33,627
עריכות
+
אין תקציר עריכה |
(+) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פורטל|צבע= #CCCAAF|פורטל=ניגוני חב"ד|תוכן=שלוש מאות ארבעים וששה '''ניגוני חב"ד''' "רשמיים", בנוסף לכמאתיים ניגונים "בלתי-רשמיים" - זהו משקלו של המושג 'ניגונים' אצל [[חסידי חב"ד]]. מיוחדים ושונים במינם הם ניגונים אלו | {{פורטל|צבע= #CCCAAF|פורטל=ניגוני חב"ד|תוכן=שלוש מאות ארבעים וששה '''ניגוני חב"ד''' "רשמיים", בנוסף לכמאתיים ניגונים "בלתי-רשמיים" - זהו משקלו של המושג '''ניגונים''' אצל [[חסידי חב"ד]]. מיוחדים ושונים במינם הם ניגונים אלו, שונים לגמרי משאר סוגי הניגונים אפילו משל ניגוני החסידות הכללית. | ||
מה שאירע ל[[תורת החסידות]] בכללותה, אירע לניגון החסידי | בעצם, מה שאירע ל[[תורת החסידות]] בכללותה, אירע גם לניגון החסידי, ובעוד ש[[הבעש"ט]] הטיל נשמת רוח חיים - בא [[אדמו"ר הזקן]] והעמיק וגילה לרבים את הפנימיות שבנשמת הניגון. מכאן נשתזרה נימה חדשה בנגינה החסידית, זוהי נימה חב"דית, שהיא עמוקה ואצילית. הנגינה החב"דית מופיעה יחד באותו הזמן עם התגלות תורת חב"ד בשנים [[תקל"ב]]-[[תקל"ג]]. | ||
ניגוני חב"ד אופי מיוחד להם גם בסגנונם החיצוני. רובם ככולם ניגונים רציניים, כבדי משקל בתנועות מתונות וממושכות העשירות ב"קמטיהם" ("קנייטשן" ב[[אידיש]]) האופיניים והמביעות עמקות ה[[מחשבה]] והתעוררות פנימית נפשית. | |||
* | |||
*ניגון ממולא: ניגון שגדולי החסידים התפללו בו. | בכללות מתחלקים הניגונים לשלוש דרגות קטגוריות: | ||
*ניגון שוטה: | |||
*[[ניגון מכוון]]: ניגון שהוא פרי חיבורו של האדמו"ר, הרומז לענין גבוה ונשגב ושכל תנועותיו מכוונות, על דרך [[עשרת הניגונים]] של אדמו"ר הזקן ושל [[נשיאי חב"ד]] שלאחריו. | |||
*[[ניגון מיוחס]] (או ניגון ממולא): ניגון שגדולי החסידים התפללו בו. | |||
*[[ניגון שוטה]]: ניגון שהוא כמו 'הדס שוטה', שאינו אומר ולא כלום, הם ניגונים שונים שהתווספו אצל החסידים במשך הזמן, מהם ניתן ללמוד הוראות בעבודה השם וכיו"ב. | |||
עיקר דרישתם של חסידי חב"ד מהניגון הוא שיהיה "ממולא", כלומר שיהיה בעל תוכן ושיחזיק בתוכו איזה תמצית פנימית, בבטאו איזה רגש נפשי, אחרת - ניגון "שוטה" הוא - זאת אומרת ריק ובלי תוכן מיוחד. | עיקר דרישתם של חסידי חב"ד מהניגון הוא שיהיה "ממולא", כלומר שיהיה בעל תוכן ושיחזיק בתוכו איזה תמצית פנימית, בבטאו איזה רגש נפשי, אחרת - ניגון "שוטה" הוא - זאת אומרת ריק ובלי תוכן מיוחד. | ||
| שורה 14: | שורה 15: | ||
הניגון החב"די בנוי מהרגש ה[[לב]] ודביקות ה[[נפש]] ולפיכך אינו זקוק למלים ותיבות, אדרבה המלים מגבילות אותו, כי הרי הניגון הוא במדריגה נעלית יותר מה[[דיבור]], עד שמה שאין בכח הדיבור לגלות בא ביטויו בתנועות הניגון. לכן על פי רוב הניגון החב"די מחוסר מלים. | הניגון החב"די בנוי מהרגש ה[[לב]] ודביקות ה[[נפש]] ולפיכך אינו זקוק למלים ותיבות, אדרבה המלים מגבילות אותו, כי הרי הניגון הוא במדריגה נעלית יותר מה[[דיבור]], עד שמה שאין בכח הדיבור לגלות בא ביטויו בתנועות הניגון. לכן על פי רוב הניגון החב"די מחוסר מלים. | ||
החסיד בעמדו ב[[תפילה]], כשהוא שקוע במחשבותיו להתבוננות והכרת אלקות, ב[[הבנה והשגה]] הבנויים על יסודי תורת חב"ד, | החסיד בעמדו ב[[תפילה]], כשהוא שקוע במחשבותיו להתבוננות והכרת אלקות, ב[[הבנה והשגה]] הבנויים על יסודי תורת חב"ד, וענין אלוקי נקלט אצלו בהנחה טובה, מתפעל הוא בנפשו מתוך התעוררות והתלהבות הנובעת מלבו פנימה. אולם באותה שעה נזכר החסיד על מעמדו ומצבו, ונפשו עורגת וכוספת להתקרב לאור הקדושה, - אז מתפרץ מלבבו מאליו וממילא צעקה פנימית המתבטאת בקול נגינה רגשית, פעם בחשאי וב[[רעותא דליבא]] ופעם בהתלהבות יתרה וזעקת הנפש המביעים את כיסופיו ותשוקתו לצאת מחילוניותו היום יומית ולהתרומם לחיים רוחניים עילאיים יותר. | ||
ניגון תפלה זו הינו ניגון ממולא, מפני שהוא מלא על כל גדותיו עם הרגשות נפשיות, שהחסידים הכניסו בו בעת דביקותם בתפלה. | ניגון תפלה זו הינו ניגון ממולא, מפני שהוא מלא על כל גדותיו עם הרגשות נפשיות, שהחסידים הכניסו בו בעת דביקותם בתפלה. | ||
גם בעת [[התוועדות]] חסידים בינם לבין עצמם | גם בעת [[התוועדות]] חסידים בינם לבין עצמם. בימים טובים, [[יומי דפגרא]] ומסיבות רעים, הנחשבות אצל חסידי חב"ד כעין הקדמה או המשך לתפלתם - גם אז אינם מסתפקים בניגונים עליזים ושמחים, אלא בוחרים גם בניגונים רגשיים-לבביים. כחו של הניגון בעת התועדות רעים של החסידים, ביכולתו להפוך את האדם מ[[מהות]] למהות. אגדת החסידים עשירה בסיפורים אודות כמה וכמה נפשות מישראל שנעשו [[בעל תשובה|בעלי תשובה]] ושנתקרבו לחסידות על ידי הניגונים ששמעו בעת התועדות החסידים. | ||
מסופר, שבאחת ההתועדויות ב[[ליובאוויטש]], בתקופת [[אדמו"ר הרש"ב]], ביומא טבא, כשקבוצת המנגנים מתלמידי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שרו בחבורה ניגון ידוע בחוסר סדר קצת, העיר אז [[אדמו"ר הרש"ב]] | מסופר, שבאחת ההתועדויות ב[[ליובאוויטש]], בתקופת [[אדמו"ר הרש"ב]], ביומא טבא, כשקבוצת המנגנים מתלמידי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שרו בחבורה ניגון ידוע בחוסר סדר קצת, העיר אז [[אדמו"ר הרש"ב]] ואמר: "ניגון בכלל הוא ענין של יופי, שמביא לידי התגלות היופי שבנפש, וה"סדר" שבניגון ענינו - כליל היופי". | ||
על הדיוק המקסימלי בו צריכים לנגן, ניתן ללמוד מפתגם שהיה מורגל בפיו של אדמו"ר הרש"ב - שמה שאמרו רז"ל חייב אדם לומר בלשון רבו, הוא לאו דוקא בנוגע לענין של תורה, או מנהג ישראל, אלא אפילו בתנועה של ניגון, כי צריכים למסור כל ניגון בטהרתו ובדיוקו המקורי, ואיך ומתי שרו אותו. | |||
כן שימש הניגון ביטוי מיוחד בכל המאורעות החשובים בחייהם של חסידי חב"ד ובפרט בענייני ה[[תורה]] וה[[מצוה]]. | כן שימש הניגון ביטוי מיוחד בכל המאורעות החשובים בחייהם של חסידי חב"ד ובפרט בענייני ה[[תורה]] וה[[מצוה]]. | ||