הצלת הרבי והרבנית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
בכ"ח [[סיון]] בשנת [[תש"א]] הגיעו [[הרבי]] ו[[הרבנית חיה מושקא]] "[[איש וביתו]]" לארצות הברית לאחר שעזבו את אירופה הבוערת על ידי הנאצים.
בכ"ח [[סיון]] בשנת [[תש"א]] הגיעו [[הרבי]] ו[[הרבנית חיה מושקא]] "[[איש וביתו]]" לארצות הברית לאחר שעזבו את אירופה הבוערת על ידי הנאצים.


ב-14 ביוני 1940, כבשו צבאות גרמניה הנאצית את פריס. גנרל צרפתי הציע לרבי להסתתר בביתו בכפר ליד פריס, אך הרבי שהבין את משמעותו האמיתית של הכיבוש הנאצי, סירב להצעה ועזב את פריס באחת הרכבות האחרונות שעזבו את העיר. לאחר מסע מסוכן בין קווי החזיתות בצרפת הכבושה, הגיעו הרבי והרבנית אל העיר וישי במרכז צרפת ושהו בה מספר חודשים. כעבור זמן-מה עברו לעיר ניס שבדרום צרפת ושהו בה עד שזכו לקבל אשרת כניסה לארה"ב. כיוון שנמלי צרפת נחסמו לתנועת אוניות לארה"ב, יצאו הרבי וזוגתו לפורטוגל, הבריחו את הגבול לספרד, הגיעו לברצלונה ועלו שם על הספינה 'סורפא פינטא' שהובילה אותם בבטחה יחסית לארצות-הברית. וכך, בכ"ח סיון תש"א (23 ביוני 1941), בשעה 10:30 בבוקר הגיעו הרבי וזוגתו לארה"ב והרבי פתח מיד בפעולות רבות להפצת היהדות.
מבצע ההצלה הזה של הרבי וזוגתו, התנהל על-ידי חמיו של הרבי, [[אדמו"ר הריי"צ]], שהפעיל את כל קשריו במטרה לחלץ מאירופה הכבושה את מי שיהיה למנהיגה הבא של יהדות העולם.
 
==חשיבות היום==
 
חסידים לא ייחסו חשיבות מיוחדת ליום ההצלה. רק בשנת [[תשי"ז]], כאשר נרשמה הביוגרפיה של הרבי בהקדמת [[לוח היום יום]], צויין כי הרבי הגיע לניו יורק בחודש [[סיון]] [[תש"א]], אך גם אז, טרם נכתב התאריך המדוייק. רק עם פרסום סדרת ה[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] בשנת [[תשמ"ג]], נודע בציבור כי כ"ח סיון הוא היום בו הגיע הרבי לניו-יורק.  
 
שלוש שנים חלפו, עד שחלחלה ההכרה שיש לציין יום זה ליום של [[התוועדות]].
 
בשנת [[תשמ"ו]], במוצאי שבת פרשת שלח, התקיימה לראשונה ב-‏[[770]] התוועדות רבתי-רשמית לרגל יום כ"ח בסיון. בהתוועדות שקיים הרבי באותו יום, התבטא הרבי כי בעקבות גאולת הרבי הריי"צ ב[[י"ב תמוז תרפ"ז|י-י"ג תמוז]], נתאפשר בואו ל"[[חצי כדור התחתון]]" ואז התווסף ביתר שאר וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה:
 
"וענין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיון כמה שנים לאחרי זה שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה".
 
באותה התוועדות נתן הרבי בקבוק [[משקה]] לרב [[מאיר הארליג]] עבור ההתוועדות שהייתה אמורה להתקיים בערב, דבר שנתן אישור רישמי לשמחה הגדולה. בנוכחות הרבי הודיע הרב הארליג כי לרגל בא כ"ק אדמו"ר שליט"א לארצות הברית, תתקיים התוועדות חסידים. הרבי קטע את דבריו כשחיוך רחב התפשט על פניו בהוסיפו: "איש וביתו".  
 
מאז, מדי שנה, מציינים [[אנ"ש]] חסידי חב"ד בכל רחבי תבל את יום כ"ח סיון כיום טוב, יום סגולה לקבלת [[החלטה טובה|החלטות טובות]] בנושא הגברת הפעילות להפצת המעיינות.
 
משנת [[תשמ"ח]], הרבי אף [[מוגה|הגיה]] [[מאמר|מאמרי]] חסידות במיוחד לרגל כ"ח סיון.
 
בשנת [[תשמ"ט]] התבטא הרבי שיום זה "כבר נקבע על ידי רבים מישראל ליום התוועדות וקבלת החלטות טובות בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכבר ראו התוצאות מהתוועדויות אלה במעשה בפועל במשך יותר משלוש שני חזקה".  


מבצע ההצלה הזה של הרבי וזוגתו, התנהל על-ידי חמיו של הרבי, [[אדמו"ר הריי"צ]], שהפעיל את כל קשריו במטרה לחלץ מאירופה הכבושה את מי שיהיה למנהיגה הבא של יהדות העולם.
השיא היה ללא ספק בשנת [[תנש"א]], בה מלאו יובל שנים להצלה המופלאה.
 
כבר לקראת שבת כ"ו בסיון, החלו להגיע אורחים רבים ל-‏770 כדי לחגוג את כ"ח סיון במחיצת הרבי. מבעוד מועד נתלה על הקיר המערבי של בית המדרש שלט מאיר עיניים על עניינו של היום הבהיר כ"ח סיון. בהתוועדות השבת הזכיר הרבי פעמים רבות את נושא ההודאה על יציאה מבית האסורים ואיחל שבקרוב יהיו כל בני ישראל בני חורין, וכשתבוא הגאולה בודאי יביאו ריבוי עצום של קרבנות תודה. היו שמצאו בכך רמז להצלתו של הרבי בכ"ח סיון, וקישרו זאת לדברים שאמר הרבי בהתוועדות הראשונה שהתקיימה עם בואו לארצות הברית, כאשר דיבר בהרחבה על הנושא של "ארבעה צריכים להודות".
 
השערה הזו קיבלה גושפנקה כשהרבי הגיה את דבריו בהתוועדות זו, וכך נאמר בסוף השיחה: "מקריבים (לכל לראש) תודה על היציאה דכל בני ישראל ממאסר הגלות" ובהערה 159: "במכל שכן וקל וחומר מהיציאה ממאסר דאיש פרטי (להעיר מהשייכות לכ"ח סיון) 'ארבעה צריכים להודות [...] ועל אחת כמה וכמה היציאה דכל בני ישראל מהמאסר דכל ד' הגלויות לגאולה שאין אחריה גלות".
 
למחרת - יום ראשון כ"ז סיון, לפני תפילת שחרית הוציא הרבי מחדרו קובץ שנכנס אליו לעיונו, בשם '[[קובץ כ"ח סיון - יובל שנים]]'.


בכ"ח סיון בשנת [[תנש"א]] חילק הרבי לאלפי החסידים [[קונטרס כ"ח סיון]].
אירועים אלו שנוהלו על ידי הרבי בעצמו, הפכו את כ"ח סיון לחג גאולה רישמי לכל חסידי חב"ד ברחבי תבל, החוגגים את היום בשמחה רבה, את הניסים שעשה ה' עם הרבי ו"ביתו" - ניסים שבזכותם זכינו שהרבי עמנו, ומנהיג אותנו עד עצם היום הזה.  


[[קטגוריה:ימי חב"ד|ט כח]]
[[קטגוריה:ימי חב"ד|ט כח]]

גרסה מ־09:41, 3 במאי 2007

בכ"ח סיון בשנת תש"א הגיעו הרבי והרבנית חיה מושקא "איש וביתו" לארצות הברית לאחר שעזבו את אירופה הבוערת על ידי הנאצים.

מבצע ההצלה הזה של הרבי וזוגתו, התנהל על-ידי חמיו של הרבי, אדמו"ר הריי"צ, שהפעיל את כל קשריו במטרה לחלץ מאירופה הכבושה את מי שיהיה למנהיגה הבא של יהדות העולם.

חשיבות היום

חסידים לא ייחסו חשיבות מיוחדת ליום ההצלה. רק בשנת תשי"ז, כאשר נרשמה הביוגרפיה של הרבי בהקדמת לוח היום יום, צויין כי הרבי הגיע לניו יורק בחודש סיון תש"א, אך גם אז, טרם נכתב התאריך המדוייק. רק עם פרסום סדרת האגרות קודש אדמו"ר הריי"צ בשנת תשמ"ג, נודע בציבור כי כ"ח סיון הוא היום בו הגיע הרבי לניו-יורק.

שלוש שנים חלפו, עד שחלחלה ההכרה שיש לציין יום זה ליום של התוועדות.

בשנת תשמ"ו, במוצאי שבת פרשת שלח, התקיימה לראשונה ב-‏770 התוועדות רבתי-רשמית לרגל יום כ"ח בסיון. בהתוועדות שקיים הרבי באותו יום, התבטא הרבי כי בעקבות גאולת הרבי הריי"צ בי"ב-י"ג תמוז, נתאפשר בואו ל"חצי כדור התחתון" ואז התווסף ביתר שאר וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה:

"וענין זה נתגלה גם ביום כ"ח סיון כמה שנים לאחרי זה שאז התחילה תנופה חדשה בהעבודה דהפצת המעינות חוצה".

באותה התוועדות נתן הרבי בקבוק משקה לרב מאיר הארליג עבור ההתוועדות שהייתה אמורה להתקיים בערב, דבר שנתן אישור רישמי לשמחה הגדולה. בנוכחות הרבי הודיע הרב הארליג כי לרגל בא כ"ק אדמו"ר שליט"א לארצות הברית, תתקיים התוועדות חסידים. הרבי קטע את דבריו כשחיוך רחב התפשט על פניו בהוסיפו: "איש וביתו".

מאז, מדי שנה, מציינים אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי תבל את יום כ"ח סיון כיום טוב, יום סגולה לקבלת החלטות טובות בנושא הגברת הפעילות להפצת המעיינות.

משנת תשמ"ח, הרבי אף הגיה מאמרי חסידות במיוחד לרגל כ"ח סיון.

בשנת תשמ"ט התבטא הרבי שיום זה "כבר נקבע על ידי רבים מישראל ליום התוועדות וקבלת החלטות טובות בכל הפעולות דהפצת התורה והיהדות והמעיינות חוצה, וכבר ראו התוצאות מהתוועדויות אלה במעשה בפועל במשך יותר משלוש שני חזקה".

השיא היה ללא ספק בשנת תנש"א, בה מלאו יובל שנים להצלה המופלאה.

כבר לקראת שבת כ"ו בסיון, החלו להגיע אורחים רבים ל-‏770 כדי לחגוג את כ"ח סיון במחיצת הרבי. מבעוד מועד נתלה על הקיר המערבי של בית המדרש שלט מאיר עיניים על עניינו של היום הבהיר כ"ח סיון. בהתוועדות השבת הזכיר הרבי פעמים רבות את נושא ההודאה על יציאה מבית האסורים ואיחל שבקרוב יהיו כל בני ישראל בני חורין, וכשתבוא הגאולה בודאי יביאו ריבוי עצום של קרבנות תודה. היו שמצאו בכך רמז להצלתו של הרבי בכ"ח סיון, וקישרו זאת לדברים שאמר הרבי בהתוועדות הראשונה שהתקיימה עם בואו לארצות הברית, כאשר דיבר בהרחבה על הנושא של "ארבעה צריכים להודות".

השערה הזו קיבלה גושפנקה כשהרבי הגיה את דבריו בהתוועדות זו, וכך נאמר בסוף השיחה: "מקריבים (לכל לראש) תודה על היציאה דכל בני ישראל ממאסר הגלות" ובהערה 159: "במכל שכן וקל וחומר מהיציאה ממאסר דאיש פרטי (להעיר מהשייכות לכ"ח סיון) 'ארבעה צריכים להודות [...] ועל אחת כמה וכמה היציאה דכל בני ישראל מהמאסר דכל ד' הגלויות לגאולה שאין אחריה גלות".

למחרת - יום ראשון כ"ז סיון, לפני תפילת שחרית הוציא הרבי מחדרו קובץ שנכנס אליו לעיונו, בשם 'קובץ כ"ח סיון - יובל שנים'.

אירועים אלו שנוהלו על ידי הרבי בעצמו, הפכו את כ"ח סיון לחג גאולה רישמי לכל חסידי חב"ד ברחבי תבל, החוגגים את היום בשמחה רבה, את הניסים שעשה ה' עם הרבי ו"ביתו" - ניסים שבזכותם זכינו שהרבי עמנו, ומנהיג אותנו עד עצם היום הזה.