שליח ציבור: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־05:54, 24 באוגוסט 2020

המונח "חזן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חזן (פירושונים).

שליח ציבור (בראשי תיבות: ש"ץ) הוא כינוי לחזן בית הכנסת, המייצג את הקהל בתפילתו לקדוש ברוך הוא.

רקע

בתקופות מוקדמות יותר היה שליח הציבור מתפלל בקול את התפילה כולה, עבור היהודים שלא ידעו להתפלל. מנהג זה נפוץ עד היום בקהילות הספרדים ובקהילות נוספות. בקהילות האשכנזיות מסיים שליח הציבור פסקאות שונות בקול, וקורא את הקדיש, ברכו וחזרת הש"ץ.

למנהג זה קדמה מחלוקת בין רבן גמליאל דיבנה וחכמים^[1]: שחכמים אמרו, ש"כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב", ו"שליח צבור יורד לפני התיבה כדי להוציא את מי שאינו בקי". אבל "רבן גמליאל אומר: שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן" כולל את מי שהוא בקי, והצבור מתפללים כדי לאפשר לשליח צבור לסדר את תפילתו בפיו.

הרבי הסביר^[2] שמחלוקתם תלויה בחקירה בעניין כמות ואיכות: לפי חכמים עדיף שיתפללו ציבור - עשרה אנשים ביחד, כיוון שכך הם יוצרים כמות של מניין; אבל רבן גמליאל סבר שעדיף שרק אחד יתפלל, אבל תהיה לו איכות של מניין מתפללים.

וההלכה נפסקה כחכמים^[3].

מי השליח ציבור

באגרת שכתב אדמו"ר הזקן, הוא מעורר על כך שעמוד התפילה פנוי לכל מי שרוצה לגשת לעמוד, גם לכאלו שאינם מתפללים כראוי ועל ידי כך מכשילים את הציבור, ואי לכך תיקן שהחזן יקבע על פי החלטת הציבור:

השמרו והזהרו מאד מאד על התורה ועל העבודה שבלב זו תפילה בכוונה, להתחיל כולם יחד כאחד מלה במלה ולא זה בכה וזה בכה וזה דומם וזה משיח שיחה בטילה, ה' ישמרנו. ועיקר הסיבה וגרמא בנזקין הוא מהיורדים לפני התיבה, שהוא הפקר לכל הרוצה לפשוט רגליו החוטף אפרתי או מחמת שאין גם אחד רוצה וכו'. ואי לזאת זאת העצה היעוצה ותקנה קבועה חוק ולא יעבור עוד ח"ו, דהיינו לבחור אנשים קבועים הראוים לזה על פי הגורל או בריצוי רוב המנין. דהיינו שמתפללים מלה במלה בדרך המיצוע בקול רם ולא מאריכים יותר מדאי ולא מקצרים וחוטפים ח"ו. ועליהם מוטל חובה לירד לפני התיבה כל אחד ואחד ביומו אשר יגיע לו ולאסוף אליו סביב סמוך כל המתפללים בקול קצת על כל פנים, ולא בלחש ולא חוטפים ח"ו וכמבואר בתקנות ישנות בכמה עיירות

— קונטרס אחרון - פרק ט'

מקום השליח ציבור

המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת, משתנה בין מנהגי העדות השונות. בקהילות האשכנזיות מקובל לקבוע את מקום החזן סמוך לארון הקודש^[4], והמבנה שעליו מניח החזן את סידורו נקרא "עמוד". בקהילות הספרדיות עומד החזן בבימה שבמרכז בית הכנסת עליה גם קוראים בתורה.

יש שהקצו לו מקום נמוך, בכדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'"^[5]", ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.

"חיוב"

על פי מנהג חב"ד, האבל במשך שנת האבילות נוהג לעלות כשליח ציבור לכל התפילות (למעט בימים שבהם מתפללים תפילת מוסף).

הרבי עולה כשליח ציבור באופן קבוע (חוץ מהשנים תש"ד, תש"י, תשכ"ה ותשמ"ח) בימים: ו' תשרי, יו"ד שבט, כ"ב שבט, כ' אב.

ראו עוד

קישורים חיצוניים

ליובאוויטש וחזניה - תולדות ימי שליחי הציבור במחיצת רבותינו נשיאינו בתוך קובץ 'בכסה ליום חגנו' בהוצאת ועד חיילי בית דוד, ראש השנה תשע"ז

הערות שוליים

↑ ראש השנה משנה בדף לג, ב. וברייתא בדף לד, ב.
↑ שיחות קודש תשל"ז חלק א, עמוד מ.
↑ טור שולחן ערוך ואדה"ז סימן קכד, סעיף א.
↑ בדרך כלל מימין לארון קודש או לפניו בסמוך לו
↑ תהלים ק"ל, א.

[1] ראש השנה משנה בדף לג, ב. וברייתא בדף לד, ב.

[2] שיחות קודש תשל"ז חלק א, עמוד מ.

[3] טור שולחן ערוך ואדה"ז סימן קכד, סעיף א.

[4] בדרך כלל מימין לארון קודש או לפניו בסמוך לו

[5] תהלים ק"ל, א.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 המקום המיועד לשליח ציבור בבית הכנסת, משתנה בין מנהגי העדות השונות. בקהילות האשכנזיות מקובל לקבוע את מקום החזן סמוך לארון הקודש{{הערה|בדרך כלל מימין לארון קודש או לפניו בסמוך לו}}, והמבנה שעליו מניח החזן את סידורו נקרא "עמוד". בקהילות הספרדיות עומד החזן בבימה שבמרכז בית הכנסת עליה גם קוראים בתורה.
-יש שהקצו לו מקום נמוך, בכדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" {{הערה|1=[[תהלים]] ק"ל, א.}}", ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.
+יש שהקצו לו מקום נמוך, בכדי לקיים את הפסוק "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'"{{הערה|1=[[תהלים]] ק"ל, א.}}", ויש שהקצו עבורו מקום גבוה, על מנת שהקהל יוכל לראות ולשמוע היטב.
 =="חיוב"==