דובער לברטוב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:דובער לברטוב. | [[תמונה:דובער לברטוב.JPG|left|thumb|250px|הרב דובער לברטוב]] | ||
הרב '''דובער לברטוב'''' הידוע בכינויו: "בערל קאביליאקער", נולד ב[[קרמנצ'וג]] (לפי גירסה אחרת: ב[[קרוקאוו]]) בשנת [[תרמ"ה]]. | הרב '''דובער לברטוב'''' הידוע בכינויו: "בערל קאביליאקער", נולד ב[[קרמנצ'וג]] (לפי גירסה אחרת: ב[[קרוקאוו]]) בשנת [[תרמ"ה]]. | ||
גרסה מ־18:41, 9 בנובמבר 2008
הרב דובער לברטוב' הידוע בכינויו: "בערל קאביליאקער", נולד בקרמנצ'וג (לפי גירסה אחרת: בקרוקאוו) בשנת תרמ"ה.
בהיותו בן ט"ו שנים שלחו אביו ללמוד בישיבת לומז'ה, אך לאחר זמן מה הגיעה לאוזנו שמעה של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ומייד קם ונסע לליובאוויטש.
הוא הוסמך להוראה, ולאחר נישואיו שימש שנה אחת כרב ושוחט בעיירה קאבילאק הסמוכה לפולטבה, ומשם קיבל את הכינוי "בערל קאביליאקער".
במשך הזמן למד גם את אומנות המילה.
בשנות המהפיכה הראשונות ברוסיה, כשהמצב בעיירות הקטנות הפך בלתי נסבל, עבר כמו רבים מהחסידים באותה תקופה להתגורר במוסקבה.
הוא היה מהדמויות הבולטות בפעילות בית הכנסת "מרינא רושצ'א", ערך בריתות במחתרת, אירגן התוועדויות רבות בביתו, והיה כתובת עבור כל הצריך עזרה גשמית או רוחנית. למרות הסכנה שבדבר לא שלח את בניו ל"שקאלע" (בית הספר בעיר) אפילו יום אחד, ולמד איתם בביתו.
עקב פעילותו נקרא מספר פעמים לחקירה בנ.ק.וו.ד. אולם בטרם הספיקו לאוסרו פרצה מלחמת העולם השניה. בשנות המלחמה ברח לדרום והתגורר שם בכפר נידח, ולאחריה חזר למוסקבה.
בבריחה הגדולה של החסידים לאחר המלחמה, הצליחו שני בניו - ר' משה לברטוב ור' שלום לברטוב - לצאת מרוסיה. הוא עצמו גם ניסה לברוח, אך ללא הצלחה. בשלב זה, החלו חוקרי הנ.ק.וו.ד. להדק סביבו את החגורה.
כפי שעולה מתיק החקירה (התפרסם בגליון בית משיח 103), מסתבר שהחוקרים שמו את ליבם בעיקר לקשריו עם הבורחים. המידע בתיק החקירה - שהינו תקציר מדיווחי הסוכנים השונים - פותח בפרשת הבריחה של שני בניו, ומציין את קשריו ועזרתו לאנשים שונים שניסו לברוח או היו קשורים לבורחים - כמו חתנו של ר' יעקב יוסף רסקין, ר' דוד ברוורמן, שחמיו ברח מלבוב באותה תקופה.
בתיק מפורטים גם "פשעים" רבים אחרים: אירגון התוועדויות, אירגון "מלמדים" עבור בני החסידים, גיוס כספים עבור תלמידי התמימים, ועריכת בריתות.
בעניין האחרון נעוצה סיבת נסיעתו לקאזאן ממנה לא שב: הוא נסע לשם כדי לערוך בריתות למספר אנשים, אך שם תפסוהו הנ.ק.וו.ד. ואסרו אותו. הוא נפטר מהתקף לב במאסרו, לאחר שהטמאים ימ"ש גילחו את זקנו. הי"ד.