יעקב ליפשיץ: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:רבני ליטא]] | ||
גרסה מ־16:06, 15 במרץ 2010
ר' יעקב ליפשיץ מקובנא, שימש כמזכירו האישי של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור (קובנר), שהיה פוסק הדור בתקופתו. בהמשך ימיו נמנה עם ראשי הלוחמים על משכילים. העיד עליו ר' יצחק מקובנא שהוא "בכל ביתי נאמן".
פעולותיו עם אדמור"י חב"ד
פעולתיו של ר' יעקב לטובת הכלל היהודי, נעשו בעיקר עם נשיאי חב"ד; אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ[1]. הוא השתתף בביטול גזירות הממשלה ברוסית ובפולין, בריבוי פעולות להרבצת תורה וחיזוק הדת, במלחמתו הקשה ב"מחדשים" שזממו לחבל בכרם ישראל ובתנופה שהעניק להתארגנות עם התורה כאחד מראשוני המייסדים של אגודת ישראל.
בראשונה התכתב עם האדמו"ר המהר"ש, בפרטים שונים, לאחר שהתחילו הפרעות ביהודים בעיירות רוסיא, בשנת תר"מ ואילך, נוסד ועד יהודי בפטרבורג לטכס עצות להשקטת הפרעות. ראש הועד ר' נפתלי הערץ גינזבורג קרא אסיפת יהודים לפ״ב באלול תרמ"א, ע"פ רשימת הקרואים שהבין בעצמו, מעסקנים הקרובים ללבו, והאספה לא הוכתרה בהצלחה. אח״כ נקראה אספה שניה לאייר תרמ"ב, ונכתב לקהלות ישראל ברוסיה שיבחרו מתוכם נציגים. וכשקיבל הידיעה ע״ד האסיפה השניה, ועל בחירת נציגי הקהלות, כתב על כך לרבנו, ועוררו להשתדל בדבר הנבחר מפלך וויטבסק, שליובאוויטש שייכח אליו. על כך השיב לו רבינו במכתב תודה לבבי "כי טוב ויפה עשה להודיע דבר בעתו". וממשיך לבקש "כמו כן יבוקש לימים הבאים להודיע מתהלוכות העניינים אשר יודעו בהקדם"[2]. לאחר פטירת אדמו"ר המהר"ש, כאשר עזר לאדמו"ר הרש"ב יחד עם בנו אדמו"ר הריי"צ, בעבודתו ונסיונו כמזכיר ושלוחא דרבנן. הוא היה זה ששלח את המכתבים ליעדים השונים, על פי ציווי של הרש"ב, סגנן את המכתבים, ברר, מיין וכו'[3]. בנוסף לכך היה נוסע בשליחותם של הרש"ב ושאר גדולי ישראל מזה לזה ומזה לזה להעביר שליחויות שונות[4], שלח דוחו"ת ומידע לרש"ב[5] ומירב פעולותיו אין לספור. באגרותיו של הרש"ב הוא נזכר עשרות פעמים, ברוב הפעמים הוא נזכר בר"ת "יה"ל" - י'עקב ה'לוי ל'יפשיץ.
גם את בנו ר' נטע, היה משתף בעבודתו, והיה משתתף בעבודתו של אביו לעזרה לרש"ב ושאר גדולי ישראל. באגרות הרש"ב הוא מכונה בשם: "בן יה"ל"[6]. הרש"ב העריך ביותר את זריזותו וחריצותו, עד שקורא לאב ובנו - ר' יעקב ור' נטע - בתואר: "אבי החרוץ, וגם הוא"[7]. אחת ממהלומות־המחץ שהנחית הגר״י ליפשיץ על ספרות ה״השכלה״, שנואת נפשו, היא יצירתו בת שלושת הכרכים: ״זכרון יעקב״, שהסירה את הלוט מעל פני היסטוריה יהודית בת 100 שנים תמימות, שהסופרים המשכילים סילפוה ביודעין[8].