שניים מקרא ואחד תרגום: הבדלים בין גרסאות בדף

מצוה זו תוקנה על-ידי [[משה רבנו]] - {{ציטוטון|משה תיקן שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום}}. רמז לדבר במילים הראשונות של ספר שמות - "ואלה שמות" ראשי-תיבות: "וחייב אדם לקרות הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום".  

'''זמן הקריאה:''' מיום ראשון בתחילת השבוע עד [[שבת]] לפני סעודת הבוקר, כי כן ציוה [[רבי יהודה הנשיא|רבינו הקדוש]] את בניו {{ציטוטון|אל תאכלו לחם בשבת, עד שתקראו את כל הפרשה}}. ויש נוהגים להעביר כל הסדרה דווקא בערב שבת. אך בדיעבד, יכולים להשלים עד סוף יום שלישי שאחרי שבת. ואם עדיין לא אמר - יכולים להשלים עד [[שמחת תורה]].

 

 

 

 

 

'''התרגום:''' מעיקר הדין אפשר ללמוד פירוש רש"י או פירוש אחר במקום התרגום, אך ירא שמים יעדיף לקרוא את התרגום כי יש בו מעלות רבות [א) "ניתן בסיני", ב) הוא מפרש גם את המילים וגם את הענין, ג) הוא משפיע כוחות קדושה נעלים, וכאמור, דעת אליהו הנביא היא שיוצאים ידי חובה רק כשאומרים תרגום, ומצד שני היות שגם בפירוש [[רש"י]] יש מעלות מיוחדות [מפרש המקרא לפי התלמוד], הרי ירא שמים המהדר ומקפיד ילמד גם תרגום וגם רש"י.  

'''פסוק אחרון:''' בסוף הפרשה, לאחר אמירת התרגום של הפסוק האחרון, טוב לחזור פעם נוספת על הפסוק עצמו, כדי לסיים בפסוק מן התורה ולא בתרגום, ויש (כמו חב"ד) שאין נוהגים כך.  

כך מקיימים את כל המנהגים: א) התחילו לומר לפני יום שישי בבוקר (כרצון האר"י). ב) אמרו הכל בערב שבת אחר חצות (כמנהג השל"ה). ג) אמרו הכל בבת אחת בלי הפסק (כמנהג רבים וטובים). ד) גם בשבת בבוקר אמרו שנים מקרא כו' (כמנהג רש"י והגאונים).  

[מנהג [[אדמו"ר הצמח צדק]]: התחיל בהעברת הסדרה בליל שישי המשיך למחרתו ביום שישי וסיים בבוקר יום השבת].  

מסביר הרבי: עבודת ה' צריכה להיות בתמימות וקבלת-עול תוך מילוי המצוות לפרטיהם בדייקנות, וכל שינוי או תוספת של האדם, נובעת ממחשבה שהאדם יכול להתחכם, לשפר או להוסיף על ציווי ה'! וזו מחשבה מוטעית ונוראית, והיא אף עלולה בסופו של דבר, לגרור אותו למעשים בלתי רצויים לגמרי, לכן פסקו חז"ל: "כל המוסיף - גורע" אלא יש להיצמד לציווי התורה - תורת אמת ותורת חיים בלי כל הוספות או שינויים.