אבן (גשמית): הבדלים בין גרסאות בדף
(הסרת כל התוכן מהדף) תגית: ריקון |
(ביטול גרסה 578742 של 91.148.233.103 (שיחה) השחתה) תגית: ביטול |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=אבן גשמית|אחר=פירושים נוספים באבן|ראו=[[אבן|אבן (פירושונים)]]}} | |||
[[קובץ:אבן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אבנים]] | |||
'''האבן הגשמית''' היא [[נברא]] [[גשמיות|גשמי]] שברא [[הקב"ה]] בסוג ה[[דומם]], מבין ארבעת הסוגים - [[דצח"מ]], וככל הנבראים כולם - גם באבן יש חיות רוחנית המהוה ומחיה אותה תמיד. | |||
==בתורת החסידות== | |||
האבן משמשת כדוגמה נפוצה ב[[תורת החסידות]] - ל[[דומם]] בדרגא המצומצמת והמוגבלת ביותר, עצם מת שלא נראה בו שום חיות. | |||
ואף על פי כן גם בו יש [[נפש]] וחיות רוחנית א-לקית, המהוה ומחיה אותו בכל [[רגע]] ממש, והוא התלבשות [[אותיות]] ה[[דיבור]] של הקב"ה, מעשרה מאמרות אלקיות המחיות ומהוות את העולם, להיות [[יש מאין]] ואפס שלפני ששת ימי בראשית. | |||
אלא שהדיבור הא-לקי המהוה ומחיה את האבן הוא מצומצם ומוגבל ביותר, ותרומתו לאבן הוא רק - עצם קיומו כ[[דומם]] בלי שום גילויי חיות נוספים, כמו צמיחה או תחושה וכדו'. | |||
דיבורו של [[הקב"ה]] הוא [[כח]] ואור אלקי המהוה ומחיה את הנברא, ונקרא בדרך [[משל]] - "דיבורו של מקום". | |||
ואכן ב[[עולם הזה]] משתמשים באותיות אלו לקריאת שמו של הנברא. | |||
==שם האבן== | |||
וכך גם האבן, הנה, זה שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש - "אבן", כי שרשו משם א-לקי העולה ב"ן במספרו, ועוד אל"ף נוספת משם אחר, ובצירופם ביחד יקרא בשם אבן. | |||
אבל במקורם - "אותיות הדיבור" של [[הקב"ה]] הן כוחות אלקיים המהווים כל [[נברא]] - אפילו [[דומם]] כאבן. | |||
[[קטגוריה:טבע הבריאה]] | |||
גרסה מ־01:22, 19 בינואר 2023
האבן הגשמית היא נברא גשמי שברא הקב"ה בסוג הדומם, מבין ארבעת הסוגים - דצח"מ, וככל הנבראים כולם - גם באבן יש חיות רוחנית המהוה ומחיה אותה תמיד.
בתורת החסידות
האבן משמשת כדוגמה נפוצה בתורת החסידות - לדומם בדרגא המצומצמת והמוגבלת ביותר, עצם מת שלא נראה בו שום חיות.
ואף על פי כן גם בו יש נפש וחיות רוחנית א-לקית, המהוה ומחיה אותו בכל רגע ממש, והוא התלבשות אותיות הדיבור של הקב"ה, מעשרה מאמרות אלקיות המחיות ומהוות את העולם, להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית.
אלא שהדיבור הא-לקי המהוה ומחיה את האבן הוא מצומצם ומוגבל ביותר, ותרומתו לאבן הוא רק - עצם קיומו כדומם בלי שום גילויי חיות נוספים, כמו צמיחה או תחושה וכדו'.
דיבורו של הקב"ה הוא כח ואור אלקי המהוה ומחיה את הנברא, ונקרא בדרך משל - "דיבורו של מקום".
ואכן בעולם הזה משתמשים באותיות אלו לקריאת שמו של הנברא.
שם האבן
וכך גם האבן, הנה, זה שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש - "אבן", כי שרשו משם א-לקי העולה ב"ן במספרו, ועוד אל"ף נוספת משם אחר, ובצירופם ביחד יקרא בשם אבן.
אבל במקורם - "אותיות הדיבור" של הקב"ה הן כוחות אלקיים המהווים כל נברא - אפילו דומם כאבן.