סליחות: הבדלים בין גרסאות בדף
(זהו, כמעט מושלם. רק ה"" המעצבן הזה.) |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
את פיוט "הנשמה לך", מתחיל הש"ץ בקול רם<ref>׳[[ליקוט טעמים ומקורות]].׳</ref>. כשמתחילין סליחה אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו", חוץ מסליחה המתחלת בשם <ref>[[מגן אברהם]], סוף סימן תקפא.</ref>. אבל בסליחה המתחלת ״אדון״, אומרים ״אלקינו ואלקי אבותינו״ <ref>אשל אברהם להגה״צ מבוטשאטש. וראה [[לקוטי תורה]], דברים, סג רע״א. ליקוט טעמים ומקורות.</ref>. הנוסח ב"א־ל מלך יושב" — ״'''ו'''מתנהג בחסידות״, בתוספת וא״ו<ref>על־פי ה׳הוספה׳ ללקוטי מנהגים, וס׳ המנהגים.</ref>. את פסוקי ״שמע קולנו״ אומרים פסוק בפסוק, החזן וקהל, עד הפסוק ״אל תעזבנו״ ולא עד בכלל<ref>׳ליקוט טעמים ומקורות, ממטה אפרים תקפא, יח.</ref>. בסליחות אין אומרים וידוי — ״אשמנו בגדנו״ כו׳ — אלא רק פעם אחת<ref>ס׳ המנהגים.</ref>. וכן אין נופלין על פניהם<ref>[[ספר המנהגים]].</ref>. | את פיוט "הנשמה לך", מתחיל הש"ץ בקול רם<ref>׳[[ליקוט טעמים ומקורות]].׳</ref>. כשמתחילין סליחה אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו", חוץ מסליחה המתחלת בשם <ref>[[מגן אברהם]], סוף סימן תקפא.</ref>. אבל בסליחה המתחלת ״אדון״, אומרים ״אלקינו ואלקי אבותינו״ <ref>אשל אברהם להגה״צ מבוטשאטש. וראה [[לקוטי תורה]], דברים, סג רע״א. ליקוט טעמים ומקורות.</ref>. הנוסח ב"א־ל מלך יושב" — ״'''ו'''מתנהג בחסידות״, בתוספת וא״ו<ref>על־פי ה׳הוספה׳ ללקוטי מנהגים, וס׳ המנהגים.</ref>. את פסוקי ״שמע קולנו״ אומרים פסוק בפסוק, החזן וקהל, עד הפסוק ״אל תעזבנו״ ולא עד בכלל<ref>׳ליקוט טעמים ומקורות, ממטה אפרים תקפא, יח.</ref>. בסליחות אין אומרים וידוי — ״אשמנו בגדנו״ כו׳ — אלא רק פעם אחת<ref>ס׳ המנהגים.</ref>. וכן אין נופלין על פניהם<ref>[[ספר המנהגים]].</ref>. | ||
אומרים קדיש ״תתקבל״ אחר הסליחות, גם אם מתפללים שחרית מיד אחריהן<ref>׳ליקוט טעמים ומקורות׳.</ref>. בסיום הסליחות נוהגים אנ"ש לשיר את [[ניגון רחמנא דעני| | אומרים קדיש ״תתקבל״ אחר הסליחות, גם אם מתפללים שחרית מיד אחריהן<ref>׳ליקוט טעמים ומקורות׳.</ref>. בסיום הסליחות נוהגים אנ"ש לשיר את [[ניגון רחמנא דעני|רחמנא דעני, בניגון שלימד הרבי ב[[שמחת־תורה]] תש"כ.]] גם בבית־מדרשו של הרבי נהגו כן, והרבי היה מעודד את השירה כדרכו בקודש. | ||
מנהגנו שלא לומר פסוקי ״זכור ברית״ בערב ראש־השנה. הדבר אינו מוסבר, וכן עד"ז חידוש דאמירת "ויאמר דוד אל גד". הרבי שאל על כך את אדמו"ר הריי"צ, בעת שסידר רשימת סדר הסליחות, ואמר שלמרות הקושיא, אבל כן נוהגין<ref>אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, יח, עמ' ע.</ref>. | מנהגנו שלא לומר פסוקי ״זכור ברית״ בערב ראש־השנה. הדבר אינו מוסבר, וכן עד"ז חידוש דאמירת "ויאמר דוד אל גד". הרבי שאל על כך את אדמו"ר הריי"צ, בעת שסידר רשימת סדר הסליחות, ואמר שלמרות הקושיא, אבל כן נוהגין<ref>אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, יח, עמ' ע.</ref>. | ||
גרסה מ־02:07, 27 במאי 2010
בחודש אלול נהוג לומר סליחות בכל תפוצות ישראל, כחלק מעבודת התשובה.
על החסיד רבי יעקב לייב מראססנע מסופר, כי היה בוכה רבות באמירת הסליחות. כששאלוהו למה הוא בוכה, הוא ענה: חלילה, איני בוכה, אני מנגב את הבוץ שהצטבר במשך ימות השנה.
אדמו"ר הרש"ב הפליא בזאת את תמימותו של יהודי פשוט. בהסברו של אותו רבי יעקב לייב, מונח הסברו העמוק של אדמו"ר האמצעי[1] על הפסוק "אם תכבסי בנתר", שישנן דמעות המיועדות לכיבוס הנשמה, ולא ההתרגשות בהם היא העיקר. [2]
במכתב של בעל הדגל מחנה אפרים לאחיו רבי ברוך ממזיבוז', הוא מספר על מנהגיו של הבעל שם טוב בנושא: ביום הראשון הוא היה אומר סליחות בחצות הלילה - במקום אשמורת הבוקר כבכל יום, גם לא היה מקפיד על אמירה בציבור דווקא, רק בימים מסוימים. [3]
מנהגי חב"ד
מנהגנו לומר הסליחות בשבוע של ראש־השנה או בשבוע שלפניו — ודלא כמ"ש בלקוטי תורה[4]: ״ולכן אומרים סליחות וי״ג מדות מראש־חודש אלול ואילך״[5].
סדר הסליחות לקודם ראש־השנה — שהורה אדמו״ר מוהריי״צ — הוא מתאים לסדר במחזור 'כל בו', ולמנהג ליטא־רייסיךזאמוט, בשינויים קלים[6].
בליובאוויטש היה הכל מסודר באמירת הפזמונים שבסליחות ובמחזור. היו פזמונים קבועים שנהגו לאומרם. מסופר, כי פעם, באמירת הסליחות, דילג החזן על אחד הפזמונים שנהגו לאומרו. בשעת מעשה עמד הרבי, אדמו"ר הרש"ב, באמצע האמירה, וכשסיים שאל האם אמרו אותו פזמון. כשהשיבוהו בשלילה ציוה לחזור ולאומרו. ודיבר על כך שעתה אין אומרים את מה שצריכים לומר וכו'. ואמר, שכבר כמה פעמים רצה לסדר את הדברים שיש לאומרם בסליחות ובמחזור, אלא שמצד דוחק הזמן אין זה בא לפועל[7].
את פיוט "הנשמה לך", מתחיל הש"ץ בקול רם[8]. כשמתחילין סליחה אומרים "אלקינו ואלקי אבותינו", חוץ מסליחה המתחלת בשם [9]. אבל בסליחה המתחלת ״אדון״, אומרים ״אלקינו ואלקי אבותינו״ [10]. הנוסח ב"א־ל מלך יושב" — ״ומתנהג בחסידות״, בתוספת וא״ו[11]. את פסוקי ״שמע קולנו״ אומרים פסוק בפסוק, החזן וקהל, עד הפסוק ״אל תעזבנו״ ולא עד בכלל[12]. בסליחות אין אומרים וידוי — ״אשמנו בגדנו״ כו׳ — אלא רק פעם אחת[13]. וכן אין נופלין על פניהם[14].
אומרים קדיש ״תתקבל״ אחר הסליחות, גם אם מתפללים שחרית מיד אחריהן[15]. בסיום הסליחות נוהגים אנ"ש לשיר את [[ניגון רחמנא דעני|רחמנא דעני, בניגון שלימד הרבי בשמחת־תורה תש"כ.]] גם בבית־מדרשו של הרבי נהגו כן, והרבי היה מעודד את השירה כדרכו בקודש.
מנהגנו שלא לומר פסוקי ״זכור ברית״ בערב ראש־השנה. הדבר אינו מוסבר, וכן עד"ז חידוש דאמירת "ויאמר דוד אל גד". הרבי שאל על כך את אדמו"ר הריי"צ, בעת שסידר רשימת סדר הסליחות, ואמר שלמרות הקושיא, אבל כן נוהגין[16].
הסליחות בשאר הימים (מלבד מוצאי שבת סליחות) — באשמורת הבוקר[17].
סליחות בעשרת ימי תשובה
אין המנהג בחב"ד לומר סליחות בעשרת ימי תשובה. בטעם דבר זה אמר הצמח צדק: עד כאן (עד ר"ה) מצות אמירה, ומכאן ואילך מצות עשיה".
על אף שנשיאי חב"ד לא היו אומרים סליחות, היו נשי הנשיאים, הרבנית הצדקנית מרת רבקה אשת מהר"ש, הרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא אשת הצמח צדק, והרבנית הצדקנית מרת שיינא אשת אדמו"ר האמצעי, כן אומרים סליחות.[18]
הערות שוליים
- ↑ דרך חיים ד"א ס"ג. שערי אורה ד"ה בכ״ה בכסלו סי"א וי"ב. כתבים.
- ↑ [ספר השיחות]] תש"ג עמ' תק"ד תק"ה.
- ↑ מתוך מכתב מהגניזה החרסונית.
- ↑ דברים יד, א.
- ↑ לקוטי־שיחות, ט, עמ׳ 458, וכמה כת״י של מאמר זה בלקו״ת גורסים: ״ולכן יש נוהגים לומר סליחות מראש־חודש״ - לקוטי־שיחות, שם, עמ׳ 311.
- ↑ ׳ליקוט טעמים ומקורות׳ לסליחות.
- ↑ ספר השיחות תרצ"ז, עמ׳ 155.
- ↑ ׳ליקוט טעמים ומקורות.׳
- ↑ מגן אברהם, סוף סימן תקפא.
- ↑ אשל אברהם להגה״צ מבוטשאטש. וראה לקוטי תורה, דברים, סג רע״א. ליקוט טעמים ומקורות.
- ↑ על־פי ה׳הוספה׳ ללקוטי מנהגים, וס׳ המנהגים.
- ↑ ׳ליקוט טעמים ומקורות, ממטה אפרים תקפא, יח.
- ↑ ס׳ המנהגים.
- ↑ ספר המנהגים.
- ↑ ׳ליקוט טעמים ומקורות׳.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר מה"מ, יח, עמ' ע.
- ↑ ספר המנהגים.
- ↑ ספר השיחות מוהרייצ, תש"ח