האמונה בביאת המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(עריכה קלה)
שורה 1: שורה 1:
בהלכות [[מלך המשיח]] פסק ה[[רמב"ם]]: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה וב[[משה רבינו]]}}.
ל''אמונה במשיח''' ישנם '''מקורות''' הלכתיים בתורה עליהם הם נסמכים.


ישנם פוסקים הקובעים כי האמונה והציפיה ל[[גאולה]] היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי . משיח צדקנו"{{הערה|סמ"ק מ"ע א'}}.
בהלכות [[מלך המשיח]] פסק ה[[רמב"ם]]:


[[החפץ חיים]] מגדיר את האמונה בביאת המשיח כ-"עיקר העיקרים" ובתורת החסידות מחדדת את הנקודה כי נושא זה הוא העניין הכי כללי ביהדות.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וכל מי שאינו מאמין [[מלך המשיח|בו]] או מי שאינו מחכה ל[[ציפיה למשיח|ביאתו]], לא בשאר [[נביאים]] בלבד הוא כופר, אלא ב[[תורה]] וב[[משה רבינו]]}}.


מכך שהרמב"ם מביא בסוף "הלכות מלכים ומלחמות" שחיבר בסוף ספרו ההלכתי "היד החזקה" את סימני הזיהוי ל"חזקת משיח" ו"משיח ודאי", למדים כי הרמב"ם סבור שיש אפשרות וגם חיוב הלכתי לזהות את מלך-המשיח לפי הסימנים שהביא עוד בזמן הגלות, עוד טרם שהתגלה בפועל ככזה.
ישנם פוסקים הקובעים כי האמונה והציפיה ל[[גאולה]] היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של [[עשרת הדברות]] "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"  - "כך יש לנו להאמין ש[[הקדוש ברוך הוא|ה']] עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי [[משיח צדקנו]]"{{הערה|סמ"ק מ"ע א'}}.
 
[[החפץ חיים]] מגדיר את האמונה בביאת המשיח כ'''עיקר העיקרים'''.
 
תורת החסידות מחדדת את הנקודה כי נושא זה הוא העניין הכי כללי ביהדות{{כלומר}}.
 
מכך שהרמב"ם מביא בסוף "הלכות מלכים ומלחמות" שחיבר בסוף ספרו ההלכתי "[[היד החזקה]]" את סימני הזיהוי ל"[[חזקת משיח]]" ו"[[משיח ודאי]]" - למדים כי הרמב"ם סבור שיש אפשרות וגם חיוב הלכתי לזהות את מלך המשיח לפי הסימנים שהביא עוד בזמן ה[[גלות]], עוד טרם שהתגלה בפועל כמשיח.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]]

גרסה מ־13:59, 19 במאי 2011

לאמונה במשיח' ישנם מקורות הלכתיים בתורה עליהם הם נסמכים.

בהלכות מלך המשיח פסק הרמב"ם:

וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו

.

ישנם פוסקים הקובעים כי האמונה והציפיה לגאולה היא חלק בלתי נפרד מהדיבור הראשון של עשרת הדברות "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - "כך יש לנו להאמין שה' עתיד לקבץ אותנו ולהושיענו על ידי משיח צדקנו"[1].

החפץ חיים מגדיר את האמונה בביאת המשיח כעיקר העיקרים.

תורת החסידות מחדדת את הנקודה כי נושא זה הוא העניין הכי כללי ביהדות[כלומר?].

מכך שהרמב"ם מביא בסוף "הלכות מלכים ומלחמות" שחיבר בסוף ספרו ההלכתי "היד החזקה" את סימני הזיהוי ל"חזקת משיח" ו"משיח ודאי" - למדים כי הרמב"ם סבור שיש אפשרות וגם חיוב הלכתי לזהות את מלך המשיח לפי הסימנים שהביא עוד בזמן הגלות, עוד טרם שהתגלה בפועל כמשיח.

הערות שוליים

  1. סמ"ק מ"ע א'