מנהגי יום הולדת

יום ההולדת של היהודי הינו בעל חשיבות רבה. בספר היום יום -בתאריך י"א ניסן יום הולדתו של הרבי- כותב הרבי "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה-ישוב ויתקנם". כמו כן, עורר הרבי בשיחת אחרון של פסח תשמ"ח על יישום של מספר מנהגים מיוחדים ביום זה:

א. לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, וכשיום -ההולדת חל ביום הקריאה - גם ביום-הולדת עצמו.

ב. להוסיף בנתינת צדקה לפני תפלת שחרית ומנחה, וכשיום ההולדת חל בשבת או יום טוב - ליתן בערב שבת או יום טוב (ומה טוב - גם לאחריו).

ג. להוסיף בתפילה - בכונת התפילה, התבוננות בגדולת הא-ל וכו', וכן באמירת (ספר) תהילים (על כל פנים ספר אחד).

ד. ללמוד המזמור תהילים החדש שמתחיל לומר ביום ההולדת - בהתאם למספר שנותיו.

ה. להוסיף שיעור נוסף בתורת הנגלה ובתורת החסידות - נוסף על השיעורים הקבועים, שלושת השיעורים בחומש תהילים ותניא השווים לכל נפש, ושיעור היומי ברמב"ם.

ו. ללמוד מאמר דא"ח (=דברי אלוקים חיים) בעל פה (כולו או חלקו), ולחזור אותו בחבורה (ברבים) ביום ההולדת עצמו, או בהזדמנות הקרובה, ובפרט ביום השבת-קודש שלאחריו (בזמן סעודה שלישית).

ז. להוסיף בפעולה על הזולת - הפצת התורה והמעינות חוצה, מתוך אהבת ישראל.

ח. להתבודד ולעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם והצריכים תיקון ותשובה ישוב ויתקנם, כלומר, להתבונן באופן הנהגתו בשנה שעברה, ולקבל החלטת טובות לשנה הבאה עלינו לטובה.

ט. לקבל על עצמו זהירות נוספת או הידור נוסף בענין פרטי (לפי ערכו, כמובן), כמו בראש השנה.

י. לערוך התוועדות של שמחה עם בני-ביתו, חבריו וידידיו - שבח והודיה להקב"ה (ובאם אפשר לברך-"שהחיינו" על פרי חדש או בגד חדש), מתוך שמחה של-תורה ושמחה של מצוה.