משגיח כשרות – הבדלי גרסאות

משגיח כשרות נסמך על הכלל ההלכתי הקובע שעד אחד נאמן באיסורין לפיו כל יהודי שאינו מוחזק כגזלן או שקרן יכול לקבוע על מאכל שכשר וניתן יהיה לסמוך על דבריו. בשונה מדיני עדות ממונית, בדיני איסורים מספיק עד בודד, וגם אדם שיש לו נגיעה בדבר (כמו מוכר או יצרן) נאמן, כל עוד לא נפסל.

במקרים מסוימים [[חז"ל]] קבעו שלא ניתן לסמוך על אנשים מסוימים: [[עם הארץ]] לא ניתן לסמוך על דבריו שהפריש תרומות ומעשרות ופירותיו נקראים דמאי (ספק אם עושרו), ובמקרים אלו נדרש לעשר מספק ללא ברכה. מקרים אלו מדגישים את הצורך במינוי גורם מפקח שיאמת את תהליכי הכשרות.

 

נוכח ההכרה בחשיבותה הרוחנית של הכשרות, שהוגדרה על ידי [[הרבי]] כעניין יסודי המשפיע על העדינות והטהרה של השכל היהודי, הובהר הצורך בהקפדה מתמדת ומוחלטת. כיוון שאי-הקפדה עלולה להיות בעלת השלכות חמורות על ה[[נשמה]], נדרשת אכיפה קפדנית של כל פרטי ההלכה. גורם זה מחייב את קיומו של משגיח כשרות, אשר תפקידו לבצע את הפיקוח המתמיד ולמנוע מראש כל חשש לכשל כשרותי, ובכך להבטיח את טהרת המאכלים המיוצרים במוסד.