ערב יום כיפור: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " יהי' " ב־" יהיה ") |
מ (החלפת טקסט – "וידוי" ב־"וידוי") |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:עיוכפ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי בחלוקת מעות לצדקה ערב יום כיפור]] | [[קובץ:עיוכפ.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי בחלוקת מעות לצדקה ערב יום כיפור]] | ||
'''ערב יום כיפור''' הוא יום ט' ב[[תשרי]] הסמוך ל[[יום הכיפורים]] החל בעשירי בתשרי. ביום זה מצווה להרבות באכילה ושתיה, נהוג לחוג יום זה כחג בתפילות ובמלבוש, מנהגים רבים נהוגים ביום זה החל ממנהג הכפרות שעושים באשמורת הבוקר, טבילה במקווה, סעודות היום, מרבים בצדקה, מנהג המלקות, | '''ערב יום כיפור''' הוא יום ט' ב[[תשרי]] הסמוך ל[[יום הכיפורים]] החל בעשירי בתשרי. ביום זה מצווה להרבות באכילה ושתיה, נהוג לחוג יום זה כחג בתפילות ובמלבוש, מנהגים רבים נהוגים ביום זה החל ממנהג הכפרות שעושים באשמורת הבוקר, טבילה במקווה, סעודות היום, מרבים בצדקה, מנהג המלקות, ו[[וידוי]] בתפילת המנחה, ברכת הבנים ועוד. | ||
=== מצוות אכילה=== | === מצוות אכילה=== | ||
בערב יום הכיפורים מצווה לאכול סעודה כהכנה ליום הכיפורים שלא יזיק להם הצום{{הערה|שם=רא"ש|רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כב ושוע"ר סימן תר"ד בתחילתו.}} מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים{{הערה|שוע"ר סימן תר"ח סעיף א במוסגר.}} אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק: | בערב יום הכיפורים מצווה לאכול סעודה כהכנה ליום הכיפורים שלא יזיק להם הצום{{הערה|שם=רא"ש|רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כב ושוע"ר סימן תר"ד בתחילתו.}} מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים{{הערה|שוע"ר סימן תר"ח סעיף א במוסגר.}} אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק: | ||
| שורה 39: | שורה 39: | ||
===מלקות=== | ===מלקות=== | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
===וידוי=== | ===[[וידוי]]=== | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
===ברכת הבנים=== | ===ברכת הבנים=== | ||
גרסה מ־19:50, 21 בספטמבר 2016
ערב יום כיפור הוא יום ט' בתשרי הסמוך ליום הכיפורים החל בעשירי בתשרי. ביום זה מצווה להרבות באכילה ושתיה, נהוג לחוג יום זה כחג בתפילות ובמלבוש, מנהגים רבים נהוגים ביום זה החל ממנהג הכפרות שעושים באשמורת הבוקר, טבילה במקווה, סעודות היום, מרבים בצדקה, מנהג המלקות, ווידוי בתפילת המנחה, ברכת הבנים ועוד.
מצוות אכילה
בערב יום הכיפורים מצווה לאכול סעודה כהכנה ליום הכיפורים שלא יזיק להם הצום[1] מצווה זו היא מצווה מדברי סופרים[2] אולם חכמים יסדו את תקנתם על דרש הפסוק:
"'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' (ויקרא כג, לב.) וכי בתשעה מתענין והלא בעשור מתענין? אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"
— תלמוד בבלי יומא פא, ב.
מדברי הגמרא משתמע שמעלת האכילה בערב יום כיפור אינה רק כהכנה לצום אלא נחשבת כהצום עצמו ושכרה גדול יותר שאינו דומה המקיים רצון ה' ואוכל למקיים רצונו וצם.[1] ובשל כך אף במקרה שיש צורך בצום כגון הרוצה לצום תענית חלום אינו נצרך לכך שהאכילה עצמה נחשבת לצום.[3] ומטעם נוסף תיקנו לאכול משום שיום הכיפורים הינו חג ומכיוון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה צריך לכבדו בערב החג.[4]
ומצווה 'להרבות' באכילה ביום זה[5] (אולם חיוב האכילה אינו בכל רגע כבשבת שאסור בתענית אפילו לרגע אחד) וכמו שיעור ב' ימים[6] יש שפירשו שהכוונה שיאכל יותר משיעור יום אחד[7] אולם הרבי שולל ביאור זה שהרי כתוב "שיעור"[8] ולכן נהגו לאכול שני סעודת ביום זה אחת סעודת היום ועוד לסעודת המפסקת.[דרוש מקור]
בסעודה זו נהגו במנהגים שונים: נוהגים לאכול 'קרעפכין'[9] וללא מלח.[10] ובידים או בשני ידיים[11]
אולם ישנם הגבלות אכילה ביום זה: אין לאכול בו אלא מאכלים קלים (כבשר עופות ודגים) הראויים להתעכל, בכדי שלא יהיה שבע ומתגאה ביום הכיפורים ואיסור זה הוא גם בסעודת הבוקר. כן אין אוכלים בו (גם בסעודת הבוקר) דברים המרבים זרע (כגון: שום וביצים). ואין אוכלים שומשמין שמעלה האוכל ביום הכיפורים. ובסעודה המפסקת אין לאכול מוצרי חלב וכן אין לאכול דברים המחממים את הגוף.[12]
וביאר הרבי הרש"ב שהאכילה בערב יום הכיפורים שייך לתענוג העצמי הבלתי מורגש.[13]
יום טוב
אף שערב יום הכיפורים אין לו דין חג נהגו ישראל לעשותו חג ובזה ישנם חילוקי מנהגים אם נוהג חג החל מליל ט בתשרי בצאת הכוכבים או מעלות השחר של ערב יום הכיפורים (אמנם לפני צאת הכוכבים ודאי אין נוהג חג, שלכן אומרים תחנון במנחה שלפניו בשונה מחגים אחרים).
- ומצד היותו חג נוהגים בו ש:
- אין אומרים בו תחנון ולא למנצח (משום שאינו 'יום צרה') ולא מזמור לתודה.[14]
- לא אומרים בו אבינו מלכנו לא בשחרית ולא במנחה.[14] (אלא אם חל יום הכיפורים בשבת שלא אומרים במשך השבת יש נוהגים לומר בשחרית של ערב יום כיפור[15][16])
- בנוגע לסליחות (לנוהגים לאומרן, משאין כן מנהג חב"ד, שאין אומרים בעשרת ימי תשובה.[17]) אלו האומרים ביום ממעטים באמירתן, אולם יש שמאריכים בסליחות קודם היום באשמורת הבוקר ולשיטתם נוהג יום טוב החל מתחילת יום כאמור לעיל.[14]
- הרביים נהגו ללבוש בגדי יום טוב בערב יום הכיפורים.[18]
חלוקת לעקאח
בערב יום הכיפורים המנהג 'לבקש' מיני מזונות - 'לעקאח' - וגם אוכלים ממנו.[9] נהוג בדרך כלל לבקש מאת הגבאים ושמשי בית הכנסת[דרוש מקור] עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'.[דרוש מקור]
אצל החסידים המנהג לקבל מאת האדמו"ר ופעמים היה שהרבניות חילקו לעקאח[19] בערב יום הכיפורים נוהג הרבי לחלק לעקאח לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בבגדי משי של שבת וחגור אבנט ומברך את כל אחד ואחד בשנה טובה ומתוקה.[9]
בשנת תשי"א סיפר הרבי, בשם אדמו"ר הריי"צ: הבעש"ט היה אומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לעקאח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה) ואאמו"ר (אדמו"ר הרש"ב) היה מוסיף "אַ זיס יאָר" (תרגום: שנה מתוקה)[20]
קרה והרבי חילק לעקאח גם לאחרי יום הכיפורים לאחד מאנ"ש שנכנס לבקש לעקאַח במוצאי יום הכיפורים - אמר הרבי: עכשיו אין זה הזמן להענין דנתינת לעקאַח שבערב יום הכיפורים, אבל אף על פי כן (הרבי נתן לו חתיכת לעקאַח, ואמר) הא לך, "פּאַשען זיך"... על כל השנה[דרושה הבהרה]. ובשנים אחרות היו מאנ"ש שלא הספיקו לקבל "לעקאַח" בערב יום הכיפורים, נתן הרבי "לעקאַח" בהושענא רבה (או בשמיני עצרת), ובירכם בהנוסח דערב יום הכיפורים.
חשיבות החלוקה אצל הרבי הייתה גדולה שבערב יום הכיפורים תשמ"א, כאשר נסע הרבי למקוה, הודיע המזכיר ר' לייבל גרונר כי הרבי אמר לו שלא ימנעו איש מלגשת לקבלת לעקאח, שהתור יהיה רצוף ושלא יתערבו בעניניו, וכיון שזהו ערב יוהכ"פ שלא "ישחקו" עמו[21].
טבילה במקווה
מלקות
וידוי
ברכת הבנים
ברכת התמימים
| ערך מורחב – ברכת התמימים |
מעמד ברכת התמימים (המכונה גם כן ברכת הבנים) הינו מעמד מרטיט מהמיוחדים במשך השנה, ובו מברך הרבי את כל התמימים (האברכים הנשואים לא מורשים להיכנס). מעמד זה מתקיים סמוך לזמן הדלקת נרות של היום הקדוש יום כיפור, וסיבתו נעוצה במנהג ישראל (שהובא להלכה) שבערב יום הכיפורים מברך האב את בניו.
מהותו של יום ועבודתו
עניינו של ערב יום הכיפורים הוא הכנה והתחלה של כל העניינים שביום הכיפורים עצמו ובעבודה ביום זה אפשר לפעול את העניינים שנפעלים ביום הכיפורים.
עניין זה מתבטא בכך שהאכילה ושתייה שביום זה הוא הוא הכשרה שעל ידו נפעל העבודה של יום הכיפורים, עד שאמרו חז"ל שהוא עצמו נחשב לתענית 'כל האוכל..כאילו התענה'. ובעומק יותר על פי המבואר בקבלה[22] צום יום כיפור עניינו 'סוד אכילה ושתייה פנימית' - שביום זה האכילה היא לפנימיות הלב והנשמה, שזה עניין 'להחיותם ברעב' שעל ידי העינוי יש מאכל לפנימית הלב.[23] אמנם אכילה זו (הפנימית) היא דווקא על ידי האכילה שבערב יום הכיפורים הקודם לה, ודווקא כשה'אכילה חיצונית' לחיצונית הלב היא בשלימות אז אפשר שיהיה האכילה פנימית.[24] ויוצא שבתוכנה תחילת המשכת ה'חיות' ('להחיותם ברעב') שביום כיפור הוא בערב היום על ידי האכילה.
אולם ישנו מעלה בערב יום הכיפורים אפילו על יום הכיפורים עצמו ובכמה פרטים ועניינים:
- שהעבודה היא באכילה גשמית (ובזה כמה פרטים:) א. שהגילויים של יום הכיפורים (גילוי היחידה) נמשך בגשמיות העולם (שעניינו בעבודת האדם שלא רק "שכל מעשיך לשם שמים" אלא "בכל דרכך דעהו").[25] ב. ההמשכה שעל ידי אכילה גשמית הוא ממקום גבוה יותר[26] מעבודה ברוחנית.[27] ג. מצד 'עבודת הבירורים' שבאכילה גשמית שמברר ומגלה הניצוצות שבמאכל ששורשם ממקום גבוה ביותר.[28] ד. אחד הנקודות שבה מתגלה המעלה של יום הכיפורים הוא, שביום זה נוגע ביותר הפעולה הגשמית יותר מהפעולות הרוחניות (שלכן עיקר המצווה ביום כיפור הוא עינוי הגוף - אי אכילה אי שתיה וכן הלאה - אף שישנו אופן שעינוי זה מפריע ומחליש את העבודה הרוחנית..) והסיבה לזה הוא: לפי שביום כיפור מתגלה דרגת יחידה שבנפש, שהתגלותה חודרת בכל הדרגות הנפש ועד שנרגשת ומתבטאת בעיקר בדרגות הנמוכות.[29]
- עניין זה מתבטא גם בערב יום כיפור במצוות האכילה לפי שהטעם הפשוט למצוות האכילה (והוא טעם עיקרי) הוא בכדי "שתוכלו להתענות..שלא יזיק להם העינוי".[30] כלומר על אף שכל יהודי חש ומרגיש תענוג באי האכילה ביום הכיפור להיותה רצון ה' (ואכילה רוחנית) למרות זאת דואגת התורה להרגשתו הגשמית (מצד גופו) שגם 'מצידה' יהיה נקל יותר לקיים המצווה ולכן מצווה התורה לאכול. (דבר זה ממחיש את התגלות ה'יחידה' במצוות שבערב יום כיפור שלכן נוגע מאוד מצב הגוף ושייכותה שלה לתורה ומצוות).[31]
- ועוד מעלה מצד עבודת האדם, על פי הידוע שבגילוי של יום הכיפורים אינו נוגע כל כך עבודת האדם (לפי שעניין התשובה הוא רק להסיר המונעים לגילוי של "עיצומו של יום"[32]) אמנם בערב יום כיפור ישנו עניין זה מצד (עבודת) האדם. שכל ענייני היום - תשיעי ועשירי, כולל העניין של "עיצומו של יום מכפר"[33] נפעלים על ידי האכילה, לכן אמרו: "כל האוכל...כאילו התענה תשיעי ועשירי".[27]
- ומעלת ההתחלה, העינוי והאכילה שביום הכיפורים (שגם בו ישנו אכילה של פנימיות הלב) והעינוי והאכילה שבערב היום (שגם בו ישנו עינוי - "כאילו התענה") הוא חיבור הופכים (שעניינם בעבודת האדם חיבור סור מרע ועשה טוב לנקודה אחת) חיבור זה הוא תוצאה של גילוי היחידה שבה נמצאים כל ענייני העבודה והנפש בבחינת 'נקודה'. ו"תחילת" החיבור הוא בערב יום כיפור עוד לפני התקדש היום.[34]
קישורים חיצוניים
ספרים
- אדמו"ר הזקן - שולחן ערוך רבינו - הלכות יום הכיפורים - סימן תרד ואילך. (בטקסט)
- הרב יהושע מונדשיין - אוצר מנהגי חב"ד - אלול תשרי - יום הכיפורים (עמוד קעא)
מולטימדיה
- ערב יום הכיפורים אצל הרבי בשנים תשמ"א ותשמ"ט
- הרבי בערכית 'כפרות' (תשנ"א)
- הרבי מברך את התמימים (תשמ"ד)
- הרבי מברך את התמימים בשנת תשמ"ח
- התמימים מצפים לברכת הרבי (תשנ"א)
- כפרות ולעקח אצל הרבי (תשמ"א ותשמ"ד)
- הרבי בחלוקת לעקח (תשרי תשנ"א)
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ 1.0 1.1 רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן כב ושוע"ר סימן תר"ד בתחילתו.
- ↑ שוע"ר סימן תר"ח סעיף א במוסגר.
- ↑ לבוש סימן תרד סעיף א ושעו"ר שם.
- ↑ בית יוסף סימן תר"ד דיבור המתחיל ואם תאמר ושוע"ר שם.
- ↑ שולחן ערוך סימן תר"ד סעיף א' וראה דיוק הלשון בשו"ר סימן תר"ח ובסידורו.
- ↑ סידור אדמו"ר הזקן ד"ה בערב יום הכיפורים.
- ↑ אשל אברהם מבוטשאטש לשולחן ערוך סימן תר"ד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כט עמוד 313 הערה 10.
- ↑ 9.0 9.1 9.2 ספר המנהגים - חב"ד עמוד 58.
- ↑ הוראת אדמו"ר הרש"ב - ספר השיחות תרצ"ז עמוד 157-8.
- ↑ הנהגת אדמו"ר הזקן - ספר בית רבי. הנהגת הרב לוי יצחק שניאורסון - המלך במסיבו חלק ב עמוד קיב-ג.
- ↑ שוע"ר סימן תר"ח בסופו.
- ↑ ספר השיחות תרצ"ז עמוד 157.
- ↑ 14.0 14.1 14.2 רמ"א סימן תר"ד סעיף ב ושוע"ר סימן תרד.
- ↑ רמ"א סימן תר"ד שם.
- ↑ ומנהג חב"ד בזה אינו ברור ראה בשבח המועדים[דרוש מקור: אינו תח"י] שלא אומרים, אולם ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קעט שאומרים (ולכאורה טעות הדפוס שם עיי"ש) המנהג בפועל שאומרים[דרוש מקור: כך זכור לי אבל צריך מקור אולי בהתקשרות] ולהעיר מהוראת הרבי שלא אומרים אבינו מלכנו רק כשאומרים תחנון.
- ↑ ספר המנהגים - חב"ד עמוד 58.
- ↑ אוצר מנהגי חב"ד עמוד קע"ז.
- ↑ ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קפ"א ואילך.
- ↑ תורת מנחם תשי"א
- ↑ יומן שנת הקהל תשמ"א
- ↑ עץ חיים שער יום הכיפורים פרק א, סידור האריז"ל ושער הכוונות.
- ↑ לקוטי תורה שיר השירים יד, ב.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 313.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כד עמוד 564.
- ↑ ועל דרך המעלה שבפורים שהיא באכילה גשמית על יום הכיפורים (תורה אור מגילת אסתר צה, ד ועוד).
- ↑ 27.0 27.1 לקוטי שיחות חלק כ"ט עמוד 318-9.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כד עמוד 573.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כט עמוד 524 (באידיש) (מתורגם).
- ↑ שולחן ערוך רבינו תחילת סימן תר"ד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כט עמוד 330 ואילך.
- ↑ ראה ליקוטי שיחות חלק ד עמוד 1149.
- ↑ רמב"ם הלכות תשובה א, ג.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כט עמוד 330.