הגיוס ואמר תהילים באמונה תמימה, ואכן קיבל פטור מיידי כבר בבדיקה הראשונה שנעשתה על ידי הרופאים.
בשנת תרצ"ו התחתן, ומנישואין אלו נולד לו בנו הראשון שנקרא בשם שמריה על שם אביו שנפטר, אך בעקבות הרעב הכבד ששרר ברוסיה באותם שנים, נפטרה אשתו, והוא נשא לאשה את מרת חיה שרה רויטבלאט, בתו של האדמו"ר יהושע-אשר משדליץ[1],
בתחילת שנת תש"ב, הרוסים היו עסוקים במלחמת העולם השניה, ובערים מסוימות העלימו את עיניהם מפעילות הישיבות המחתרתיות. חסידים רבים התרכזו בסמרקנד, והקימו שם ישיבות מחתרתיות. בתחילה התאספו בחורים רבים ללמוד אצל הרב רויטבלאט, אך בעקבות מחסור חמור באוכל, הרעב הכריע את הבחורים, והם לא יכלו להמשיך לשבת וללמוד, כשחלקם נפל למשכב, חלקה חלה במחלות חמורות, וחלקם אף מתו ברעב. הישיבה כמעט נסגרה, אך לאחר כמה חודשים ר' מענדל פוטערפאס לקח על עצמו לדאוג להחזקת הישיבה, והישיבה החלה להתארגן מחדש.
עם סיום מלחמת העולם השניה בשנת תש"ו, הבריח את הגבול תחת זהות פולנית יחד עם חסידים רבים, ויצא יחד עם משפחתו ב'עשאלון' דרך העיר לבוב. לצורך היציאה, נוצר צורך להחליף את זהותו, והוא הנפיק תעודת זהות מזוייפת לו ולאשתו עם שם המשפחה של אשתו, 'רויטבלאט', ומאז החלו לקרוא לו החסידים בשם זה עד יומו האחרון.
בעקבות הוראת אדמו"ר הריי"צ[2] להמשיך את הבריחה מפולין דרך ארצות הנמצאות בשליטת ממשלת ארצות הברית, המשיכו חסידים רבים לכיוון מחנה הפליטים 'פאקינג' שבגרמניה שהיה באותה עת תחת שליטת ממשלת ארצות הברית. כשהגיעו לשם, החלו בפעולות נרחבות לחינוך הנערים היהודיים שהתאספו שם, ואף שם נטל חלק בראש, כשהוא עוסק בעצמו בחינוך הנערים.
בתקופה זו כאשר יהודים מחוגים שונים נתאספו בעל כרכם יחדיו. נתפרסם שמו של ר' אלי חיים אצל כל היהודים, באותם את דרכו בעבודת ה' בתפלה לימוד התורה, והתוועדיות.
הקהל המגוון ראה בו איש המעלה, והעירצו אותו עמוקות, תחת השפעתו הביאה הערכה אליו להפצת מעיינות חסידות חב"ד אצל חצרות שונות בין החסידים הפולנים וההונגרים, ששנים רבות התייחסו אליו כאיש קדוש, ועד היום נישא שמו בכל חוגי החרדים כאיש קדוש,
במקום זה, נולד לו בן נוסף מנישואין שניים, והוא קרא לו בשם יוסף יצחק.
בשנת תשט"ז הגיע לניו-יורק, והיה המלמד הראשון במוסד 'אהלי תורה' שהוקם באותה שעה על ידי הרב מיכאל טייטלבוים. הגעתו לארצות הברית התחילה תקופה חדשה בחינוך היהודי בארצות הברית ובעיקר בחינוך החב"די. אם עד אז היה המורה אף במוסדות חינוך החב"דיים בסגנון אמריקאי מודרני, ביאתו והתחלת עבודתו של ר' אלי חיים, בישרה על מהפכה, המלמד בסגנון הישן והאמתי כפי שחונכו ילדי ישראל ב'בית הישן'. במשך עשרות שנים עסק במסירות בחינוך הילדים בכיתות הנמוכות ולימד אותם את קריאת האותיות, והחדיר בהם יראת שמים טהורה. ברצונו להשקיע את כחו דווקא בלינוך בגיל הרך.
את גודל ההערכה שהרבי העריך את תפקידו, אפשר ללמוד מכך שבאחת ההתוועדויות בשנים הראשונות, הורה הרבי שכל הראשי ישיבות יאמרו לחיים, והר' רויטבלאט הבין שהדברים לא מכוונים אליו. כשהרבי ראה שהוא לא אומר לחיים, הוא פנה אליו ואמר: "כאשר הראש ישיבה מלמד את תלמידיו שיעור בגמרא - אין הכרח שדבריו נכונים, אבל כשאתה לומד עם הילדים "קמץ א אָ" - ודאי שהדברים אמת", והורה לו לומר לחיים.
לאחר עשרות שנים ששימש כמלמד תינוקות, מחמת שכבר הזקין ונחלש כחו, הסכים למינוי של הנהלת ישיבת 'אהלי תורה' כמשפיע ראשי בישיבה גדולה, והוא נשא בתפקיד זה עד לפטירתו ביום שני כ"ג כסלו תשנ"ח.
הוא היה מעורץ על ידי תושבי שכונת קראון הייטס, והשכונות החרדיות בעיר ניו יורק. רבים ניגשו להיוועץ בו ולבקש את ברכתו. להלוויתו, התאספו המונים, וכוחות המשטרה המשתייכים לשכונת קראון הייטס לא עמדו בעומס, והזמינו כוחות מתוגרבים כדי לשמור על הסדר בלוויה ההמונית, שהמשיכה לכיוון בית החיים ע"ש מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו-יורק.
על מצבתו ביקש בענוותו לכתוב שזכה לשמש כמלמד תשב"ר כ 40 שנה, אף שבפועל חינך ילדי ישראל מעל ל 60 שנה.
משפיע בשכונת קראון הייטס
| ערך מורחב – שלשת הרועים |
בשנת תשל"ז, בקיש הרבי למנות רשמית שלושה משפיעים לקהילה המתגוררת בשכונת קראון הייטס. בסופו של דבר נבחרו לכך שלושה מזקני החסידים: הרב יהושע קארף, הרב אברהם מאיור (דרייזין), והרב רויטבלאט, והרבי קרא להם בשם "שלושת הרועים".
משפחתו
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג
