תורת המוסר: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תורת המוסר''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסליו}}. | '''תורת המוסר''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסליו}}. | ||
==הקמת תורת המוסר== | ==הקמת תורת המוסר== | ||
מקימי תורת המוסר הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד. יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב". | מקימי תורת המוסר הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד. | ||
יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב". | |||
לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה. | |||
גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי המוסר, ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], ועוד. | |||
==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות== | ==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות== | ||
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם היצר הרע מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל. | תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם היצר הרע מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל. | ||
גרסה מ־20:59, 26 באוגוסט 2016
תורת המוסר היא חכמת ביטול החומר, על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים הגופניים והחומריים[1].
הקמת תורת המוסר
מקימי תורת המוסר הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.
יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".
לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו שושלת בריסק דהיינו רבי חיים מבריסק ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.
גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי המוסר, ביניהם נמנו רבי בנימין יהושע זילבר, רבי אביגדור מילר, רבי אריה לייב פרידמן, ועוד.
שיטת המוסר לעומת תורת החסידות
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם היצר הרע מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.
שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.
אדמו"ר הריי"צ מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה בקונטרס תורת החסידות:
.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.
וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי גיהנום והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר
תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.
שיטת החסידות לעומת השיטות האחרות
תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ושיטת החקירה, אלא להוסיף עליהן.
תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד. תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.
בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.
וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:
אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות
הערות שוליים
- ↑ היום יום ז' כסליו