מוצאי יום הכיפורים

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

הרבי במוצאי יום כיפור לבוש בקיטל

מוצאי יום הכיפורים

תפילת ערבית

אודות מנהג השליח ציבור בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים יהיה רק מי שיש לו אב ואם כתב הרבי "לא ראיתיו. ובבית הכנסת כאן אין נוהגין כן". את תפילת ערבית מתפללים בקיטל וטלית, אבל בכובע, והטלית על הכתפיים.

בתפילת ערבית מוסיפים בברכת חונן הדעת "אתה חוננתנו" כבכל מוצאי שבת ויום טוב.

הבדלה

אין מברכים בהבדלה זו על הבשמים, אלא רק באם הוא מוצאי שבת. מברכים את ברכת הנר לפי שהוא דבר חדש שלא נהנה ממנו ביום הכיפורים, שאסור בהבערה, בשונה משאר החגים שמותרת העברה מאש לאש וכיוצא בזה.

את ההבדלה עורכים על נר ששבת, כלומר שדלק מערב יום הכיפורים. במוצאי שבת רגיל אין צריך לחזר אחר האש, אבל במוצאי יום הכיפורים אפילו כשחל בחול יש אומרים שצריך לחזר אחריו .

גם ההבדלה נאמרת בקיטל וכובע והטלית על הכתפיים.

אדמו"ר הרש"ב היה עושה הבדלה בעצמו במוצרי יום הכיפורים ואת השירים נתן לבנו אדמו"ר הריי"צ שאף הוא בירך את ברכת ההבדלה. כמו כן בשנות נשיאותו של אדמו"ר הריי"צ היה מדייק לערוך את ההבדל במוצאי יום הכיפורים בעצמו. והיה מטעים משיירי ההבדלה לרבי מלך המשיח.

גוט יום טוב

במוצאי יום הכיפורים אומרים "גוט יום טוב". אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מבאר שאחד הטעמים לתקיעה שבסיום תפילת נעילה הוא "להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה, מפני שאין יום טוב זה מפורסם, עשו בו תקנה לפרסמו. לכן יפקדו איש את רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב". בליובאוויטש ב"אולם הקטן", הכריזו זאת.

בשנים הראשונות הרבי היה מאחל לכל אחד ואחד מהנוכחים בבית הכנסת "גוט יום טוב" ביציאתו מהתפילה. בשנים מאוחרות יותר היה הרבי פונה אל הקהל בסיום תפילת ערבית ומברכם בקול רם "גוט יום טוב" והקהל היה משיב, וכך שלוש פעמים. פעמים רבות הרבי היה מתחיל לנגן ניגון שמחה אחרי ברכתו זו וכל הקהל היה ממשיך בשירה ובריקודים.

קידוש לבנה

אחרי הבדלה מקדשים את הלבנה - בחגירת אבנט (אבל לאו דווקא בטלית וקיטל), ונכון לרחוץ את הפנים ולנעול נעליים לפני כן.

הטעם שמקדשים הלבנה במוצאי יום הכיפורים הוא מפני שאנו אז דומים למלאכים וראויים להקביל פני שכינה.

בשנים שהרבי היה אוכל את סעודות החגים בבית אדמו"ר הריי"צ, עד שנת תשל"א, היה מקדש את הלבנה לאחר סעודת יום טוב של מוצאי יום הכיפורים. בשנים הבאות היה מקדש את הלבנה, בקיטל, אחר ההבדלה בבית המדרש, ואחר כך, עד פטירת הרבנית בתשמ"ח היה הולך לביתו ומבדיל שם.

סעודה והתוועדות

אדמו"ר הזקן]] כותב בשולחן ערוך "ואוכלין ושמחין במוצאי יום כיפור משום שהוא קצת יו"ט .. ובת קול יוצאת במוצאי יום כיפור ואומרת לך אכול בשמחה".

רבותינו נשיאנו היו מדייקים לאכול במוצאי יום הכיפורים סעודה ממש, ולא רק מיני מזונות, אלא היו נוטלים ידיים לסעודה באופן של "ואכלת ושבעת וברכת" (וכל זה גם במצב של חלישות הגוף, מפני התענית ועבודת היום הקדוש), שהיו זקוקים למנוחה, אך לא התחשבו בכל הדברים הללו והיו מדייקים לערוך סעודה באופן כזה, כולל ניגונים ודברי תורה.

אדמו"ר הריי"צ אמר בשם אדמו"ר הרש"ב שעל ידי שני דברים ממשיכים גשמיות על כל השנה כולה, על ידי אמירת "לדוד מזמור" בראש השנה וביום הכיפורים אחר שמונה עשרה בכוונה עצומה, ועל ידי עריכת הסעודה במוצאי יום הכיפורים בהתרחבות.

בסעודה זו טובלים פרוסת המוציא בדבש ורבותינו נשיאנו הרבו לומר דברי תורה וחסידות, והתוועדו. ב"הקריאה והקדושה" נכתב בתקנות אדמו"ר הריי"צ לתלמידי התמימים "במוצאי יום הכיפורים מתוועדים יחדיו"תבנית:הקריאה והקדושה ערב ר"ח טבת תש"א.