שלשת הרועים: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
מ (טעות) |
||
שורה 14: | שורה 14: | ||
הביטוי שהשתרש בנוגע למשפיעים אלו, הינו הביטוי "שלושת הרועים"{{הערה|1=ביטוי הלקוח משיחת הרבי בשבת פרשת תצוה תשמ"ה, התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 1327.}} המבטא יותר מכל את האחריות שלהם כלפי הקהילה. | הביטוי שהשתרש בנוגע למשפיעים אלו, הינו הביטוי "שלושת הרועים"{{הערה|1=ביטוי הלקוח משיחת הרבי בשבת פרשת תצוה תשמ"ה, התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 1327.}} המבטא יותר מכל את האחריות שלהם כלפי הקהילה. | ||
מקורו של הביטוי הינו מהפסוק{{הערה|1=זכריה יא, ח.}}: "ואכחיד את שלושת הרועים | מקורו של הביטוי הינו מהפסוק{{הערה|1=זכריה יא, ח.}}: "ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד". כפי שמפרש הילקוט שמעוני על המקום, פסוק זה עוסק בשלושת רועי ישראל בדור היציאה ממצרים, [[משה רבינו|משה]] [[אהרן הכהן|אהרון]] ו[[מרים]], שבהם היו תלויים כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים של בני ישראל. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מושגים כלליים]] | [[קטגוריה:מושגים כלליים]] |
גרסה מ־00:12, 26 בפברואר 2013
שלושת הרועים הינם שלושה משפיעים מזקני החסידים, שנבחרו בהוראת הרבי להנהיג את הענינים הרוחניים של הקהילה החב"דית בקראון הייטס.
הרקע
בשנת תשל"ז עורר הרבי[1] לקיים את תקנתו של אדמו"ר הזקן, שבכל מקום בו קיימת קהילה של חסידי חב"ד ימונה משפיע שיופקד על הענינים הרוחניים של אנשי הקהילה.
הרבי אף הורה שדבר זה יתבצע ברצון הקהל, ובעקבות כך נבחרו לקהלית קראון הייטס שלושת המשפיעים: הרב אליהו חיים רויטבלט, הרב אברהם מאיור (דרייזין) והרב יהושע קארף.
בהמשך לכך הודיע הרבי שהוא יחלק לאלו שנבחרו את קונטרס אהבת ישראל עם חתימת ידו הקדושה.
הרבי ראה בשלושת המשפיעים אחראים לכל הענינים הרוחניים של הקהילה, והתבטא עליהם בביטויים מיוחדים. בעת ההתוועדות בשבת קודש כ"ף כסלו תשמ"ד, שאל הרבי מדוע החסידים לא התוועדו בליל שבת, ולאחרי אריכות הדיבור, תלה את הדברים ב"מנהיגי הקהל . . הייתכן שהם לא מצאו לנכון לארגן התוועדות חסידית בליל כ"ף כסלו".
שלשת הרועים
הביטוי שהשתרש בנוגע למשפיעים אלו, הינו הביטוי "שלושת הרועים"[2] המבטא יותר מכל את האחריות שלהם כלפי הקהילה.
מקורו של הביטוי הינו מהפסוק[3]: "ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד". כפי שמפרש הילקוט שמעוני על המקום, פסוק זה עוסק בשלושת רועי ישראל בדור היציאה ממצרים, משה אהרון ומרים, שבהם היו תלויים כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים של בני ישראל.
הערות שוליים
- ↑ ראה אסופת שיחות ומכתבים בנושא זה, בהוספות ללקוטי שיחות חלק יז, עמ' 493 ואילך.
- ↑ ביטוי הלקוח משיחת הרבי בשבת פרשת תצוה תשמ"ה, התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 1327.
- ↑ זכריה יא, ח.