קטן

קטן הוא כינוי ליהודי מתחת לגיל בר מצווה, המחויב במצוות מדרבנן.

מצות חינוכו

ערך מורחב – חינוך

חינוך היא מצווה מדרבנן לחנך את הבנים בדרך המצוות, כדי שכאשר יגדילו ויגיעו לגיל מצוות יוכלו לקיים מיד את כל תרי"ג המצוות. דגש מיוחד נתנו רבותינו נשיאינו על החינוך כחלק מרכזי בעבודת ה', וכלשון אדמו"ר הריי"צ "כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט, כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם".

להוציא את הרבים ידי חובתם

פורס על שמע

ערך מורחב – פורס על שמע

הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא הוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְהוּא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, (וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו). וְאִם הָיָה קָטָן, אָבִיו אוֹ רַבּוֹ עוֹבְרִין עַל יָדוֹ: קָטָן קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם, אֲבָל אֵינוֹ פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, וְאֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה, וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו

— משנה מגילה פ"ד מ"ה

בראשונים מבוארים שני פירושים לתיבת פורס על שמע. לפי פירוש הרמב"ם הכוונה היא לומר ברכת יוצר אור לפני התיבה, ובר"ן מבואר פירוש נוסף - כל ברכות קריאת שמע.

אדמו"ר הצמח צדק מקשה, והלא ברכות ק"ש הם מדרבנן, ולמה לא יוכל קטן שהגיע לחינוך להוציא ידי חובה אחרים במצוה דרבנן? תוקף הקושיא היא לפי רבי יהודה שמדברי המשנה בסופה משמע שהוא מודה לדין זה, ואילו בדין ברכות המגילה הוא סובר שקטן יכול להוציא ידי חובה בקריאת המגילה.

קושיא זו קשה רק לדברי התוספות (ברכות ס א) שקטן מחויב בק"ש, אבל לדברי רש"י שם שקטן אינו מחויב בדין זה מפני שלא הטילו על אביו לחנכו בכך מכיון שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן קריאת שמע. אבל גם לרש"י יש להקשות מדוע אינו עובר לפני התיבה, והלא בתפילה חייב לכל הדיעות?

מבאר הצמח צדק על סמך דברי רש"י במקום אחר, האומר כי שונה דין תפלה מדין קריאת המגילה. שדין קריאת המגילה היא דין כללי שאחד צריך להוציא לדין את כולם אבל דין תפילה הוא דין פרטי המוטל על כל אחד ואחד לצאת ידי חובה, שהרי אינו בדין שאחד יבקש רחמים על חבירו. ולכן החמירו בזה גם בקטן שלא יוציא לאור ידי חובת הרבים.

ברכת המזון

בענין ברכת המזון מביא אדמו"ר הצמח צדק ביאור נפלא מדוע יכול קטן להוציא את אביו ידי חובתו למרות שהקטן מחויב רק מדרבנן. מכיון שיש חילוק בין מצוה שהיא מעיקרא מדרבנן, כגון הלל (תפילה) אזי מכיון שחיובו של הקטן קטן יותר, שכן בעיקר חיובו של הקטן יש שני תקנות דרבנן לעומת גדול שמחויב בתקנה אחת, אזי אין הקטן יכול להוציא את הגדול ידי חובה. שכן חיובו של הקטן במצוה זו היא חיוב מחודש מדרבנן, נוסף על עצם התקנה לכשעצמה. לעומת זאת במצוה שעיקרה מהתורה כגון ברכת המזון שגזרו חז"ל לרבות אפילו בפחות מכשיעור, אזי גדר החיוב של הקטן שווה לשל הגדול: שכן כמו שהגדול מחויב בפחות מכשיעור שמא יאכל מכשיעור, כך גם הקטן מחויב בפחות מכשיעור כדי שכשיגדל יברך על שיעור, נמצא ששורש החיוב של הגדול והקטן שוים הם.