פורס מפה ומקדש – הבדלי גרסאות

"פורס מפה ומקדש" הינו פתרון למצב כאשר נמצאים במהלכה של סעודה ב[[יום שישי]] (סעודת מצווה, סעודת יום טוב - שחל בערב שבת) ומגיע זמן חובת [[קידוש]] של [[שבת]], לא צריך לקפל את הסעודה, להתפלל [[קבלת שבת]], ולהתחיל את [[סעודת שבת]], ולקדש. אלא ניתן לפרוס מפה על החלות ולקדש (תוך כדי הסעודה המתמשכת של יום שישי) ולהמשיך בסעודה.

בתולדות ימי [[חב"ד]] מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג כן או לא, אדמו"רי חב"ד היו בכללות נגד, אצל [[הרבי]] בשנים מסוימות היה הוראה שכן לנהוג כך, אך מאוחר יותר שלל [[הרבי]] מנהג זה.  

 

מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר ב[[גמרא]]{{הערה|מסכת פסחים דף ק' ע"ב}}: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין הזה מתייחס לנוהג בעבר להציב שולחן קטן ונייד לפני כל אחד מהסועדים.

ב[[שולחן ערוך]], [[הלכות שבת]] סימן רע"א (סיפים ח-יב) כותב [[אדמו"ר הזקן]] שהסועד ביום שישי, ומגיע זמן בין השמשות לא צריך להפסיק בסעודותו אלא יכסה את הפת להראות שהוא מיוחד עבור שבת, יקדש וימשיך בסעודה.

אם כבר שתה יין בסעודה לא צריך לברך בורא פרי הגפן על יין – הקידוש וכן על היין ששותה אחר כך, וכן אם מקדש על לחם לא צריך לברך המוציא עוד פעם.

ב[[תר"פ]] חל [[שמחת תורה]] ביום שישי, [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היה מאד חולה וחלש, והרב [[יעקב לנדא]] דחף שיעשו "פורס מפה" והרבי הריי"צ התנגד לדבר כי לא היה מקובל ב[[ליובאויטש]] לנהוג כן, אך הרבי הרש"ב שלח את בנו [[הרבי הריי"צ]] מהחדר להביא משהו, הרבי הריי"צ החביא את היין אך ר' [[יעקב לנדא]] מצא יין ממקום אחר וקידש, וכשחזר [[הרבי הריי"צ]] לחדר וראה זאת נחלה מרוב צער.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19806&pgnum=47 ספר השיחות תש"ד עמ' 39 בהערות].}}

ב[[תש"ד]] גם חל שמחת תורה בערב שבת ואדמו"ר הריי"צ אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש ורק בשביל המסובים.

שאלו את הרבי מה לומר קודם, רצה, או יעלה ויבוא. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, וה[[מלאכים]] כבר יבררו מה שצריך קודם.