רב יוסף: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – ".ו" ב־". ו") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] – כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערת שוליים|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} – עד שנקרא בשם "סיני"{{הערת שוליים|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערת שוליים|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" – כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה. | זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] – כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערת שוליים|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} – עד שנקרא בשם "סיני"{{הערת שוליים|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערת שוליים|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" – כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה. | ||
לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה – ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי.ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת. | לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה – ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת. | ||
ענוה אמיתית – ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא – אפשרית רק ע"י רבי. | ענוה אמיתית – ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא – אפשרית רק ע"י רבי. | ||
גרסה מ־23:33, 12 במרץ 2014
| רב יוסף | |
|---|---|
| דור | דור שלישי לאמוראי בבלי |
| בית מדרש | ישיבת פומבדיתא |
| רבותיו | רב יהודה בר יחזקאל |
| חבריו | רבה בר נחמני |
| תלמידיו | אביי, רב אויא |
רב יוסף בר חייא[1] היה אמורא תלמידו המובהק של רב יהודה[2] בדורו של רבה בר נחמני, ונחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו אביי ורבא.
לאחר שנפטר רב יהודה, עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את רבה שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.
למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן היתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי[3].
בתורת הרבי
בסיום מסכת סוטה[4] שנינו: "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא[5], אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".
מקשה הרבי: רב יוסף הוא אמורא, ואיך יכול לחלוק על התנא ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", ובלשון רש"י "שאני ענוותן" – הוא לכאורה היפך הענוה?
מסביר הרבי, כי בענין הענווה מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא בירושה מאבותינו כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.[6].
זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בודאי ידע גודל מעלתו בלימוד התורה – כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"[7] – עד שנקרא בשם "סיני"[8], ע"ש ש"משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"[9], ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" – כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה.
לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה – ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה שרבי לא מת.
ענוה אמיתית – ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא – אפשרית רק ע"י רבי.
משפחתו
- בנו מר זוטרא בריה דרב יוסף
- בנו רב נחמן בריה דרב יוסף
- נכדו רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף[10]
הערות שוליים
| אמוראים | ||
|---|---|---|
| דור ראשון | רבי חייא • רבי יהושע בן לוי • רבי מנא • רבי חנינא בר חמא | |
| דור שני | רבי יוחנן • ריש לקיש • רב • שמואל • אילפא | |
| דור שלישי | רבי אבא • רבי אלעזר בן פדת • רבי אמי • רבי אסי • רבי יצחק נפחא •רב יהודה • רב נחמן • רב הונא • רב מתנה | |
| דור רביעי | רב חסדא • רב ששת • עולא • רבי זירא | |
| דור חמישי | רבה • רב יוסף • רבה בר רב הונא • רבי ירמיה • רבי תנחומא | |
| דור שישי | אביי • רבא • רמי בר חמא • רב אחא בר יעקב • רב ספרא • רב אידי בר אבין • רב חייא בר אבין | |
| דור שביעי | רב אחא בריה דרבא • רב אשי • רבינא | |