12,624
עריכות
←תקנ"ב - הקטרוג על אדמו"ר הזקן
| שורה 94: | שורה 94: | ||
ב[[התוועדות]] חג השבועות, הורגשה אצל רבינו הזקן מרירות פנימית עמוקה, הוא היה שרוי בדבקות עצומה, שפתיו רחשו-לחשו ומעיניו זלגו דמעות על לחייו. מהרצינות והמרירות שהיו נסוכות על פניו הקדושות, הבינו כל הנוכחים שהוא לוחש תפילה ומעורר רחמים. כולם הרגישו שהבעש"ט והרב המגיד נמצאים אותה שעה בחדר. | ב[[התוועדות]] חג השבועות, הורגשה אצל רבינו הזקן מרירות פנימית עמוקה, הוא היה שרוי בדבקות עצומה, שפתיו רחשו-לחשו ומעיניו זלגו דמעות על לחייו. מהרצינות והמרירות שהיו נסוכות על פניו הקדושות, הבינו כל הנוכחים שהוא לוחש תפילה ומעורר רחמים. כולם הרגישו שהבעש"ט והרב המגיד נמצאים אותה שעה בחדר. | ||
לפתע קם רבנו הזקן ממקום מושכו ואמר בקול בוכים: | לפתע קם רבנו הזקן ממקום מושכו ואמר בקול בוכים: | ||
סבי{{הערת שוליים|[[הבעל שם טוב]], ש[[אדמו"ר הזקן]] החשיב את עצמו כנכדו הרוחני.}} ורבי{{הערת שוליים|[[המגיד ממזריטש]].}}, עוררו רחמים רבים בעדי, בעד תלמידיכם, בעד מקושריכם ובעד תורתכם. אוי אוי, געוואלד, געוואלד, אבינו שבשמים, חוס ורחם עלינו! - ורבנו הזקן נפל בהתעלפות עמוקה. | |||
"סבי{{הערת שוליים|[[הבעל שם טוב]], ש[[אדמו"ר הזקן]] החשיב את עצמו כנכדו הרוחני.}} ורבי{{הערת שוליים|[[המגיד ממזריטש]].}}, עוררו רחמים רבים בעדי, בעד תלמידיכם, בעד מקושריכם ובעד תורתכם. אוי אוי, געוואלד, געוואלד, אבינו שבשמים, חוס ורחם עלינו!" - ורבנו הזקן נפל בהתעלפות עמוקה. | |||
הנאספים התרגשו מאד. [[סטערנא (אשת אדמו"ר הזקן)|הרבנית]], וכל בני הבית באו במרוצה, והבהילו את יונה הרופא. בתוך כך נכנס לחדר, הנכד הפעוט בן השנתיים ותשעה חדשים, הרבי ה'[[צמח צדק]]'. כשראה את סבו האהוב שוכב על הרצפה, השליך עצמו עליו בצעקה: סבא, סבא! רבנו הזקן פתח את עיניו הקדושות וראה איך נכדו הפעוט מושיט אליו את ידיו הקטנות וצועק: "סבא, סבא, החזק בידי וקום!" תפס רבנו הזקן בידי נכדו, באומרו: "תן לי את ידך", ומיד קם רבנו הזקן על רגליו ואמר: "זה ינחמנו". | הנאספים התרגשו מאד. [[סטערנא (אשת אדמו"ר הזקן)|הרבנית]], וכל בני הבית באו במרוצה, והבהילו את יונה הרופא. בתוך כך נכנס לחדר, הנכד הפעוט בן השנתיים ותשעה חדשים, הרבי ה'[[צמח צדק]]'. כשראה את סבו האהוב שוכב על הרצפה, השליך עצמו עליו בצעקה: סבא, סבא! רבנו הזקן פתח את עיניו הקדושות וראה איך נכדו הפעוט מושיט אליו את ידיו הקטנות וצועק: "סבא, סבא, החזק בידי וקום!" תפס רבנו הזקן בידי נכדו, באומרו: "תן לי את ידך", ומיד קם רבנו הזקן על רגליו ואמר: "זה ינחמנו". | ||
| שורה 113: | שורה 114: | ||
למחרת, ביום השני של ראש השנה, חלתה הרבנית הבורה לאה. | למחרת, ביום השני של ראש השנה, חלתה הרבנית הבורה לאה. | ||
במוצאי ראש השנה, לאחר שעשה הבדלה, קרא רבנו הזקן לרבנית הבורה לאה ולבעלה רבי [[שלום שכנא]] לחדרו. רבי שלום שכנא עמד ליד הקיר ובכה, באמרו "מה עושים בילד בן שלש, ועוה ילד כזה..." (הכוונה לבנם | במוצאי ראש השנה, לאחר שעשה הבדלה, קרא רבנו הזקן לרבנית הבורה לאה ולבעלה רבי [[שלום שכנא]] לחדרו. רבי שלום שכנא עמד ליד הקיר ובכה, באמרו "מה עושים בילד בן שלש, ועוה ילד כזה..." (הכוונה לבנם הילד מנחם מענדל — כ"ק [[אדמו"ר הצמח צדק]]). | ||
בקשתה האחרונה מאביה היתה, שיחנך וידריך את בנה יחידה. רבנו הזקן הבטיח לה למלא את בקשתה ואמר לה: - "בנך מנחם, נוחם הוא לי, נוחם יהי' לך ונוחם יהי' לישראל". | בקשתה האחרונה מאביה היתה, שיחנך וידריך את בנה יחידה. רבנו הזקן הבטיח לה למלא את בקשתה ואמר לה: - "בנך מנחם, נוחם הוא לי, נוחם יהי' לך ונוחם יהי' לישראל". | ||
למחרת, ב[[צום גדליה]] ג' [[תשרי]] [[תקנ"ג]] (1792), הסתלקה, כשהיא בדיעה צלולה עד הרגע האחרון. | למחרת, ב[[צום גדליה]] ג' [[תשרי]] [[תקנ"ג]] (1792), הסתלקה, כשהיא בדיעה צלולה עד הרגע האחרון. | ||