יונה

יונה

יונה היא עוף טהור שמהווה משל לכנסת ישראל משום נאמנותה שמשעה שמכרת את בת זוגה אינה מנחת אותה ומכיוון שאין כוחה אלא בפיה ובכנפיה.

בפרשת נח

הפעם הראשונה בה נזכרה בתורה היונה היא בהקשרה למעופה בשליחות נח לראות האם קלו המים מעל פני הארץ. בפעם הראשונה לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, אך בפעם השניה מצאה עלה זית והביאתו בפיה. כלומר מוטב יהיו מזונותיו מרורין כזית על ידי הקב"ה ולא מתוקין בדבש בידי בשר ודם.

בזוהר הקדוש מוסבר כי היונה היא משל לנשמה, והתיבה היא משל לגוף:

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, תָּא חֲזֵי לֵית לָךְ בְּכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא, דְּלָא תֵיפוֹק נִשְׁמָתָא מִגּוּפָא דְּבַּר נָשׁ, דְּאִיקְרֵי יוֹנָה. דִּכְתִיב, (שם ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה. הֲקַלּוּ הַמַּיִם, אִלֵּין מַיִם זֵדוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קכד) הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים. דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבוּ. מֵעַל הָאָרֶץ, דְּאִינוּן לְעֵיל מִן אַרְעָא, אִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה: מַה כְּתִיב. וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ, דְּאִתְמְנָעֵי מֵעָלְמָא עִילָּאָה, וּמִן צַדִּיקִים דִּלְעֵילָא, וּמִכָּל בִּרְכָאן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח) וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּיבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: אַפֵּיק לָהּ תִּנְיָינוּת, וַיּוֹסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, וּמִגוֹ דּוֹחֲקָא וְצַעֲרָא, וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, דְּלָא הֲוַת נָהֲרָא לוֹן שַׁעֲתָא דְרַוְוחָא, כְּמָה דַּהֲוַת בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְחַשַּׁךְ לָהּ יוֹמָא, וְאִתְעָרַב לָהּ שִׁמְשָׁא: וּמָה אֲמָרַת לְנֹחַ וְלִבְנוֹי. (שיר השירים ה) מְצָאוּנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּוֹבְבִים בָּעִיר. אִלֵּין נָטְרֵי תַּרְעֵי יְרוּשָׁלַיִם. וְעִם כָּל דָּא, (בראשית ח) וְהִנֵּה עָלֶה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וְעַל דָּא וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם, וְאִתְתַּקָּפוּ מַלְאֲכֵי דִקְדֻשָּׁה עַל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וַיִּיָחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים כו', וְלֹא יָסְפָה כו', חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: בָּתַר דְּאִסְתַּתַּר וְאַעֲבַר הַהוּא זִימְנָא דְּשַׁלֵּיט מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאִתְעֲבָרוּ חַיָּיבִין מֵעָלְמָא, מַה כְּתִיב, (שם) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ

— זוהר חדש נח

במקום אחר מוסבר כי נח הוא משל לצדיק, וכאשר יש צדיק בעולם, שקשור בשכינה, שם מוצאת השכינה מנוחה ואינה צריכה להטלטל ממקום למקום, והצדיק הוא מי שכלול מכל מידותיו של הקב"ה ועליו נאמר "ויכולו" - שהוא כלול מכולם, כי כל הספירות כלולים בו תמיד כי הוא חסיד וגומל חסד עם השכינה ונותן לו תוקף בגבורתו, וכן בכל ספירה וספירה נותן לה תוקף, ואז היא דבוקה בו ולא תזוז ממנו כל שש ימות שבוע, ועליו העולם עומד כי הוא בבחינת קו האמצעי שסובל את הכל, ועליו נאמר כנפיו יונה נחפה בכסף, כי השיכנה מכסה עליו בכנפיה ומגינה עליו.

בְשַׁבָּת דְּתַמָּן צַדִּיק, וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב. בְּגִין דְּאִיהוּ יִחוּדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. וְכַד אִית צַדִּיק לְתַתָּא, אִיהוּ בַּאֲתַר דְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דְּאִיהוּ שַׁדָּי דִּלְעֵלָּא, וּבֵהּ אִתְיַחֲדַת קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְתַמָּן אַשְׁכַּחַת נַיְיחָא, וְלָא אַזְלַת מְטַלְטְלָא מִדּוֹךְ לְדוֹךְ וּמֵאֲתַר לַאֲתַר. וּמָאן אִיהוּ צַדִּיק דְּאִיהִי אִתְדַּבְּקַת בֵּהּ הַהוּא דְּאִיהוּ כְּלִיל מִכָּל מִדּוֹת דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּאִתְּמַר בֵּהּ וַיְכֻלּוּ כָּלִיל כֹּלָּא. דְּכָל סְפִירָן בֵּהּ אִתְכְּלִילוּ דְּאִיהוּ חָסִיד וְגָמִיל חֶסֶד עִם שְׁכִינְתָּא, וְיָהִיב לָהּ תֻּקְפָא בִּגְבוּרָה. וְהָכֵי בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה יָהִיב לָהּ תֻּקְפָא. אִיהִי אִתְדַּבְּקַת וְלֹא תָּזוּז מִנֵּהּ בְּכָל שִׁית יוֹמֵי שַׁבְּתָא. וּבְגִינֵהּ אִתְּמַר עַל צַדִּיק א' הָעוֹלָם עוֹמֵד. אִיהוּ עַמּוּד סָבִיל כֹּלָּא. וּבֵהּ כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַּכֶּסֶף. אַיֵּה מְכַסִּיאַת עָלֵהּ בְּגַדְפָּהָא, וְאַגִּינַת עָלֵהּ מִכָּל מְקַטְרְגִין דְּעָלְמָא.

— תיקוני זהר חדש מנוקד - ספרא תנינא

תפילין

תפילין

התפילין נמשלו לכנפי יונה, כמובא בגמרא שהמלכות גזרה שלא להניח תפילין, וכאשר תפסו צדיק בשם אלישע ותפילין בידו ענה אלישע שזה בעצם כנפי יונה, וכשפתח את ידו נראה לאויבים שמדובר אכן בכנפי יונה.

בזוהר הקדוש מוסבר כי שתי הרצועות של תפילין של ראש נמשלות לשני כנפי יונה, משום שהתפילין של היד נרמזת לשכינה שעליה נאמר "יונתי תמתי", משום שכמו שהיונים הם זכר ונקבה, ומי שרוצה לתפוס את שניהם נוטל הוא את הנקבה וקושר עמו ומיד יבא היונה הזכר לקול דיבורה, כך כאשר ישראל רוצים להתקשר להקב"ה עליהם לקבל את מלכות הקב"ה במצוות שהם השכינה, דהיינו במצות תפילין ועל ידי כן יוכלו לקרוא להקב"ה דהיינו זעיר אנפין שהוא קו האמצעי.

יוֹנָה רְצוּעָה דְּיָד לְאַקַּשְׁרָא לָהּ וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ יוֹנָתִי. וּתְרֵין אִנּוּן יוֹנִים דְּכַר וְנוּקְבָא. מָאן דְּבָעֵי לְצַיְּדָא לֵהּ צֵדָה דְּתַרְוַיְהוּ, נָטִיל נוּקְבָא וְקָשִׁיר לָהּ עִמֵּהּ וּמִיָּד יְקָרֵי לְדִבּוּרָא וְיֵתֵי. וְהָכֵי צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְנַטְלָא יוֹנָה קַדִּישָׁא מִצְוָה שְׁכִינְתָּא, לְקַשְּׁרָה לָהּ בְּקִשּׁוּרָא דִּתְפִלִּין, וּמִיָּד יְקָרֵי לְבַעְלָהּ דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵלָּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא

— זוהר חדש ספרא תנינא

קרבנות

קרבנות רבים מקריבים מבני יונה דהיינו יונות צעירות. כך למשל זב וזבה שנטהרו מטומאתם, או מצורע שנטמא מטומאתו, וכן נזיר שנטמא במת מביא קרבן שני תורים או שני בני יונה, אחד עולה ואחד חטאת. כמו כן גר שנכנס לדת ישראל צריך להביא קרבן שני תורים או שני בני יונה.

בחסידות

כנסת ישראל נקרא יונה

בחסידות מבארים את הפסוק "עיניך יונים", שהוא כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זה על זה ומתענגים כו'. כך יהיה קשר האהבה בדביקות נפלא ועצום עד שיהיו עיניו ולבו כל הימים רק "לאסתכלא ביקרא דמלכא" - להסתכל בכבוד המלך, וכמו שכתוב בזהר ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא. שתהא האהבה מתלהבת ומתלהטת בלב איש להתענג על ה' מרוב כל עד שאין כח בנפשו להגביל את האהבה בלב רק בבחינת ראיה מבחוץ. וגם כשמסתכלים זה על זה, מתענגים מזה כל הזמן כאילו מסתכלים תמיד מחדש, וכמו כן בישראל צריך להיות בכל יום יהיו בעניך בחדשים, וההסתכלות ביקרא דמלכא, הוא תמיד מחדש, כי אין זקנה כלפי הקב"ה, ואי אפשר לומן שמשהו נהיה ישן, כי אור אין סוף הוא למעלה מזמן.

כנפי יונה - מצוות

בגמרא מביא שכמו שיונה אינה ניצלת, כי אם בכנפיה, כמו כן בני ישראל אינם ניצולין כי אם במצוות.

בחסידות מבוא הקשר בין כנפי יונה למצוות, כי כמו שהכנפיים הם כלים לרצון, כי כשהעוף רוצה לעלות למעלה, הכנפיים מוליכים אותה למעלה, וכשרוצה לרדת, הכנפיים מורידים אותה, כמו כן המצוות הם כלים לרצון העליון, ויש במצוות (הכנפיים) את הכוח להעלות את הנפש.

וכשהנפש אין לה את הכוח לפרוח בכנפיה, מצד הנפש הבהמית, אין לה רצוא ושוב, אזי העצה היא לקיים תורה ומצוות, שאז ממשיך את רצון העליון, והרצון מנהיג מנהיג את הכנפיים, ונותן את הכוח לפרוח ברצוא ושוב.

מלכות נקראת יונה

הלכות נקראת יונה תמה (מושלמת), ובזמן הגלות המלכות נקראת יונת אלם, (היא נקראת אלם גם כי כשמורידים אותיות "יה" (שהיא בגלות השכינה) מ"אלקים" נשאר "אלם"{{הערה|מאורי אור הובא בספר הליקוטים שם. בתוספת ביאור.</ref>.

כנפי יונה נחפה בכסף

ענני הכבוד

כנסת ישראל משולים ליונה שהם בצל של ענני הכבוד, שבני ישראל היו בצל של ענני הכבוד במדבר, והענני הכבוד הגנו על בני ישראל{{הערה|שזהו גם למה בני ישראל נמשלו ליונה (מסכת שבת שם) כמו שיונה כנפיה מגינות עליה, גם בני ישראל היה להם הגנה מצל של הענני הכבוד במדבר.</ref>, ולכן בחג הסוכות בני ישראל יושבים בצל של הסכך הסוכה.

ביזת מצרים

בזכות "אם תשכבון בין שפתים" שבני ישראל היו צנועים במצרים, זכו בני ישראל לביזת מצרים.

כמו יונה שנזקקת רק לבן זוגה, כך בני ישראל רק בני ישראל לא נתנו עיניהם באחרת, וזה מעורר גם למעלה (מדה כנגד מדה), שהקב"ה משפיע פנימיות השפע רק לבני ישראל שנקראים "יונתי" (שהיונה שלי - של הקב"ה).

ראו גם

• כנפיים