מאיר מזוז

הגאון הגדול רבי מאיר מאזוז שליט"א נולד בתוניס ביום י"ג בניסן (הילולא דמרן ה"בית יוסף" וכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" זי"ע) בשנת תש"ה, לאביו הגאון האדיר רבי מצליח מאזוז זצ"ל הי"ד (שהיה דיין ומנהיג עדת יהדות תוניס, ראש ישיבת "חברת התלמוד", מייסד ישיבת "כסא רחמים", ונודע בספרו שו"ת "איש מצליח").

בהדרכת אביו הגאון, נתעלה רבי מאיר בלימוד התורה כבר מילדותו. בגיל שש שנים ידע לקרוא את כל פרשיות התורה עם טעמיהם ודקדוקיהם, והחל ללמוד גמרא. רבו הראשון היה הגאון רבי אליהו אלגז זצ"ל, אחריו למד אצל הגאונים רבי יצחק בוחניק ורבי סוסו הכהן זצ"ל, וקיבל הדרכה בכתיבת חידושי תורה גם מהגאון הגדול רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל בעל "שמחת כהן". וכך נתעלה בלימוד התורה באופן נפלא.

ביום כ"א בטבת תשל"א נרצח אביו הגאון זצ"ל בידי זדים, ואז עלה רבי מאיר לארץ הקודש, הקים את ישיבת "כסא רחמים" בבני ברק, ומאז משמש כראש הישיבה. הוא מדריך את התלמידים ללמוד ולהבין את הגמרא והראשונים בעומק הפשט כשיטת רבותיו חכמי תוניס, ולהספיק ללמוד מסכתות רבות כדי להגיע לקיום מצות לימוד וידיעת כל התורה כולה. כמו"כ רבה השפעתו על עבודת ה' של תלמידיו, תפלה בכוונה, אמירת תהלים ולימוד "חוק לישראל". הוא ייסד גם מכון לההדרת חידושי התורה של חכמי תוניס, הוציא לאור ספרים רבים מגדולי החכמים לדורותיהם, והחזיר ליושנה את עטרת תפארת יהדות תוניס התורנית.

הרב מאזוז שליט"א זכה בעמלו ובשקידתו מנעוריו, להיות גאון עצום ונפלא, גם בענינים שלא כל גדולי הת"ח בקיאים בהם, כגון קידוש החודש, חכמת הדקדוק והלשון וכו'. הוא ידוע גם כחכם הרזים בגימטריאות ופרפראות לתורה, ונואם בחסד עליון.

חידושי התורה העמוקים שלו, ופסקיו בכל חלקי השו"ע ובהלכות עמומות, פזורים בקבצים תורניים רבים, ובעיקר במאות החוברות של הקובץ החדשי "אור תורה" שיוצא לאור ע"י ישיבת "כסא רחמים". ספרו "דרכי העיון" פותח צוהר לשיטת גדולי המחברים בתוניסיה, ומדריך את תלמידי החכמים בדורנו בדרכי קנין התורה.

נוסף למעלותיו הנדירות של הרב מאזוז בידיעת התורה והפצתה, הרי גם בעניני הכלל הוא איש אמת שלא חת מפני כל, ומשמיע דעותיו המקוריות ברמה מבלי להתחשב ב"דעת הקהל". ביחד עם זאת הרי הוא צנוע ועניו, ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות ומאירות.

קשרי אביו הי"ד עם ליובאוויטש

הגאון ר' מצליח מאזוז זצ"ל, אביו של הגר"מ שליט"א, העריך מאד את פעולותיהם של שליחי הרבי בארצו ועבד עמם בשיתוף פעולה מתוך אהבה והערצה. וכך כותב בספרו "איש מצליח" ח"ב סימן לא, בתשובה משנת תשכ"א בעניני מקוואות: "ומעשה בעירנו שבא חכם אשכנזי, הרב ניסן פינסון יצ"ו מחסידי ליובאוויטש, שדרכם תמיד לזכות את הרבים העי"א, ורצה לעשות פה מקוה טהרה".

הוא היה קשור בקשרי מכתבים עם כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולפנינו מכתב שכתב לו הרבי בשנת תשכ"ח במענה לשאלתו בדבר מקום דירת אחותו ובעלה שהיה מכהן כרב בעיר צפאקס. לימים, כאשר ביקר הרב מאזוז אצל הרבי מה"מ בכסלו תשנ"ב, הזכיר הרבי את המכתבים שקיבל מאביו הגאון זצ"ל.

קשרי ר' מאיר עם חב"ד

בהדרכת אביו, היה גם הרב מאזוז שליט"א קרוב לחב"ד ולכ"ק אדמו"ר. בהיותו בן שבע עשרה שנה, החל ללמד כר"מ בישיבת ליובאוויטש בתוניס, והמשיך בזה במשך כתשע שנים, מיום י"א שבט תשכ"ב עד ניסן תשל"א. מאז היה קשור בעבותות אהבה והערכה אל הרה"ח ר' ניסן פינסון ע"ה, שיסד את הישיבה שם בשליחותו של הרבי.

וכך כותב הרב מאזוז במאמרו ב"כפר חב"ד" (גליון 991): "בשנת תש"כ הגיע הרב ניסן פינסון שי' אל האבא עליו השלום לתוניס.. לפני כן רבי ניסן הלך לג'רבה והקים שם ישיבה.. בתחילה המלמדים חששו ללכת איתו שמא יכניס להם לימודי צרפתית.. בסוף הוא הצליח לשכנע אותם: "אל תדאגו, אנחנו מתכוונים אך ורק לחזק אצלכם את לימוד התורה", ובאמת הוא חיזק אותם. אבל גם לאחר שהצליח בג'רבה, בתוניס היו לו מתנגדים.. אבא עליו השלום היה מעודד כל דבר שיש בו חיזוק לתורה.. ואז ביום יו"ד שבט תשכ"ב הוקמה הישיבה.. כמה אנשים היום לומדים תורה, לומדים בישיבות, או עכ"פ קרובים ליהדות, בזכות השליח של הרבי!".

בהקדמתו לספר "שירי דוד" בעניני חכמת התכונה שהוציא לאור מחדש, כותב עוד על תקופה זו: "בשנת התשכ"ה כשהייתי ר"מ בישיבת ליובאוויטש חב"ד בתוניס, קבעתי שיעור עם הכיתה הגדולה שעה לשבוע בספר "שירי דוד". והיות כי לא היה לנו רק טופס אחד מהספר, הוכרחתי לתמצת את הדברים בצורת שיעור עם כללים ותרגילים לעבודות בית. ביניהם היה גם בנו של המנהל רבי ניסן פינסון הי"ו (כעת הבן בעיר ניס בצרפת), וב"ה ראיתי הצלחה בעמלי ותוך שנה כבר ידעו לסדר לוח בעצמם כולל המולדות והתקופות, ואפילו השוואת התאריכים שלנו לתאריכים לועזיים מלפני מאות שנים. אחד התלמידים (כעת בארץ ישראל) שלח לי אז מתנה לראש השנה "לוח לעשר שנים" שערך בעצמו, נקי ובר משגיאות. המנהל נסע עם בנו לארה"ב לעשות ימים נוראים אצל האדמו"ר מליובאוויטש. לאחר מכן סיפר ששאל את האדמו"ר אם כדאי שבנו ישאר בישיבת "תומכי תמימים" שמה, ואמר לו: יש לו עוד מה ללמוד בתוניס".

(יצויין כאן מה שאמר הרה"ח ר' מענדל שמואל פינסון שי' (מרבני אנ"ש החשובים בבריסל) בנו של הרה"ח ר' ניסן פינסון שי', כי בתקופת מלחמת ששת הימים היו רדיפות של הערבים בתוניס נגד היהודים שם, עד ששרפו את בית הכנסת, והיהודים היו בפחד גדול. וכשביקש הרב ניסן את ברכת הרבי, ענה לו: "תאמר ליהודים בתוניס: הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. ואם אי אפשר לומר (שומר) ישראל, תאמר (שומר) ישורון" (כי בתוניס אסור להזכיר ברבים שם "ישראל", שפירושו "מדינת ישראל").

הרב מאזוז כותב במאמרו שפורסם ב"שבועון כפר חב"ד" (גליון 65 י"ג אלול תשמ"ב):

"האדמו"ר מליובאוויטש מרן רבי מנחם מענדל שניאורסאהן שליט"א הוא הגבר הוקם על, שהקים עולה של היהדות, וזכה לפירסום עצום שאין לו אח ורע בדורנו. כדוגמת רבי חייא שאמר עליו רבנו הקדוש "כמה גדולים מעשי חייא" שעשה לתורה שלא תשתכח מישראל, כן זכה האדמו"ר לייסד מרכזים גדולים לתורה ברחבי תבל, על ידי פעילותם העניפה של חסידיו המפוזרים בעולם כולו.

"לעולם לא אשכח את לילות י"ט כסלו היפים והנעלים, או את יו"ד שבט וי"ב בתמוז, במסיבה חסידית עם הרב ניסן פינסון שליט"א בתוניס. איך בהתרוממות הרוח שרים יחד המונים ותלמידי חכמים "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו" בדבקות רבה, כשחוזרים ומדגישים חזור ושנן את המילים "והבדילנו מן התועים".

מופתים גלויים "בדידי הוי עובדא"

ועוד ממשיך הרב מאזוז לספר בגליון הנ"ל: "כמעט כל מי שהיה לו קשר עם חב"ד, בין שהוא מחסידי חב"ד ובין שאינו מחסידי חב"ד, יש לו חוויות ועובדות בלתי נשכחות, בבחינת "בדידי הוי עובדא", ואני הכותב אחד מהם. אחרי 3 שנות נשואין שלא נפקדתי בזרע של קיימא (גם אחרי טיפול ברופאים), ואני הייתי מלמד בישיבת "אהלי יוסף יצחק" בתוניס, נסע מנהל הישיבה רבי ניסן הי"ו הנ"ל אל האדמו"ר בניו יורק, ובקש מהרבי להזכיר בתפלה את כותב הטורים, וכן היה שהזכיר אותי על ציון כ"ק מורו וחמיו האדמו"ר רבי יוסף יצחק זצ"ל בערב ראש השנה, ובדיוק באותו חודש נתקבלה תפלתו, ובמלאות תשעה חדשים נולד לי בן לחיים טובים ולשלום בכ"ו בסיון ה'תשכ"ח.

וב"כפר חב"ד" (גליון 991) מפרט יותר: "לפני 12 שנה, רעייתי ע"ה קיבלה אירוע מוחי ל"ע. ביום ד' בתשרי תנש"א לקחתי אותה לבית הרפואה "תל השומר", ואחרי בדיקות רבות ובדיקת סי-טי הרופא אמר לי: "זהו זה, היא תשאר ככה כל הזמן בלי הכרה. אין מה לעשות".. אחרי כמה ימים נסע תלמיד חכם אחד לרבי ובחזרתו לארץ הקודש הביא לי דולר מהרבי, ואמר: "הרבי אמר, הצלחה רבה בשורות טובות רפואה קרובה". אחרי שבועיים, ברוך ה', פתאום היא פקחה את עיניה והתחילה לדבר.. ביום יו"ד כסלו תשנ"ב היינו אצל הרבי, אני ורעייתי ז"ל, ותבדל לחיים בתנו גאולה תחי'. הרבי נתן לנו תשעה דולרים, ולא ידענו מדוע נתן דוקא תשעה. חזרנו לארץ ביום ששי ט"ו בכסלו. רעייתי חיתה אח"כ תשע שנים בדיוק, היא נפטרה בט"ז כסלו תשס"א. תשעה דולרים - כאילו רמז לתשע שנים".

בראיון שהעניק ל"כפר חב"ד" (גליון 677) מספר עוד על פעולות חב"ד בתוניס: "אני זוכר את הרב ניסן פינסון שי' שליח הרבי בתוניס, שהיה מקבץ ילדים בני עשר מג'רבא, מביא אותם לבית הכנסת ומלמד אותם להתפלל. תמיד חיבב את כולם.. הם לימדו אצלנו תניא וכיבדו מאד כל הוראה של הרבי. הרבי בעצם החיה את היהדות בתוניס. הוא הקים בה מקוואות ומוסדות תורה.. כמה מהתלמידים שלמדו אצלי במוסדות חב"ד בתוניס הם כיום מרביצי תורה בישראל".

בניסן תשמ"ו בעת חגיגת סיום המחזור השני של לימוד הרמב"ם היומי, כשנשמעו קולות צורמים בבני ברק נגד התקנה הקדושה, כתב הגאון שליט"א מאמר, להוכיח מספרי הקדמונים את המעלות הרבות שיש בלימוד הרמב"ם על הסדר, ואח"כ סיים: "ולכן אין ספק, שתקנה גדולה תיקן בימינו האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, לזכות את הרבים ללמוד פרקי הרמב"ם יום יום, הכוללים את כל דיני התורה שבעל פה בלשון צחה וקצרה. וכמובן.. ח"ו לפקפק ולצאת נגד לימוד זה. וכל המסייעים להפיץ לימוד זה ברבים, זכות הרמב"ם ז"ל תגן עליהם ועל זרעם אחריהם לדורות. והשי"ת יחיש לגאלנו בקרוב בביאת משיחנו בב"א".

בשנת תשמ"ז קיבל הרב מאזוז את הספר "חידושים וביאורים בש"ס" חלק ג'. ובמכתבו אל הגאון ר' חנניה יוסף אייזנבך שליט"א ראש ישיבת "תומכי תמימים" בבני ברק, כותב: "נגה עלינו אור בהיר.. עיינתי בכמה סימנים מהספר ואורו עיני, ובפרט מש"כ בסימן מה על ציור הגביעים בכתי"ק הרמב"ם ז"ל שלכאורה הם מהופכים, ש"י ודפח"ח. וחמרא למריה וטיבותא לשקייה להדר"ג נר"ו עורך הספר בטוב טעם ודעת, חכמה מפוארה בכלי מפואר. ואין לי להאריך כי אם בהבעת תודה שנית על האוצר הנפלא שזכיתי בו". כאשר עסקתי בעריכת כתבי כ"ק אדמו"ר בחידושי הש"ס למסכת סנהדרין, הואיל הגאון שליט"א להגיה חלק מהכתבים ולהוסיף את הערותיו הנפלאות, בעיקר בסוגיות הקשורות לעיבור השנה. כששמע אודות דבריו של הרבי על צורת הלוחות, שלא היו עגולים אלא מרובעים, ציוה הרב מאזוז לשנות את צורת הלוחות שבגג ישיבת "כסא רחמים" (וכפי שנראה בתמונה של הבנין שמופיעה על נייר המכתבים).

כשביקר אצל הרבי בכסלו תשנ"ב, השתתף בחגיגת סיום הלכות שבת לרמב"ם שהתקיימה באותה תקופה ב770- ואמר: "דוד המלך בתהלים רמז אודות אדמו"ר הזקן וספר התניא, באמרו: "כי אתה תאיר נרי, ה' אלקי יגיה חשכי". "תאיר נרי" אלו שני אורותיו של רבי "שני-אור" אור הנגלה ואור החסידות. ואילו "תאיר נרי הויה אלקי" ראשי תיבות: "תניא".

ועוד אמר באותה הזדמנות: "את התפעלותי מעוצמת אור היהדות הבוקע מכאן, מבית מדרשו של הרבי שליט"א ומאיר את אמריקא החשוכה, מצאתי ראיתי בפסוק: "מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים". "בשן" עולה "אמריקא", "אשיב" ר"ת: "אין שום יאוש בעולם" (כדברי הרה"ק מברסלב). "ממצולות ים" אלו חמישים שערי טומאה בהם שקועה אמריקא (י"ם עולה חמישים). בהתוועדות של הרבי בשבת ראיתי כיצד נתלים אנשים על הקירות ועל התקרה בכדי לשמוע את דברי תורתו של הרבי. זהו ה"אשיב ממצולות ים" אפילו באמריקא".

"בתקופת הטילים שעברה עלינו בשנה האחרונה, חשתי על עצמי ובשרי את העידוד והבטחון שהרעיף עלינו כ"ק אדמו"ר שליט"א. לא רציתי אפילו להסתכל בחוברת ההוראות של אב"כ. אמרתי לבני שי': "אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה" - "אב"כ" ר"ת "אחסה בסתר כנפיך". "באברתו יסך לך" בגימטריא תנש"א". בענין זה כותב גם בהקדמתו לספר הקבלה "מעין החכמה": "אחרי תשעה באב התחילו האיומים.. והצורר פלש לכווית. במקביל פורסם שהאדמו"ר מליובאוויטש עמד בתפלה עשר שעות רצופות (בגיל פט!) על קבר חותנו אדמו"ר מהריי"ץ.. כשבוע לפני המלחמה חלמתי לפנות בוקר שאני מברך י"ז פעמים רצופות "שהחיינו".. חלום זה עודד אותי מאד יחד עם דברי האדמו"ר מליובאוויטש, שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר וכו'.. וביום פורים בשעה שבע בבוקר הודיע הקריין ברדיו "נסתיימה המלחמה" פתאום בלי כל הודעה מוקדמת.. ונתקיימה נבואתו של האדמו"ר מליובאוויטש.. שביום פורים יגמר הכל".

בהתועדות יו"ד שבט תשנ"ב אמר בבני ברק: "בשם "יוסף יצחק" רואים דברים נפלאים. "יוסף" בגימטריא 6 פעמים שם הוי'. "יצחק" הוא 8 פעמים שם הוי'. ושני השמות ביחד הם חב"ד פעמים שם הוי'. גם שם העיר שלנו "בני ברק" עולה בדיוק "יוסף יצחק".

"כשנתבקשתי לבוא לערב זה להילולא, אמרתי, את הרבי הריי"צ זצ"ל זכיתי להכיר במקצת מתוך ספריו. בהם ניכר כמה טרח, כמה מסירות נפש היתה לו. ביחוד התגלה הדבר בשנת תרפ"ז, אומרים שזה היה המאסר השביעי שנאסר למען התורה.. היו כאלה שכאשר נודע להם שאני מתכונן לבוא להילולא, ניסו להניאני מלבוא..

"האם אפשר לעכל דרגא כזו של מסירות נפש, להיות עשרות שנים בכלא הסובייטי, בגלל מה? בגלל מקואות, תלמוד תורה והפצת מצוות. לסיים את החיים בסיביר, אפשר להבין זאת?.. לא חונכתי לשקר ולא חונכתי להחניף, אני אומר את כל האמת, "השומע ישמע והחדל יחדל". ומי שרוצה להוכיח שאני טועה, בבקשה שיוכיח שאני טועה. ואם אני לא טועה, אדרבא שיקבלו את האמת.

"האם יש ספק בחשיבותו של ערב זה, הנערך ליום הילולת האדמו"ר הקדוש. אדם שמסר את עצמו על התורה, שעמד מול אקדח שלוף, ואמר לו החוקר: תדע לך, האקדח הזה שינה את דעתם של אלפי בני אדם לפניך. ענה לו: נכון, הצעצוע הזה שינה את דעתם של בני אדם שיש להם שני אלים ועולם אחד. אבל אני יש לי אל אחד ושני עולמות. אני לא אשנה את דעתי. קור רוח כזה, מסירות נפש כזו, יש מי שיכול לדבר אחריו? יש מי שיכול להתנגד לדברים אלה? "איך יש בני אדם שפוסלים את הערב הזה, רק משום ששם חב"ד נקרא עליו, הרי כבר העיד דוד המלך: חבר אני לכל אשר יראוך. ואני מוסיף ואומר: אל תקרי חבר אלא חב"ד, שהרי הרי"ש והדל"ת מתחלפים.. אתה רואה אנשים שמזכים את הרבים, שמזכים גם כאלו שמעולם לא הניחו תפילין, שלא השאירו פינה בעולם שלא הלכו אליה וזיכו אותה. "ראו נא איזו טובה גדולה עשה הרמב"ם לעם ישראל, במלה אחת בהלכות תשובה (פ"ג ה"ה). הרמב"ם כתב מילה שזיכתה אלפים ורבבות בימינו להכנס לגן עדן.. הוא פסק שההגדרה שאמרה הגמרא (ברכות יז,א) על "פושעי ישראל בגופן" שיורדים לגיהנם, היא רק למי שלא הניח תפילין "מעולם". ומכאן שאם הניח תפילין פעם בחיים הוא יצא כבר מגדר חמור זה של "קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם". אמרו חסידי חב"ד, אם כן יש תרופה לדור. נזכה יהודים בהנחת תפילין בכל מקום, גם בתחנה המרכזית.. לולא המעשה הזה, כמה אלפים ורבבות מעולם לא ידעו מה זה תפילין?.. והנה מאז אלפים ורבבות חזרו בתשובה.

"יש האומרים שהדיבורים על הגאולה ומשיח, דומים ל"שבתאות". ואני חייב לומר לכם רבותי, עוד לא שמעתי על חסיד חב"ד אחד שלא צם בתשעה באב, ולא שמעתי על חסיד חב"ד אחד שלא צם בעשרה בטבת. לא שמעתי שהקלו באחד המנהגים של התורה..

"יש לדעת כי בכל דור ודור ישנו האדם שראוי להיות משיח. זה קבלה מחכמי ישראל בכל הדורות וגם מפורש בגמרא במסכת סנהדרין (צח,ב) שם אנו מוצאים כי תלמידי בית המדרש, כל אחד מהם ראה את ראש הישיבה שלו כי הוא המשיח.. כך גם רב אמר שהמשיח הוא רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא. מה רע בדבר הזה הרי זו גמרא ערוכה?! אנו רואים שם בגמרא יותר מזה "אמר רב נחמן אי מן חיי כגון אנא".. חותנו של הרמ"א נקרא רבי שכנא.. והוא הוסיף שם בגמרא "ואני אומר שכנא שמו".. בעל "אור החיים" כותב בעצמו בפרשת ראה "משיח ה' שמו חיים".. "אז למה מרעישים כיום כאשר אומרים "הרבי שלנו משיח או מעותד או מועמד להיות משיח". מה רע בדבר, מישהו אמר כבר ביטלנו את התעניות?.. כמה וכמה התחילו להרבות במצוות בצדקה ובמעשים טובים בכדי להתכונן לביאת המשיח.. לפי דעתי אין שום פגיעה בדבר הזה.. למה שלא יהיה משיח? יש לנו מועמד יותר טוב?

"אנחנו יודעים שכל הרבנים הספרדים כבדו את אדמור"י חב"ד.. רבי יהודה צדקה זצ"ל צדיק היה, חסיד היה אמיתי היה, אדם שלא ידע חנופה. הוא כתב מכתב לרבי, באיזה כבוד באיזו הערצה באיזו הערכה. אתה רואה רבבות רבבות מאחינו בני ישראל שהתחילו לשמור תורה ומצוות בזכות חב"ד, את כל אלה להעביר עליהם פס?! כל אלה פסולים?!..

"הביאו לי כתב יד שהרב בן ציון אבא שאול שליט"א (זצ"ל) חתם על פסק דין (ע"פ בקשתו של הרבי), שהקב"ה חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, כלו כל הקיצים.. כך גם הרב כדורי וכל הרבנים.. השי"ת יזכה אותנו לגאולה קרובה במהרה בימינו אמן".

ערך זה מבוסס על הספר "שמן ששון מחבריך".