מאיר שלמה ינובסקי

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: לא אנצקלופדי, חסר קישורים פנימיים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב מאיר שלמה הלוי ינובסקי

הרב מאיר שלמה הלוי ינובסקי היה רבה של העיר ניקולייב שבאוקראינה, אביה של הרבנית חנה אמו של כ"ק אדמו"ר שליט"א. בנם של הרה"ג ישראל ליב הלוי ינובסקי - ראש כולל חב"ד בעיר רומנובקה - והרבנית בילא רבקה, בתו של הרה"ג הרה"ח ר' אברהם דוד לאוואט.

אודותו

הרב ר' מאיר שלמה היה גאון גדול בנגלה ובחסידות, אוהב שלום ובורח מן הכבוד, היה גם בעל מנגן נפלא, ובעל חוש גדול בנגינה והי' כנגן המנגן. כשהיה מנגן - היו צלילי הניגון חודרים לתוך מעמקי הלב וגם לב אבן היה נמוח. ואף חיבר כמה מניגוני חב"ד, אחד מהם הוא הניגון "רחמנא דעני". (הניגונים מופיעים בספר הניגונים וחלקם הושרו בדיסק שיצא על ידי בן עירו שמואל בצלאל אלטהויז). מפורסם הוא הניגון "וואלאח" – מנגינת רועים שמקורה בוולכי' המזרחית – אשר הושר תכופות על ידו, על ניגון זה מסופר בשם נכדו ר' אברהם דוד ינובסקי: פעם הגיע שליח מיוחד אל רבי מאיר שלמה וסיפר לו על חתנו, רבי לוי יצחק, המתגורר ביקטרינוסלב, שהוא רתוק למיטתו בסיבת דלקת ריאות קשה שפקדה אותו, לשמע הדברים הפכו פני רבי מאיר שלמה להבים, הניח רגלו הימנית על הכסא והתחיל לפזם לו את ניגונו המפורסם מנגינת הרועים "וואלאח", (הנ"ל), במתיקות ועריבות נפלאה וכאשר גמר לשיר – נענה ואמר ברצינות יתירה: "אויב עס איז ח"ו עפעם באשערט אויף איהם – וויל איך זיין דער פארבייט פאר איהם" {תרגום חופשי- באם ח"ו נגזר עליו – רצוני להיות תמורתו}!".

קורות חייו

נולד בין השנים תר"י - תרט"ו.

נשא לאשה את הרבנית רחל זלדה בת ר' יצחק פושניץ, רבה של דוברינקה שע"י ניקולייב (אשר כיהן בה חמישים שנה). לאחר חתונתו היה דר אצל אביו הגאון ישראל לייב בעיר רומנובקה, שם נולדה לו בתו הרבנית חנה שניאורסון, ביום כ"ח בטבת תר"מ.

זמן מה לאחר חתונתו שהה אצל אדמו"ר מוהר"ש בליובאוויטש יותר מחצי שנה, והיה מה'יושבים' (זיצערס) שישבו ולמדו תורה עד פטירת הרבי מוהר"ש בשנת תרמ"ג.

כשחזר לניקולייב סיפר על הנהגתו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש שהיתה בהרחבה מופלגה כל כלי תשמישו היו מזהב. היו לו שני שעוני זהב מימין ומשמאל, את הסיגריות היה מעשן בפיית זהב, קופסת הטבק היתה מזהב, גם מרכבתו קושטה בזהב. לבושו תפארה, ואף למקלו היתה גולת זהב בראשו.

שאל אותו אחד השומעים: מדוע מתנהג הרבי בהרחבה מופלגה? הרי מוטב שהרבי יתן את כל כספו לצדקה, ושהוא עצמו יסתפק בלחם צר ומים לחץ כדרכם של ישראל בגלות!

ענה לו - הרב מאיר שלמה - פעטאח! פעטאח! {פתי, פתי} לשם מה נברא הזהב בעולם, האם בשבילי ובשבילך?! או שמא עבור הגויים, להבדיל?! הרי בשביל צדיק כמותו נברא העולם!

לאחר שהוא חזר מהרבי המוהר"ש, הוא גדל בבית סבו - הרב אברהם דוד לאוואט בעל 'שער הכולל' רבה של ניקולייב - עד פטירתו (בח"י אלול תר"נ), והוא גידלו וחינכו כבן.

ר' מאיר שלמה אף הסתופף בצילו כ"ק אדמו"ר הרש"ב.

אביו הרב ישראל לייב נפטר בשנת תרמ"ד,

טרם פטירת סבו - אברהם דוד - הפקיד מכתב אצל ראשי קהילת ניקולייב, בו ביקש שימנו את נכדו ר' מאיר שלמה לממלא מקומו כרב העיר, (כי אביו הרה"ג ר' ישראל לייב נפטר צעיר לימים, בחיי חותנו), לאחר פטירת סבו ראשי הקהילה לא איחרו למלא אחר צוואת רבם, ור' מאיר שלמה נתמנה כרבה של ניקולייב.

בשנת תרמ"ו נולד לו בנו יחידו, וקראו על שם אביו ישראל (ארי'ה) ליב, בתרס"א נפטר ממחלת הטיפוס ל"ע. פטירתו של הבן הצעיר גרמה לו כאב וצער גדול מאוד, עד אשר לא היה בכוחו לעסוק בשום דבר. עקב כך שלח לו כ"ק אדמו"ר הרש"ב (בט' ניסן תרס"א) מכתב תנחומין .

רבי מאיר שלמה נתקף פעם בעצמו במחלת הטיפוס –מחלה שהפילה חללים רבים בתקופה ההיא שלא הצליחו למצוא לה את התרופה המתאימה. מכיון שכך ובכדי למנוע התפשטותה נוהגים היו השלטונות להוציא את החולים למחנה הסגר מבודד הרחק מהעיר באין תרופה למחלתן היו אומללים אלה מתפתלים ביסורהם עד צאת נשמתם ר"ל. פרט לרופא אשר היה מבקר אצלם אחת ליום ונותן להם תרופה להשקיט כאביהם. לא היתה לאיש שום גישה אליהם. וכך היו נופחים את נשמותיהם בודדים וגלמודים בימיהם ושנותיהם האחרונות עלי אדמות. ככל השאר נלקח אף הוא – רבי מאיר שלמה למחנה ההסגר המרוחק מהעיר בודד ומבודד וחסר אונים. בהוודע הדבר לידידו הנאמן ר' אשר גראסמאן. מיהר למחנה ההסגר וספר תניא בידו, באין אפשרות להכנס לחדרו נעמד ר' אשר ליד הפתח. והחל לקרוא בקול רם את סימן יא באגרת הקודש הפותחת במילים "להשכילך בינה", באגרת זו מבואר כי אין רע יורד מלמעלה. ועל האדם לשמח בכל עת ושעה באמונתו בה' המטיב עמו בכל רגע וכו' והמאמין לא יחוש משום יסורין בעולם וכי הכל טוב בתכלית וכו'. בתום הקריאה עזב ר' אשר את המקום וחזר לביתו, כך חזר ונשנה המחזה במשך שלושים יום רצופים מידי יום ביומו היה יוצא מן העיר אל המחנה הסגור וקורא בקול רם את הפרק התניא הנ"ל, מאוחר יותר סיפר ר' מאיר שלמה שלאחר ששמע הפרק התניא הנ"ל הרגיש כי מצבו הולך ומשתפר, והרגשתו יותר טובה.

הסתלקותו

הסתלק ביום כ"ג באלול תרצ"ג בניקולייב. לאחר הסתלקותו מילא את מקומו חתנו הרב שמואל שניאורסון (דוד אדמו"ר שליט"א) לרבה של ניקולייב.

אשתו הרבנית רחל זלדה ינובסקי נרצחה ע"י הנאצים בשואה בכ"ד תשרי תש"ב.

התמונה שמצאו אצל הרבנית חנה- הרב מאיר שלמה ינובסקי

נכדו הרבי

ביתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי בניקולייב. בבית זה הכניסו את הרבי בבריתו של אאע"ע

בהיות רבי לוי יצחק סמוך על שולחן חותנו, אז נולד בנו בכורו, הרבי, בי"א ניסן שנת תרס"ב.

ברית המילה התקיימה ביום ח"י ניסן ב' דחוה"מ פסח (שהוא גם יום ההולדת של ר' אביו לוי"צ) בבית זקנו ר' מאיר שלמה ינובסקי בעיר ניקולייב שבאוקראינה. ר' לוי'ק חגג באותו היום את יום הולדתו העשרים וארבע. רבים מיהודי ניקולייב השתתפו בשמחה גדולה זו, ושמעו דברי התורה מפי זקנו של הרך הנימול, ומפי אביו - רבי לוי יצחק - שדיבר באריכות על הקשר בין שני האירועים שהיו באותו היום. מסופר אשר בין המזומנים לסעודת ברית המילה היה החסיד ר' אשר גראסמאן שו"ב מעיר ניקוליוב. אך מאחר שהקפיד שלא לאכול מחוץ לביתו (כמנהג החסידים) לא טעם מאומה מן הסעודה שהוגשה. כשרבי מאיר שלמה שם ליבו להנהגתו של ר' אשר חלשה דעתו, ונענה לו: אשר! לעמיתו של דבר ראוי אתה לנזיפה כי אצלי מותר לך לאכול. אבל מה אעשה ואיני יכול לנזוף בך שכן הצלת פעם את חיי.

הרבי היה דר אצל זקנו בשנות ילדותו, כמה שבועות בסיום חדשי הקיץ, וזוגתו הרבנית מרת רחל הי"ד, הייתה מטפלת בהרבי.

הרבי לימד את אחד מניגוני סביו על המילים מהסליחות "רחמנא דעני", ביום שמחת תורה תש"כ.

בהתוועדות שבת פר' נצבים-וילך - כ"ג אלול - תשמ"ט ביאר הרבי באריכות את המשמעות של השם "מאיר שלמה": ... וכן מצינו בבעל ההילולא רבי מאיר שלמה, שמצד אחד היה במצב של הפלאה ורוממות בהיותו בין ה'יושבים' אצל אדמו"ר מוהר"ש, ולאידך גיסא היה מורה הוראה דניקולייב והצטרך להורות הלכה ולהשיא עצה אף בעניני מסחר, לבוא במגע-ומשא עם המלכות וכיו"ב. אלא ששני אלו לא היו אצלו בסתירה, אלא אדרבה, מעלתו בתור 'יושב' אצל אדמו"ר מוהר"ש נמשכה כל ימי חייו וכל עבודתו בהנהגת העיר היתה מיוסדת וחדורה בכך שהיה 'יושב'.

בכמה התוועדויות נוספות הזכיר הרבי את צירוף שמות סבו, ובהערה למכתב כללי מזכירו הרבי בתואר 'הרב הצדיק'.

פעם פנה הרבי להרה"ת ר' מאיר שלמה יוניק, הצביע לעברו ואמר בחיוך: מסתמא וויסטו אז דו ביסט א נאמען נאך מיין זיידען {תרגום חופשי: מסתמא הנך יודע שאתה נקרא על שם הסבא שלי}. כשהרבי אמר "מיין" {שלי} הרבי הצביע על עצמו.

הרבי נוהג לומר אחריו "קדיש" ביום פטירת סבו.

תמונתו

תמונתו של ר' מאיר שלמה - נמצאה בדירת בתו הרבנית חנה שניאורסהאן לאחר פטירתה, והייתה למראה עיני הרבי בשנת תשכ"ו-ז ואז התבטא הרבי "דאס איז דער זיידע" (זהו הסבא).

לאחר כ"ז אדר תשנ"ב - הראו לרבי שוב את התמונה, ושאלו באם ניתן להדפיסה, והרבי ענה בחיוב. התמונה נדפסה לראשונה בקובץ "צדיק למלך".

משפחתו

• אשתו: הרבנית רחל ינובסקי, בת הרב יצחק פושניץ, רבה של דוברינקה.
• בתו: הרבנית חנה, אשת ר' לוי יצחק שניאורסאהן רבה של יקרטינוסלב - אמו של הרבי.
• בנו: ישראל ארי' לייב ינובסקי - נולד בשנת תרמ"ו ונפטר בגיל חמש עשרה ממחלת הטיפוס.
• בתו: הרבנית מרים גיטל שניאורסון אשת הרה"ג הרה"ח ר' שמואל שניאורסאהן.
• בתו: מרת עטיל אשת ר' זלמן מאריאשין. בשנת תש"ב היא נמלטה לעיר אופה שברוסיה ושם נפטרה.

קישורים חיצוניים

• קונטרס על פועלו וחייו של הרב ינובסקי, את"ה אהלי תורה.

הערות שוליים

עץ משפחת אדמו"רי חב"ד

הרבנית סטערנא       שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן                                                                                                                         הרבנית שיינא   דובער - אדמו"ר האמצעי   חיים אברהם   משה   פריידא   דבורה לאה   רחל                                                                                                   ?   שפרה   אליהו   שלום שכנא אלטשולר     אברהם שיינס                                                                                                                                                                                                                                                                                     מנחם נחום   ברוך   שרה   ביילא     דבורה לאה   ברכה   מנוחה רחל   חיה שרה   אסתר מרים                                                                                                                                           הרבנית חיה מושקא           מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק                                                                                                                                                           ברוך שלום   יהודה לייב   חיים שניאור זלמן   ישראל נח   יוסף יצחק   יעקב     ראדע פריידא   דבורה לאה                                                                                                                             הרבנית שטערנא       שמואל - אדמו"ר המהר"ש       הרבנית רבקה                 לוי יצחק                                                                                                                                     שניאור זלמן אהרן     אברהם סנדר   מנחם מענדל   דבורה לאה   חיה מושקא   ברוך שניאור זלמן                                                                                       שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב       הרבנית שטערנא שרה                                                   רבי לוי יצחק   הרבנית חנה                     יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ       הרבנית נחמה דינה                                                                                                                       דובער   ישראל אריה לייב             חנה         שיינא                                                                                                             מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א     חיה מושקא