משתמש:פולע/התייסדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־17:56, 4 בפברואר 2021

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

התייסדות חסידות חב"ד הוא אירוע היסטורי, בו לראשונה הכירו בתלמידי אדמוה"ז כחסידי תנועת חב"ד.

רקע

כאשר חזר אדמו"ר הזקן לראשונה ממזריטש, סיפר שרבו המגיד ממזריטש, אמר לו שאחד מתפקידיו הוא לייסד את שיטת חסידות חב"ד^[1]. עוד בחייו של המגיד ממזריטש, בשנת תקל"ב, ייסד אדמו"ר הזקן את שיטתו החדשה בעבודת השם, חסידות חב"ד - שהייתה ייחודית בין תלמידי המגיד^[2]. לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי יהודה לייב פוזנר.

באותה שנה, בח' בניסן, חתמו הגר"א ורבני וילנא ושקלוב על חרם נגד תנועת החסידות^[3], והוציאו לאור קונטרס מיוחד נגד החסידות בשם 'זמיר עריצים וחרבות צורים'^[4].

במשך שתים עשרה שנות נשיאותו של המגיד ממזריטש, התרחבה תנועת החסידות והתפשטה בקהלות רבות. הסתלקותו המגיד גרמה לזעזוע בקרב תלמידיו, עד שהיה חשש ששיטת החסידות מיסודו של הבעל שם טוב וממשיכו המגיד, יתמוטט חלילה. בעקבות כך ערכו תלמידי המגיד אסיפות בהם דנו על מי להטיל את הנהגת תנועת החסידות.

באחת מאותם אסיפות, גלה אדמו"ר הזקן לחבריו, את שאמר לו הרב המגיד ביום ח"י כסלו, יום טרם הסתלקותו, שהוא מבקש ממנו להשתדל שבנו הרה"ק ר' אברהם יקבל עליו את על הנשיאות. ואם הוא יסרב, שימנו את הרה"ק ר' מנחם מענדל מויטבסק.

תלמידי המגיד בחרו בשלשה תלמידים, ברבי יהודה לייב הכהן, אדמו"ר הזקן והרה"ק ר' זושא מאניפולי, שיגישו כתב התקשרות להרה"ק ר' אברהם, בן הרב המגיד. בכתב זה התמסרו אליו כל תלמידי אביו וקבלו אותו בתור נשיא החסידים, אולם נשיאותו של רבי אברהם המלאך לא נמשכה זמן רב, וכעבור מספר שנים הסתלק.

בשנים הראשונות מילא את מקומו, כנשיא תנועת החסידות, רבי מנחם מענדל מויטבסק. המצב הקשה של תגועת החסידות באותם ימים דרש מנהיגות חזקה שתוכל להתמודד עם המגגדים הרבים שקמו לתנועת החסידות. היה צריך איש אשר רוח בו, שיוכל להתמודד עם המתנגדים, שלא יכהל מהדרמות ומהכרוזים נגד החסידות. אי לכך, תלמידי הרב המגיד החליטו למנות לתפקיד זה את אדמו"ר הזקן. תפקידו היה לבנות את מרכזי החסידות ככל רחכי המדינה, וכן לבקר בכל אותם מקומות בהם התישבו תלמידי המגיד לעודד אותם ולעזור להם כבניית מרכזי החסידות. במשך שלש שנים, משנת תקל"ג עד שנת תקל"ו, מילא אדמו"ר הזקן את תפקידו. בנוסף לנסיעותיו למרכזי החסידים, נסע בחשאי גם לריכוזי המתנגדים. הוא היה משוחח אתם בדברי תורה, והוכיח להם כי החסידים גדולים הם בתורה הנגלית. באותם נסיעות סחף אדמו"ר הזקן תלמידים רבים, שהפכו מאוחר יותר, להיות מגדולי חסידי חב"ד.

לאור הגברת המלחמה בחסידות לאחר הסתלקות המגיד על ידי המתנגדים, וסירוב קבלת רבי מנחם מענדל מויטבסק ואדמו"ר הזקן^[5] על ידי הגר"א, רבי מנחם מענדל ואחדים מתלמידי המגיד, שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע לארץ ישראל^[6].

בשנת תקל"ו התאספו תלמידי המגיד לאסיפה כללית, בכדי לסכם את שלש שנות פעילותם מאז הסתלקות הרב המגיד, ולקבל החלטות על הפעילות בשנים הבאות.

האסיפה החליטה, אשר רבי מנחם מענדל מויטכסק יסע לארץ ישראל, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא החסידים במדינת ליטא ושיהיה המסדר הכללי של תנועת החסידות^[7]. באותה שנה אדמו"ר הזקן את המרכז הראשון לחסידות בעיר מגוריו ליוזנא. כרוזים הופצו בכל האיזור, בהם פורסם שאכרכים צעירים יכולים לבוא לליוזנא, למשך שלשה חדשים, לקבל הדרכה וסדר בלימוד מאדמו"ר הזקן.

העיירה ליוזנא הייתה אז מרכז מסחרי של כל האיזור (ויטבסק, בעשנאקאוויטש, הארדאק, יאנאוויטש רודניא, קאליסק, ליובאוויטש, נעוועל, ועוד). יהודי העיירה היו משופעים בפרנסה והם קבלו על עצמם לפרנס את האברכים שהגיעו ללמוד בעיירה.

כארבעים אברכים מוכשרים מהעיירות הסמוכות לליוזנא, התקבצו ובאו ללמוד אצל אדמו"ר הזקן. אברכים אלו נחלקו לפי רמות לימוד, ונפתחו עבורם 'חדרים': חדר א', חדר ב' וחדר ג'. אדמו"ר הזקן סידר סדר חדש: א. חובת לימוד גמרא בעיון חבורה חבורה בענין אחד, ולא פחות מארבע שעות ביום. ב. במשך השבוע מחוייבים להיות שיעור אחד ולהיות בקי בזה. ג. לימוד גמרא למיגרס לא פחות מדף אחד ליום. ד. פעמיים בשבוע, ביום ובשעות הקבועים לכך, יפלפלו ביניהם וכל אחד יעריך קושיותיו וישוביו. בנוסף לאדמו"ר הזקן, מסרו שיעורים אחיו של אדמו"ר הזקן: הרה"ק ר' יהודה ליב, הרה"ק ר' מרדכי והרה"ק ר' משה. ^[8].

בחודש אדר תקל"ז (1777) יצאה מרוסיה חבורה של חסידים לארה"ק. כראש החבורה עמדו מנהיגי החסידות, רבי מנחם מענדל מויטבסק, רבי אברהם מקליסק ורבי ישראל מפולוצק, תלמידי הרב המגיד ממזריטש.

כ"ק אדמו"ר הזקן השתוקק להצטרף לנסיעה לארצנו הקדושה. שלשה חודשים התלבט ולא ידע מה להחליט. מורו ורבו הרב המגיד ממזריטש התגלה אליו ואמר לו שלא יעזוב את רוסיה. אך לבסוף החליט רבנו להצטרף בכל זאת לעולים לארצנו הקדושה.

בתחילת חודש אייר שנת תקל"ז, יצאה מליוזנא שיירה גדולה, שבראשה היה אדמו"ר הזקן עם כל בני ביתו, ואתם אחיו: רבי יהודה ליב, רבי מרדכי ורבי משה עם בני ביתם. השיירה עשתה את דרכה לעיר מוהילוב־פודולסק שליד נהר הדנייסטער, שם המתינו העולים לארצנו הקדושה, בראשם רבי מנחם מענדל מוימבסק.

כששמעו תלמדי רבנו הזק שהוא נוסע לארה"ק, הצטערו מאד ובכו במר נפשם לפני רבנו הזק אשר לא יעזבם, אכל אדמו"ר הזקן השיב להם שחז"ל אמרו "חייך קודמין". אחדים מתלמידי ה'חדרים' הצטרפו לאדמו"ר הזקן בנסיעתו.

כשלשה שבועות ישב אדמו"ר הזקן במוהילוב־פודולסק, יחד עם חבורת החסידים שעשו דרכם לארה"ק. אך רבי מנחם מענדל מויטכסק ורבי אברהם מקאליסק דיברו על לבו של כ"ק אדמו"ר הזקן, שלא ישאיר את רוסיה הלבנה וליטא כצאן בלא רועה. לאחר ריבוי הפצרות הסכים רבנו הזק להישאר ברוסיה, ושמחת החסידים הייתה נדולה מאד. אדמו"ר הזקן נפרד מחבורת החסידים העולים לארה"ק "בבכי עד כי הגדיל מאד...".

חבורת החסידים עשתה את דרכה לארצנו הקדושה ואילו אדמו"ר הזקן ובני ביתו עשו את דרכם חזרה לליוזנא. גם אחיו של אדמו"ר הזקן, שראו שהוא חוזר לליוזנא, חזרו אף הם, יחד עם בני ביתם.

חודשים רבים עשה רבנו את דרכו ממוהילוב־פודולסק עד ליוזנא. הוא התעכב בדרכו בכל עיר ועיירה. הרבי נשא דברי תורה בכל מקום ועשרות אברכים הצטרפו אליו. כשהגיע אדמו"ר הזקן לליוזנא, יצאו כל תושבי העיר לקבל את פניו. והעיר ליוזנא צהלה ושמחה... מאז הפכה ליוזנא לבירת חסידות חב"ד, וממנה הפיץ אדמו"ר הזקן את אורו הגדול לכל העולם כולו.

חבורת החסידים, בראשות הרה"צ ר' מנחם מענדל מויטבסק, יצאה לארה"ק בקיץ תקל"ז. בדרך הצטרפו לשיירתם יותר מארבע מאות איש. הם הפליגו במספר ספינות שיצאו ממוהילוב. באמצע הדרך באה עליהם סערה גדולה שהטביעה את אחת הספינות, על אותה ספינה היו כ־80 חסידים אשר רובם טבעו ר"ל, רק כ־30 מהם ניצלו והגיעו לחצי האי קרים. שאר נוסעי הספינות לא ידעו על האסון שקרה והמשיכו בדרכם לארה"ק אליה הגיעו ביום ה' אלול.

בתחילה התישבה חבורת החסידים בעיר צפת, אך מחמת הקשיים הרבים שהיו להם בצפת, עזב רבי מנחם מענדל את צפת והתיישב בעיר טבריה. שם הסתלק ביום א' באייר תקמ"ח (1788), ומנוחתו כבוד לחוף ים כנרת.^[9]

לקריאה נוספת

אוצר סיפורי חב"ד, "בין מזיבוז ואפטא לאדמו"ר הזקן", עמ' 159 - 169.

הערות שוליים

↑ חסידים מספרים, כי באותה שנה שאל הרב המגיד את אדמו"ר הזקן מה קורה עם תלמידיו, ואדמו"ר הזקן ענה: "יש לי הלבנים אבל חסר לי הדבק". אמר לו המגיד: "אני אתן לך את הדבק". ובאותה שנה יסד אדמו"ר הזקן את חסידות חב"ד. (ראה פניני הכתר)
↑ בשנת תקל"ב, כבשו הרוסים את כל איזור ויטבסק וליוזנא מידי הפולנים. לכן, רק באותה שנה נוסדה חסידות חב"ד, לפי שהייתה יכולה להיווסד רק ברוסיה. הרבי מבאר (שיחת י"ב תמוז תשי"ג): "...עד"ז בנוגע לתלמידי המגיד שנהגו נשיאות במקומם, שהיו חלוקים זה מזה באופני עבודת ה', וכתוצאה מזה נעשה גם החילוק בהתיישבותם במקום גשמי. וזהו אחד הביאורים שמבארים חסידים טעם התיישבותו של אדמו"ר הזקן במדינת רייסין – דכיון שבה הוצרכו לתקן את ענין העבודה ע"פ טעם ודעת, עבודת המוחין, לכבוש את בעלי המוחין, לכן, התיישב בה אדמו"ר הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד; משא"כ במדינות וואלין ופולין, שמצד כמה וכמה סיבות הייתה שם ההנהגה רק בענינים של חג"ת – התיישבו בהם אלה שדרכם בעבודת ה' הייתה באופן כזה"
↑ הי' זה לאחר וויכוח עם אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד ור' אברהם מקליסק, מייסד שיטת חסידות תל"ק.
↑ ספר בית רבי עמ' 8
↑ בכדי לשכנעו שהחסידים נוהגים בררך נאותה
↑ 'היום יום', 'בית רבי' עמ' נב
↑ שיחות תרצ"ו עמ' 110, וסיפור על כך בשיחות תרצ"ז עמ' 238
↑ התמים חוברת ב' עמ' נב.
↑ 'התמים' חוברת ב' עמ' נב.

[1] חסידים מספרים, כי באותה שנה שאל הרב המגיד את אדמו"ר הזקן מה קורה עם תלמידיו, ואדמו"ר הזקן ענה: "יש לי הלבנים אבל חסר לי הדבק". אמר לו המגיד: "אני אתן לך את הדבק". ובאותה שנה יסד אדמו"ר הזקן את חסידות חב"ד. (ראה פניני הכתר)

[2] בשנת תקל"ב, כבשו הרוסים את כל איזור ויטבסק וליוזנא מידי הפולנים. לכן, רק באותה שנה נוסדה חסידות חב"ד, לפי שהייתה יכולה להיווסד רק ברוסיה. הרבי מבאר (שיחת י"ב תמוז תשי"ג): "...עד"ז בנוגע לתלמידי המגיד שנהגו נשיאות במקומם, שהיו חלוקים זה מזה באופני עבודת ה', וכתוצאה מזה נעשה גם החילוק בהתיישבותם במקום גשמי. וזהו אחד הביאורים שמבארים חסידים טעם התיישבותו של אדמו"ר הזקן במדינת רייסין – דכיון שבה הוצרכו לתקן את ענין העבודה ע"פ טעם ודעת, עבודת המוחין, לכבוש את בעלי המוחין, לכן, התיישב בה אדמו"ר הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד; משא"כ במדינות וואלין ופולין, שמצד כמה וכמה סיבות הייתה שם ההנהגה רק בענינים של חג"ת – התיישבו בהם אלה שדרכם בעבודת ה' הייתה באופן כזה"

[3] הי' זה לאחר וויכוח עם אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד ור' אברהם מקליסק, מייסד שיטת חסידות תל"ק.

[4] ספר בית רבי עמ' 8

[5] בכדי לשכנעו שהחסידים נוהגים בררך נאותה

[6] 'היום יום', 'בית רבי' עמ' נב

[7] שיחות תרצ"ו עמ' 110, וסיפור על כך בשיחות תרצ"ז עמ' 238

[8] התמים חוברת ב' עמ' נב.

[9] 'התמים' חוברת ב' עמ' נב.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{בעבודה}}
-{{הפיצול בחב"ד|
-|שם=התייסדות חסידות חב"ד
-|תמונה=[[קובץ:רבי שניאור זלמן.jpg|ללא מסגרת|250px]]דיוקן מייסד [[חסידות חב"ד]], אדמו"ר הזקן
-|תאריך התחלה=[[תקנ"ז]]
-|אירועים משמעותיים=פרישת רבי אברהם מקאליסק ותומכיו, מ"קופת מעות ארץ הקודש", שבראשה עמד אדמו"ר הזקן, קריאת שם החסידים לראשונה, כחסידי חב"ד.
-}}
 '''התייסדות חסידות חב"ד''' הוא אירוע היסטורי, בו לראשונה הכירו בתלמידי אדמוה"ז כחסידי תנועת חב"ד.
 ==רקע==
-לאחר פטירת המגיד ממזריטש, בשנת [[תקל"ג]] (1773), נתמנה רבי שניאור זלמן לאחראי על צורת עבודתם ורשת פעולותיהם של החסידים. כעבור שלוש שנים נוספות, באסיפה הכללית של תלמידי המגיד ממזריטש, הוחלט למנות את רבי שניאור-זלמן לנשיא החסידות במדינת ליטא, היות שה[[התנגדות לחסידות]] שם הייתה חזקה מבכל מקום אחר, ותלמידי המגיד ראו בו כמתאים ביותר, וגם בשל שיטתו השכלתנית - שהתאימה לאופיה הלמדני של ליטא. רבי שניאור זלמן אכן הצליח מאוד בעבודתו, ורבים מגדולי התורה באזור הצטרפו לתנועת החסידות.
+כאשר חזר [[אדמו"ר הזקן]] לראשונה מ[[מזריטש]], סיפר שרבו [[המגיד ממזריטש]], אמר לו שאחד מתפקידיו הוא לייסד את שיטת [[חסידות חב"ד]]{{הערה|[[חסידים]] מספרים, כי באותה שנה שאל [[הרב המגיד]] את אדמו"ר הזקן מה קורה עם תלמידיו, ואדמו"ר הזקן ענה: "יש לי הלבנים אבל חסר לי הדבק". אמר לו המגיד: "אני אתן לך את הדבק". ובאותה שנה יסד אדמו"ר הזקן את [[חסידות חב"ד]]. (ראה [[פניני הכתר]])}}. עוד בחייו של המגיד ממזריטש, בשנת [[תקל"ב]], ייסד אדמו"ר הזקן את שיטתו החדשה ב[[עבודת השם]], חסידות חב"ד - שהייתה ייחודית בין תלמידי המגיד{{הערה|בשנת [[תקל"ב]], כבשו הרוסים את כל איזור [[ויטבסק]] ו[[ליוזנא]] מידי הפולנים. לכן, רק באותה שנה נוסדה חסידות חב"ד, לפי שהייתה יכולה להיווסד רק ב[[רוסיה]].
+[[הרבי]] מבאר (שיחת [[י"ב תמוז]] [[תשי"ג]]): "...עד"ז בנוגע לתלמידי המגיד שנהגו נשיאות במקומם, שהיו חלוקים זה מזה באופני עבודת ה', וכתוצאה מזה נעשה גם החילוק בהתיישבותם במקום גשמי. וזהו אחד הביאורים שמבארים חסידים טעם התיישבותו של אדמו"ר הזקן במדינת רייסין – דכיון שבה הוצרכו לתקן את ענין העבודה ע"פ טעם ודעת, עבודת המוחין, לכבוש את בעלי המוחין, לכן, התיישב בה אדמו"ר הזקן מייסד תורת חסידות חב"ד; משא"כ במדינות וואלין ו[[פולין]], שמצד כמה וכמה סיבות הייתה שם ההנהגה רק בענינים של [[חג"ת]] – התיישבו בהם אלה שדרכם בעבודת ה' הייתה באופן כזה"}}. לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו [[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|רבי יהודה לייב פוזנר]].
-שנה זו - [[תקל"ו]] (1776) - היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והתפרסם כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.
+באותה שנה, ב[[ח' בניסן]], חתמו [[הגר"א]] ורבני [[וילנא]] ו[[שקלוב]] על חרם נגד [[תנועת החסידות]]{{הערה|הי' זה לאחר וויכוח עם [[אדמו"ר הזקן]], מייסד [[חסידות חב"ד]] ור' [[אברהם מקליסק]], מייסד שיטת [[חסידות תל"ק]].}}, והוציאו לאור קונטרס מיוחד נגד ה[[חסידות]] בשם 'זמיר עריצים וחרבות צורים'{{הערה|[[ספר בית רבי]] עמ' 8}}.
-חסידות חב"ד הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של ה[[התנגדות לחסידות|מתנגדים]], ובהמשך - של ה[[משכילים]]. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת [[תקנ"ט]] (1799) אף [[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן|נאסר]] על ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של ה[[מתנגדים]] והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר, כאשר עונש מוות - המיועד למורדים במלכות - מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול. יום צאתו לחירות, [[י"ט כסלו תקנ"ט | י"ט בכסלו]], הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.
+במשך שתים עשרה שנות נשיאותו של המגיד ממזריטש, התרחבה תנועת החסידות והתפשטה בקהלות רבות. הסתלקותו המגיד גרמה לזעזוע בקרב תלמידיו, עד שהיה חשש ששיטת החסידות מיסודו של [[הבעל שם טוב]] וממשיכו המגיד, יתמוטט חלילה. בעקבות כך ערכו תלמידי המגיד אסיפות בהם דנו על מי להטיל את הנהגת תנועת החסידות.
+באחת מאותם אסיפות, גלה אדמו"ר הזקן לחבריו, את שאמר לו הרב המגיד ביום ח"י [[כסלו]], יום טרם הסתלקותו, שהוא מבקש ממנו להשתדל שבנו [[אברהם פרידמן (בן המגיד ממזריטש)|הרה"ק ר' אברהם]] יקבל עליו את על הנשיאות. ואם הוא יסרב, שימנו את הרה"ק ר' [[מנחם מענדל מויטבסק]].
-לאחר עליית [[רבי מנחם מענדל מוויטבסק]] ל[[ארץ ישראל]], פנה רבי מנחם מענדל לאדמו"ר הזקן, בבקשה שישמש כמנהיג החסידים ב[[רוסיה]], יחד עם רבי [[ישראל מפולוצק]] ורבי [[יששכר בער מליובאוויטש]]{{הערה|כמובא במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', [[ד' אדר]] [[תקמ"ב]].}}. למרות זאת, סירב [[אדמו"ר הזקן]] לקבל עליו את עול הנשיאות.
+תלמידי המגיד בחרו בשלשה תלמידים, ברבי [[יהודה לייב הכהן]], אדמו"ר הזקן והרה"ק ר' [[זושא מאניפולי]], שיגישו כתב התקשרות להרה"ק ר' אברהם, בן הרב המגיד. בכתב זה התמסרו אליו כל תלמידי אביו וקבלו אותו בתור נשיא החסידים, אולם נשיאותו של רבי אברהם המלאך לא נמשכה זמן רב, וכעבור מספר שנים הסתלק.
-לרבי מנחם מענדל מויטבסק הצטרף רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]] , אשר שלח מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא מפציר בו להתמנות לנשיא. במכתב זה כתב בין היתר:
+בשנים הראשונות מילא את מקומו, כנשיא תנועת החסידות, רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]. המצב הקשה של תגועת החסידות באותם ימים דרש מנהיגות חזקה שתוכל להתמודד עם המגגדים הרבים שקמו לתנועת החסידות. היה צריך איש אשר רוח בו, שיוכל להתמודד עם המתנגדים, שלא יכהל מהדרמות ומהכרוזים נגד החסידות. אי לכך, תלמידי הרב המגיד החליטו למנות לתפקיד זה את אדמו"ר הזקן. תפקידו היה לבנות את מרכזי החסידות ככל רחכי המדינה, וכן לבקר בכל אותם מקומות בהם התישבו תלמידי המגיד לעודד אותם ולעזור להם כבניית מרכזי החסידות. במשך שלש שנים, משנת [[תקל"ג]] עד שנת [[תקל"ו]], מילא אדמו"ר הזקן את תפקידו. בנוסף לנסיעותיו למרכזי החסידים, נסע בחשאי גם לריכוזי המתנגדים. הוא היה משוחח אתם בדברי תורה, והוכיח להם כי החסידים גדולים הם בתורה הנגלית. באותם נסיעות סחף אדמו"ר הזקן תלמידים רבים, שהפכו מאוחר יותר, להיות מגדולי חסידי חב"ד.
-{{ציטוט|תוכן=והנה בענין המעשה רב להם כבוד אהובינו וידידנו ידיד ה' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שיחי', מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ה'|מרכאות=כן|מקור=מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד', [[אדר]] [[תקמ"ב]].}}
+לאור הגברת המלחמה בחסידות לאחר הסתלקות המגיד על ידי המתנגדים, וסירוב קבלת רבי מנחם מענדל מויטבסק ואדמו"ר הזקן{{הערה|בכדי לשכנעו שהחסידים נוהגים בררך נאותה}} על ידי הגר"א, רבי מנחם מענדל ואחדים מתלמידי המגיד, שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|'[[היום יום]]', '[[בית רבי]]' עמ' נב}}.
-לאחר הפצרות רבות קיבל אדמו"ר הזקן עליו את עול הנשיאות בשנת [[תקמ"ו]]. בשנת [[תקמ"ח]] נפטר רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ולאור זאת, רבי אברהם מקאליסק החליף אותו בהנהגת החסידים ב[[ארץ ישראל]]. כקודמו, גם רבי אברהם מקאליסק שלח מכתבי עידוד לאדמו"ר הזקן וכן תמך בתקנותיו{{הערה|[[בית רבי]], ט"ו, א.}}.
+בשנת [[תקל"ו]] התאספו [[:קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש|תלמידי המגיד]] לאסיפה כללית, בכדי לסכם את שלש שנות פעילותם מאז הסתלקות הרב המגיד, ולקבל החלטות על הפעילות בשנים הבאות.
-אדמו"ר הזקן היה שולח בחזרה מכתבים לרבי אברהם מקאליסק בו הוא משבחו ומכנהו: {{ציטוטון|יושבי ארה"ק ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי}}{{הערה|אגרות קודש ל[[אדמו"ר הזקן]], אגרת כ"ז}}, ולעיתים גם {{ציטוטון|הרב הכהן הגדול מאחיו}}{{הערה|אגרות קודש ל[[אדמו"ר הזקן]], אגרת ל, ל"ג.}}.
+האסיפה החליטה, אשר רבי מנחם מענדל מויטכסק יסע לארץ ישראל, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא החסידים במדינת ליטא ושיהיה המסדר הכללי של תנועת החסידות{{הערה|שיחות תרצ"ו עמ' 110, וסיפור על כך בשיחות תרצ"ז עמ' 238}}. באותה שנה אדמו"ר הזקן את המרכז הראשון לחסידות בעיר מגוריו ליוזנא. כרוזים הופצו בכל האיזור, בהם פורסם שאכרכים צעירים יכולים לבוא לליוזנא, למשך שלשה חדשים, לקבל הדרכה וסדר בלימוד מאדמו"ר הזקן.
-כמו כן, גם רבי [[ברוך ממז'יבוז]] היה ביחסים טובים תחילה עם אדמוה"ז, ואף התבטא בעת שקיבל את [[ספר התניא]] כי זהו "ספר השכל"{{הערה|כמובא באוצר סיפורי חב"ד, ח"ג, עמ' 314.}}.
+העיירה ליוזנא הייתה אז מרכז מסחרי של כל האיזור (ויטבסק, בעשנאקאוויטש, הארדאק, יאנאוויטש רודניא, קאליסק, [[ליובאוויטש]], [[נעוועל]], ועוד). יהודי העיירה היו משופעים בפרנסה והם קבלו על עצמם לפרנס את האברכים שהגיעו ללמוד בעיירה.
-==הפיצולים==
+כארבעים אברכים מוכשרים מהעיירות הסמוכות לליוזנא, התקבצו ובאו ללמוד אצל אדמו"ר הזקן. אברכים אלו נחלקו לפי רמות לימוד, ונפתחו עבורם 'חדרים': חדר א', חדר ב' וחדר ג'. אדמו"ר הזקן סידר סדר חדש: א. חובת לימוד [[גמרא]] בעיון חבורה חבורה בענין אחד, ולא פחות מארבע שעות ביום. ב. במשך השבוע מחוייבים להיות שיעור אחד ולהיות בקי בזה. ג. לימוד גמרא למיגרס לא פחות מדף אחד ליום. ד. פעמיים בשבוע, ביום ובשעות הקבועים לכך, יפלפלו ביניהם וכל אחד יעריך קושיותיו וישוביו. בנוסף לאדמו"ר הזקן, מסרו שיעורים אחיו של אדמו"ר הזקן: הרה"ק [[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|ר' יהודה ליב]], [[מרדכי פוזנר|הרה"ק ר' מרדכי]] והרה"ק ר' [[משה (אח אדמו"ר הזקן)|משה]]. {{הערה|[[התמים (ורשה)|התמים]] חוברת ב' עמ' נב.}}.
-{{חלונית
-|כותרת = מכתבו של רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]]
-|תוכן =
-{{ציטוטון|וקא חזינא לספר הבינונים שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כל כך להצלת נפשות ... ויהי' הדבר ההוא סמוי מן העין, ועל הכלל חסידים די להם באמונת חכמים ושיכירו חסרונם. וחס אנכי על זרעי' דאבא ה"ה בנו המופלג הוותיק מו"ה דוב בער, לאשר כת"ר הכניס אותו בנסיון גדול, כאני' בלב ים, שצריך פרקליטין גדולים להנצל ממצודת הגאוה והגדלות ... וכת"ר הכניס בנו בזה, והוא עדיין רך בשנים ... וכל שכן אחים קטני האיכות ורבי הכמות אשר בכל עיר ועיר, המה אשר נקראו ראשי מנינים, ללמדם ספר הבינונים ... האמת והיושר כתבתי לאחי שיעמוד איש אחד בעזרו להקל מעליו איזה דבר, כוונתי היתה שיהי' האיש ההוא זקן ורגיל ומכיר ערכו, ושלא ידבר כי אם דברים פשוטים ... אהובי אחי נדרשתי לאשר לא שאלוני, כי האהבה מקלקלת השורה, ומהראוי שכת"ר יתן דעתו לכל אשר אמרתי}}
-|מקור =  [[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש לאדמו"ר הזקן]] נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.
-}}
-===הפיצול הראשון===
-בשנת [[תקנ"ז]] הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא, שהיווה באותם ימים חידוש עצום. לאחר הוצאת הספר, כתב רבי אברהם מקאליסק מכתב לאדמו"ר הזקן, בו הוא תוקף את ספרו. במכתב העלה טיעון, כי החסידים צריכים להתנהג ב[[יראת שמים]] פשוטה, ואילו סודות התורה אותם חשף אדמו"ר הזקן בספר התניא, יש להגביל לבני עלייה בלבד.
-את שיטתו ביסס רבי אברהם על הפסוק: "וצדיק באמונתו יחיה"{{הערה|[[מסכת מכות]], כד,א.}}, עליה כותב במכתב לרבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]]: "מה יגיעות יגעתי עמו במכתבים שונים להעמידו על אחת וצדיק באמונתו יחיה"{{הערה|אגרות בעה"ת אגרת ק}}. בשנת [[תק"ס]] שלח אדמו"ר הזקן מכתב לרבי אברהם מקאליסק, בו הוא מתנצל על האיחור בכתיבת על המכתב{{הערה|מפני מאסרו.}}, ומסביר את שיטתו בעניין זה{{הערה|מכתב זה אבד במשך השנים.}}.
+בחודש אדר [[תקל"ז]] (1777) יצאה מ[[רוסיה]] חבורה של חסידים לארה"ק. כראש החבורה עמדו מנהיגי החסידות, רבי מנחם מענדל מויטבסק, רבי [[אברהם מקליסק]] ורבי [[ישראל מפולוצק]], תלמידי הרב המגיד ממזריטש.
-בעקבות כך, הוציא רבי אברהם מקאליסק מכתב בו הוא מתחרט מהביקורת על אדמו"ר הזקן{{הערה|תולדות חב"ד בארה"ק, ד, "וצדיק באמונתו יחיה ושיטת חב"ד".}}.
+כ"ק אדמו"ר הזקן השתוקק להצטרף לנסיעה לארצנו הקדושה. שלשה חודשים התלבט ולא ידע מה להחליט. מורו ורבו הרב המגיד ממזריטש התגלה אליו ואמר לו שלא יעזוב את רוסיה. אך לבסוף החליט רבנו להצטרף בכל זאת לעולים לארצנו הקדושה.
-===הפיצול השני===
-רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]] היה שולח שליחים ל[[רוסיה]], בכדי שיאספו כסף בשביל יהודי [[ארץ ישראל]]. אותם שליחים היו מציקים לאדמו"ר הזקן רבות, וכאשר היו חוזרים בחזרה לרבי אברהם מקאליסק, היו מלשינים דברים מופרכים על אדמו"ר הזקן{{הערה|שם=בית רבי|[[בית רבי]], עמ' 120 - 132}}.
-כמו כן מסופר, כי אחד מחסידי אדמו"ר הזקן שעלה לארץ ישראל, הגיע לרבי אברהם מקאליסק בכדי ללמוד אצלו, אולם אותו חסיד לא הסתפק בהלימוד אצל רבי אברהם ותכנן לחזור בחזרה ל[[רוסיה]] אל אדמו"ר הזקן. רבי אברהם שחיבב את אותו חסיד, הזהיר אותו מפני הסכנות שבדרך, אולם אותו חסיד לא חשש מטענה זאת, באומרו כי הוא לא מפחד מפני שהוא חסיד של אדמו"ר הזקן. דברים אלו עוררו קנאה אצל רבי אברהם מקאליסק, ובעקבות כך בשנת [[תקס"ב]] יצא נגד אדמו"ר הזקן{{הערה|שם=בית רבי}}.
+בתחילת חודש [[אייר]] שנת תקל"ז, יצאה מליוזנא שיירה גדולה, שבראשה היה אדמו"ר הזקן עם כל בני ביתו, ואתם אחיו: רבי יהודה ליב, רבי מרדכי ורבי משה עם בני ביתם. השיירה עשתה את דרכה לעיר מוהילוב־פודולסק שליד נהר הדנייסטער, שם המתינו העולים לארצנו הקדושה, בראשם רבי מנחם מענדל מוימבסק.
-בנוסף, שליחיו של רבי אברהם מקאליסק, שהגיעו לרבי ברוך ממז'יבוז, ואל רבי [[מרדכי מלכוויץ]] ורבי [[אשר מסטולין]], דברו דברי שקר נגד אדמו"ר הזקן, ובעקבות כך, הצטרפו גם הם לרבי אברהם מקאליסק, נגד אדמו"ר הזקן{{הערה|שם=בית רבי}}.
+כששמעו תלמדי רבנו הזק שהוא נוסע לארה"ק, הצטערו מאד ובכו במר נפשם לפני רבנו הזק אשר לא יעזבם, אכל אדמו"ר הזקן השיב להם שחז"ל אמרו "חייך קודמין". אחדים מתלמידי ה'חדרים' הצטרפו לאדמו"ר הזקן בנסיעתו.
-כחלק מהמאבק באדמוה"ז, רבי אברהם מקאליסק שלח מכתב לרבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], בו הוא מסית נגד אדמו"ר הזקן וטוען שהוא סוטה מדרך [[המגיד ממזריטש]] ומדרך רבי מנחם מענדל מוויטבסק{{הערה|אגרות קודש לאדמו"ר הזקן נספחים 22 - 23, עמ' תצ"ח.}}, אך רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] שלח מכתב בתגובה, בו תומך באדמו"ר הזקן, ובהמשך הוא אף התבטא ש"כולנו אכלנו מתוך קערה אחת אך ה{{מונחון|"ליטאי"|אדמור הזקן}} לקח את השמנונית ואת העיקר"{{הערה|[[תורת שלום]], [[ספר השיחות]], עמ' 51 - 52.}}.
+כשלשה שבועות ישב אדמו"ר הזקן במוהילוב־פודולסק, יחד עם חבורת החסידים שעשו דרכם לארה"ק. אך רבי מנחם מענדל מויטכסק ורבי אברהם מקאליסק דיברו על לבו של כ"ק אדמו"ר הזקן, שלא ישאיר את רוסיה הלבנה וליטא כצאן בלא רועה. לאחר ריבוי הפצרות הסכים רבנו הזק להישאר ברוסיה, ושמחת החסידים הייתה נדולה מאד. אדמו"ר הזקן נפרד מחבורת החסידים העולים לארה"ק "בבכי עד כי הגדיל מאד...".
-לאור המאבק שהחריף, במכתב משנת [[תקס"ה]] כותב אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק, כי לאור כך שהוא אינו תלמידו, הוא אינו זקוק לאישורו של רבי אברהם, לכתיבת ספרי חסידות{{הערה|כמובא באגרות קודש לאדמו"ר הזקן, עמ' ק"כ - קכ"ט.}}.
+חבורת החסידים עשתה את דרכה לארצנו הקדושה ואילו אדמו"ר הזקן ובני ביתו עשו את דרכם חזרה לליוזנא. גם אחיו של אדמו"ר הזקן, שראו שהוא חוזר לליוזנא, חזרו אף הם, יחד עם בני ביתם.
-==היחסים בין שני הצדדים==
+חודשים רבים עשה רבנו את דרכו ממוהילוב־פודולסק עד ליוזנא. הוא התעכב בדרכו בכל עיר ועיירה. הרבי נשא דברי תורה בכל מקום ועשרות אברכים הצטרפו אליו.
-בשנת תקס"ה, בעקבות המחלוקת, פרש רבי אברהם מקאליסק יחד עם רבי אשר מסטולין ורבי מרדכי מלכוויץ מ"קופת מעות ארץ הקודש" שבראשה עמד אדמו"ר הזקן, והם הקימו קופה חדשה. רבי מרדכי לכוויץ מינה את ר' אהרן ואת ר' ישראל מאוסטראוונא לשני הגבאים הכללים של הקופה.
+כשהגיע אדמו"ר הזקן לליוזנא, יצאו כל תושבי העיר לקבל את פניו. והעיר ליוזנא צהלה ושמחה... מאז הפכה ליוזנא לבירת חסידות חב"ד, וממנה הפיץ אדמו"ר הזקן את אורו הגדול לכל העולם כולו.
-בעקבות ההתפצלות, שונה שם הקופה מ"קופת מעות ארץ הקודש" ל"כולל חב"ד", כאשר הגבאי הראשי היה ר' יעקב סלימאן{{הערה|נזכר לראשונה בתפקיד זה באיגרת של מנחם מנדל מוויטבסק מחודש אדר תקמ"ב (1782) (יעקב ברנאי, איגרות חסידים מארץ ישראל, עמ' 93). האזכור האחרון המתוארך משנת תקס"ה (1805), אגרת הקודש עמ' קכח.}}.
+חבורת החסידים, בראשות הרה"צ ר' מנחם מענדל מויטבסק, יצאה לארה"ק בקיץ תקל"ז. בדרך הצטרפו לשיירתם יותר מארבע מאות איש. הם הפליגו במספר ספינות שיצאו ממוהילוב. באמצע הדרך באה עליהם סערה גדולה שהטביעה את אחת הספינות, על אותה ספינה היו כ־80 חסידים אשר רובם טבעו ר"ל, רק כ־30 מהם ניצלו והגיעו לחצי האי קרים. שאר נוסעי הספינות לא ידעו על האסון שקרה והמשיכו בדרכם לארה"ק אליה הגיעו ביום ה' [[אלול]].
-הסכסוך השפיע על חסידי חב"ד בארץ ישראל, והם נאלצו לעבור יחד עם חסידי רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] מ[[טבריה]] ל[[צפת]]. בעקבות הפיצול כונו חסידי אדמו"ר הזקן, לראשונה, בשם "חב"ד".
+בתחילה התישבה חבורת החסידים בעיר [[צפת]], אך מחמת הקשיים הרבים שהיו להם בצפת, עזב רבי מנחם מענדל את צפת והתיישב בעיר [[טבריה]]. שם הסתלק ביום א' באייר תקמ"ח (1788), ומנוחתו כבוד לחוף ים כנרת.{{הערה|'[[התמים]]' חוברת ב' עמ' נב.}}
-===היחס בין רבי ברוך ממזיבוז' לאדמו"ר הזקן===
-[[קובץ:מזיבוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הציון של ר' ברוך ממזיבוז']]
-רבי ברוך ממז'יבוז בתחילה היה מאוהבי אדמו"ר הזקן, אולם כאשר שמע שהרבנית [[פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|פריידא]] אומרת [[חסידות]], התנגד לכך נחרצוות, אך לאחר מכן התפייס בחזרה עם אדמו"ר הזקן. עם התעוררות המחלוקת בין אדמו"ר הזקן לרבי אברהם מקאליסק, רבי ברוך הצטרף למתנגדי שיטת אדמוה"ז, ויצא נגדו{{הערה|בית רבי, כ"א}}.
-אודות היחס מסופר, כי רבי [[ברוך ממז'יבוז]] אמר באחת הפעמים שהפוגע ב[[אדמו"ר הזקן]], מובטח לו כי יהיה לו [[גן עדן]], ואכן, אחד מחסידיו של רבי ברוך ששמע זאת, חיכה להזדמנות בה היה [[אדמו"ר הזקן]] לבדו, וזרק עליו אבן ופגע באדמוה"ז. בתגובה, אדמו"ר הזקן הביט בו, ולפתע החל אותו חסיד לרעוד. בתחילה החסיד סבר, כי הרגשה זו תעבור לו, אולם לאחר שנוכח לראות כי התחושה לא עברה, החסיד רץ לרבי ברוך בבקשה שירפא אותו. אך כאשר החסיד סיפר שהוא זרק אבן על אדמו"ר הזקן כאשר ציווה אותו, השיב לו רבי ברוך, כי את הבטחתו יקיים, אולם את מה שקיבל החסיד לא יטול מממנו, ואכן החסיד נשאר כל ימיו רועד, כאשר הדבר עבר גם לבניו ונכדיו{{הערה|שם=אוצר|[[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]], עמ' 488}}{{הערה|רבי [[זלמן לייב אסטולין]] סיפר שחותנו רבי [[חיים בנימין ברוד]] הכיר את נכדיו של אותו איש ואף ראה אותם רועדים כמובא באוצר שם.}}.
-במהלך פגישת רבי נחמן עם אדמוה"ז, התבטא רבי [[נחמן מברסלב]] על רבי ברוך בפני אדמו"ר הזקן, כי "מפטרבורג כבר נפטרתם, אך מהדוד ברוך עדיין לא"{{הערה|בית רבי, עמ' 191}}.
-עם זאת, אדמו"ר הזקן הבהיר פעם שהמחלוקת עם רבי ברוך ממז'יבוז אינה מחלוקת רגילה, אלא המשך של המחלוקת שהייתה בין [[שאול]] ל[[דוד המלך]]{{הערה|"שמועות וסיפורים", ח"א, עמ' 44}}.
-כמו כן מסופר, כי באחת הפעמים נסע אדמו"ר הזקן דרך עיר שאנשיה היו חסידי רבי [[ברוך ממז'יבוז]], וכאשר עברה עגלתו של אדמו"ר הזקן במקום, זרקו אנשי העיר אבנים על אדמו"ר הזקן, וכמה ימים אחר האירוע, נשרפה העיר כולה. לאחר מכן, כאשר בנו את העיר מחדש, העיר נשרפה בפעם השנייה. לאחר [[הסתלקות אדמו"ר הזקן]], כאשר הגיע בנו רבי [[חיים אברהם שניאורי]] לעיר, כיבדו אותו אנשי העיר וביקשו ממנו שיסיר את הקפידה מאביו אדמו"ר הזקן{{הערה|רשימות דברים, ח"ד, עמ' קנו - קנז}}.
-עוד מסופר, כי אחד מחסידי רבי ברוך שזרק אבנים על אדמוה"ז, רבי ברוך גער בו, וקללו שלא ימות על מטתו, ואכן, לאחר זמן קצר אותו חסיד מת מיריית רובה{{הערה|זכרונות שילה, מגדל עז, עמ' רנב}}.
-===מסע ברדיטשוב===
-{{ערך מורחב|מסע ברדיטשוב}}
-בשנת [[תק"ע]] יצא אדמו"ר הזקן למסע שנועד בין היתר בשביל לבקר אצל רבי ברוך ולהתפייס איתו{{הערה|'שבחי הרב' עמ' 31; אגרות קודש (עמ' קטו)}}. במהלך המסע הגיע אדמו"ר הזקן לבקר אצל רבי נחמן מברסלב, אשר ניסה באותה תקופה לגשר בין שני הצדדים.
-בחודש [[אדר]] באותה תקופה, הגיע אדמו"ר הזקן לרבי ברוך והחל לדברו בעניין המחלוקת, ובפגישה הוכיח אותו אדמו"ר הזקן על היותו כפי טובה, לאור כך שהוא נאסר פעמיים רק בשביל סבו [[הבעש"ט]], למרות שהיה יכול להפיל האשמה עליו, שהרי היותו נכדו של הבעש"ט. בהמשך השיחה הבהיר לו [[אדמו"ר הזקן]] שכל הדברים שאמרו עליו לפניו הם [[לשון הרע]]{{הערה|אגרות קודש עמ' קמא - קמב.}}.
-==ראו גם==
-*[[התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)]]
 ==לקריאה נוספת==
-*'''[[אוצר סיפורי חב"ד]]''', "בין מזיבוז ואפטא לרבנו הזקן", עמ' 159 - 169.
+*'''[[אוצר סיפורי חב"ד]]''', "בין מזיבוז ואפטא לאדמו"ר הזקן", עמ' 159 - 169.
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:אירועים והיסטוריה יהודיים]]

משתמש:פולע/התייסדות חסידות חב"ד: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־17:56, 4 בפברואר 2021

רקע

לקריאה נוספת

הערות שוליים

תפריט ניווט