|
|
| שורה 6: |
שורה 6: |
|
| |
|
|
| |
|
| עד מתי יהיה זה לנו למוקש?
| | == פעילות ציבורית == |
| תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
| |
| שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
| |
|
| |
|
| כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
| | כשישה חודשים לאחר שנפצע שב ללימודים בישיבת מרכז הרב. כץ היה שותף לייסודה של תנועת גוש אמונים. |
| | כץ ומשפחתו היו בין חברי הגרעין המייסד של בית אל בשנת [[תשל"ז ]](1977) וכץ ייסד עם רבו, הרב [[זלמן ברוך מלמד]], מנהיג הגרעין, את ישיבת בית אל הכוללת מספר רב של מוסדות בהם לומדים כיום למעלה מ-1,200 תלמידים: הישיבה הגבוהה והכולל, מכון הוראה, הוצאת ספרים, אתר האינטרנט "ישיבה", ישיבת ההסדר בהר ברכה, ישיבת בני צבי המשמשת כישיבה קטנה וישיבה תיכונית לנוער, אולפנת רעיה לבנות, מכינה קדם-צבאית, ואת קומפלקס התקשורת של ערוץ 7. |
|
| |
|
| הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
| | בשנת [[תשמ"ז]] (1987) רכש כץ ספינה על מנת להקים את ערוץ 7 - תחנת רדיו אלטרנטיבית לערוצים הממלכתיים של רשות השידור. תחנה זו הייתה רדיו אידיאולוגי הנאמן לתורה, לעם ולארץ. בשיאה שידרה התחנה ב-4 שפות שונות, ושילבה תוכניות תורניות וציוניות. לאחר שנסגרה התחנה, הורשע כץ ב[[תשס"ג]] (2003) בתואנה של "הפעלת תחנת רדיו פיראטי". בתשס"ו (2006) זכה לחנינה מנשיא המדינה, והרשעתו נמחקה. |
|
| |
|
| ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
| | בשנים [[תשל"ו]] - [[תשנ"א]] (1990-1991) כיהן כץ כעוזרו לענייני התיישבות של שרון בעת שכיהן כשר הבינוי והשיכון. השתתף באופן פעיל בקליטת העלייה מחבר העמים. כץ היה אחראי באופן ישיר על בנייתם של למעלה מ-35,000 יחידות דיור במזרח ירושלים, ביהודה ושומרון וברמת הגולן. בתים אלו הכפילו למעשה את האוכלוסייה היהודית בחבלי ארץ אלו. |
|
| |
|
| לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
| | כל אותן שנים כץ היה אחד מחבריו הקרובים של שרון ואף נחשב לאיש סודו. כץ מרבה לספר על כך בהרצאותיו. החברות ביניהם צוננה בהדרגה החל משנת ה'[[תשנ"ו]] 1996 בעת שכיהן שרון כשר התשתיות בממשלת בנימין נתניהו, ובעיקר לאחר פטירת רעיית שרון, לילי. החברות הפכה ליריבות פוליטית בעת ששרון החליט על הגירוש האכזרי מגוש קטיף. גם בתקופת יריבות זו המשיכו שרון וכץ בהזדמנויות שונות לספר על הערכתם ההדדית. |
|
| |
|
| קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
| | בשנת [[תשס"ב]] (2002) ייסד את השבועון המצליח "בשבע". |
|
| |
|
| זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
| |
|
| |
| שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
| |
|
| |
|
| == הקשר עם הרבי וחב"ד == | | == הקשר עם הרבי וחב"ד == |
יעקב כ"ץ המכונה "כצל'ה" הוא מראשוני גוש אמונים, ממייסדי היישוב בית אל, ישיבת בית אל, ערוץ 7 והעיתון "בשבע" וראש רשימת "האיחוד הלאומי" בבחירות לכנסת ה-18.
יעקב דוב כץ נולד בכ"ח באלול ה'תשי"א בירושלים, והוא דור חמישי בארץ. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה ולאחר מכן בישיבת מרכז הרב. בשנת תש"ל (1970) התגייס לצה"ל ושירת בסיירת שקד. בשנת תשל"ב (1972) סיים בהצטיינות קורס קצינים, ושימש כסגן מפקד פלוגה בסיירת שקד.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים היה חבר ב"כוח פצי" בפיקודו של אמציה (פצי) חן (לימים תת אלוף). היה זה שם הקוד לקבוצה של 12 קציני הסיירת, שביצעה מבצעים שונים במסגרת אוגדת אריאל שרון. ביום השמיני למלחמה שלח שרון את "כוח פצי" לאתר ולהשמיד כוחות מצריים, שנחתו במסוקים באזור ההיערכות לצליחת התעלה. הכוח הצליח לפגוע בכ-70 לוחמים מצריים, אך כץ נפצע בירכו השמאלית כתוצאה מפגיעה ישירה של רקטת RPG שהותירה אותו פצוע אנוש. כ"ץ שכב במשך שישה חודשים בבית רפואה בילינסון.
פעילות ציבורית
כשישה חודשים לאחר שנפצע שב ללימודים בישיבת מרכז הרב. כץ היה שותף לייסודה של תנועת גוש אמונים.
כץ ומשפחתו היו בין חברי הגרעין המייסד של בית אל בשנת תשל"ז (1977) וכץ ייסד עם רבו, הרב זלמן ברוך מלמד, מנהיג הגרעין, את ישיבת בית אל הכוללת מספר רב של מוסדות בהם לומדים כיום למעלה מ-1,200 תלמידים: הישיבה הגבוהה והכולל, מכון הוראה, הוצאת ספרים, אתר האינטרנט "ישיבה", ישיבת ההסדר בהר ברכה, ישיבת בני צבי המשמשת כישיבה קטנה וישיבה תיכונית לנוער, אולפנת רעיה לבנות, מכינה קדם-צבאית, ואת קומפלקס התקשורת של ערוץ 7.
בשנת תשמ"ז (1987) רכש כץ ספינה על מנת להקים את ערוץ 7 - תחנת רדיו אלטרנטיבית לערוצים הממלכתיים של רשות השידור. תחנה זו הייתה רדיו אידיאולוגי הנאמן לתורה, לעם ולארץ. בשיאה שידרה התחנה ב-4 שפות שונות, ושילבה תוכניות תורניות וציוניות. לאחר שנסגרה התחנה, הורשע כץ בתשס"ג (2003) בתואנה של "הפעלת תחנת רדיו פיראטי". בתשס"ו (2006) זכה לחנינה מנשיא המדינה, והרשעתו נמחקה.
בשנים תשל"ו - תשנ"א (1990-1991) כיהן כץ כעוזרו לענייני התיישבות של שרון בעת שכיהן כשר הבינוי והשיכון. השתתף באופן פעיל בקליטת העלייה מחבר העמים. כץ היה אחראי באופן ישיר על בנייתם של למעלה מ-35,000 יחידות דיור במזרח ירושלים, ביהודה ושומרון וברמת הגולן. בתים אלו הכפילו למעשה את האוכלוסייה היהודית בחבלי ארץ אלו.
כל אותן שנים כץ היה אחד מחבריו הקרובים של שרון ואף נחשב לאיש סודו. כץ מרבה לספר על כך בהרצאותיו. החברות ביניהם צוננה בהדרגה החל משנת ה'תשנ"ו 1996 בעת שכיהן שרון כשר התשתיות בממשלת בנימין נתניהו, ובעיקר לאחר פטירת רעיית שרון, לילי. החברות הפכה ליריבות פוליטית בעת ששרון החליט על הגירוש האכזרי מגוש קטיף. גם בתקופת יריבות זו המשיכו שרון וכץ בהזדמנויות שונות לספר על הערכתם ההדדית.
בשנת תשס"ב (2002) ייסד את השבועון המצליח "בשבע".
הקשר עם הרבי וחב"ד
כמעט כל יום היה שולח כצל'ה לרבי דו"ח על פעילותו בנושא התיישבות, לדברי הרב יהודה לייב גרונר הרבי מאד נהנה לקרוא את הדו"חות.
לקראת הבחירות ביקר כצל'ה בכפר חב"ד.
מקור לערך
אתר האיחוד הלאומי