עולם קטן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(31 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
אף על פי שבכללות - שם "אדם"  מכוון לכל המין האנושי, מכל מקום עיקר שם אדם שייך במיוחד לאיש ישראל החי ופועל בעולם הזה.
האדם נקרא ומתואר בכמה מקומות בשם '''עולם קטן'''.
===המקור===
המקור לכך מובא באבות דרבי נתן{{הערה|פרק ל"א.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=יצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם - זה שערו של אדם, ברא רוח בעולם, ברא רוח באדם - זה חוטמו של אדם, [[חמה בעולם]] חמה באדם - זה פדחתו של אדם; רקיעים בעולם, רקיעים באדם - זה לשונו של אדם.}}


כמאמר חז"ל על הפסוק: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם". - אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם.
במדרש רבה איתא שהאדם כלול מן העליונים ומן התחתונים, שיש בו כל מה שיש בעולם. וכמו שיש בעולם [[ארבע יסודות]] אש רוח [[מים]] עפר, כך יש גם בנפש האדם ארבע יסודות (רוחניים). וכן כל מה שברא ה' בעולמו יש דוגמתו גם באדם.
וזאת להיותו כלול גם מהעליונים, וגם מהתחתונים, ובאופן קיצוני.  


מהעליונים ביותר - אדם מלשון אדמה לעליון שנברא בצלם ודמות של מעלה - [[עולם האצילות]].  
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="כי תהיו אתם ארץ חפץ"{{הערה|מלאכי ג, יב}}, דרש רבי ברכיה בשם רבי [[שמעון בן לקיש]]: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא לארץ לדוגמא לו. אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש שנאמר{{הערה|משלי ח, כו}} וראש עפרות תבל. אדם יש לו עיניים, והארץ יש לה עיניים, שנאמר{{הערה|שמות י, ה}} וכסה את עין הארץ. אדם יש לו אוזניים, והארץ יש לה אוזניים שנאמר{{הערה|ישעיה א, ב}} והאזיני ארץ. אדם יש לו פה, והארץ יש לה פה שנאמר{{הערה|במדבר טז, לב}} ותפתח הארץ את פיה. אדם אוכל והארץ אוכלת, שנאמר{{הערה|שם יג, לב}} ארץ אוכלת יושביה. אדם שותה והארץ שותה, שנאמר{{הערה|דברים יא, יא.}} למטר השמים תשתה מים|מקור=קהלת רבה א, ד.}}


ומהתחתונים ביותר - אדם  שנברא מן האדמה, ובלשון הכתוב: "האדמה אשר לקח משם".
===הסיבה===
הסיבה לכך היא כי היות כל השתלשלות הבריאה היא בשביל האדם מישראל, לכן כל הקיים בבריאה פועל ומשפיע באדם ובא בו לידי ביטוי, וממילא יש באדם מדגם של כל החלקים והמדרגות שבעולם.


ומאחר שהאדם כלול גם מחומר (בשר) לצד הנשמה, צריך שתהיה בו גם נפש מיוחדת השייכת לחומר -"נפש הבשר"- השונה בעצם מהותה [[נפש אלוקית|מהנשמה האלוקית]] שבו.
ועוד והוא העיקר: באדם מישראל, ובהתאם לנאמר לעיל, השם אדם הוא תואר היותר נעלה, והוא תואר ה[[שכל]] וה[[חכמה]], אשר בה ועל ידה יכול הוא האדם -היגע במוחו והעובד בלבבו - להגיע אל אותו היתרון - ביתרון בחיר הנבראים על כל החי והנמצא, לא רק בצבא הארץ כי אם גם בצבא השמים, כמו ה[[מלאכים]] המשרתים העליונים, ואף גם הנאצלים הראשונים.


נפש זו נקראת בשמות שונים בהתאם לעניניה:
והיתרון הוא בזה, אשר לאדם דוקא ניתנה אותה התעודה, ונמסרה אותה ה[[שליחות]], להאיר מחשכי [[עולם הזה|עולם התחתון]] באור [[תורה]] ו[[מצוות]] ולעשותו מכון לשבתו יתברך ויתעלה. ולכן האדם נקרא בריאה התיכונה, שאין דוגמתו לא ב[[נברא]]ים העליונים ולא בנבראים התחתונים.


# "[[נפש חיונית]]" - שמחיה את הגוף הגשמי.
ובזה גופא שהוא כלול מהתחתונים ועליונים כנ"ל, דבר המאפשר לאדם שגם במוחו הגשמי ישיג ענייני [[אלוקות]], הנה בזה עצמו הוא נעלה גם מהעליונים (ה[[מלאכים]] וכו'), שאינם מסוגלים -אפילו- להבין כיצד אפשר להשיג אלוקות במוח גשמי.
# "[[נפש הטבעית]]" - שהחיים שמחיה את הגוף, הם חיים על פי הטבע הגשמי שבעולם הזה
# "[[נפש השכלית]]", ע"ש השכל שבנפש הטבעית שבאדם, המבדילו מהבהמה והוא השכל האנושי בתחום כל עניני העולם הזה, והוא החלק הנעלה ביותר בנפש החיונית הטבעית.
# "[[נפש הבהמית]]" - משום שכל המדות הבהמיות האנוכיות והגסות, נובעות ממנה, והוא החלק השפל ביותר שבנפש החיונית הטבעית.


נמצא, שהאדם היהודי כלול מגוף אחד ושתי נפשות: 1) [[נפש אלוקית]].  2) נפש מה[[קליפה]].
וכל זה הוא רק בהתהוות האדם בעולם למטה, בהתלבשות הארת ה[[נשמה]] ב[[גוף]], שרק אז נקרא אדם, משום שרק אז יש לו שייכות לעולם ויש בו שינויים, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך. וכשמתקן את עצמו, מתקן את כל העולם כולו. באופן דומה, כתבו חז"ל על הפסוק: {{ציטוטון| גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם}}, שתיקון העולם תלוי בתיקון לבו של האדם. אבל לא [[עצם הנשמה]] כפי שהיא למעלה, שהיא מופשטת ומושללת לגמרי מגדרי והגבלות ה[[גוף]] והעולם.


אלא שלהיותו יהודי, הרי נפש זו דקליפה היא מ[[קליפת נוגה]] שיש גם טוב המעורב בה, וקיימת האפשרות לשעבדה ואף להופכה מקליפה לקדושה, והיא המטלה שהטיל הקב"ה על כל יהודי.
===שלימות בחינת האדם בזמן הגאולה===
 
אמנם שלימות בחינת האדם יהיה בזמן ה[[גאולה]] השלימה על ידי [[מלך המשיח]], כאשר קיום המצוות יהיה בשלמות -"כמצות רצונך". ועוד זאת - בעבודתו של אדם מישראל, שלפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכמו [[אדם הראשון]], בבריאתו - היה הוא כל האנושות - שלא היה עוד אדם מלבדו, ובעבודתו את ה', הרי כל האנושות עבדה את ה', כך כל אחד מישראל - ערך עבודתו את ה' שוה לערך עבודת ה' של כל האנושות. והיינו שבעבודתו את ה' גורם לשלימות בכל האנושות ובכל העולם כולו. ולעומת זה - אם יש חיסרון בעבודתו, הרי החיסרון מתבטא בכל העולם כולו.
מאחר שהקב"ה בחר בישראל להיות עמו ונחלתו, הרי כל מרכבי האדם היהודי רצויים וחשובים בעיני ה', ואדרבה, עיקר הבחירה שבחר ה' היא דוקא בגוף האדם מישראל, והם יקרים וחשובים בעיניו - שיהיו בשלימות ובטוב הנראה והנגלה. 
 
נמצא, שגם מצד הגוף והנפש הטבעית - ישראל נעלים, והיינו שהקב"ה קורא ומייחד שמו ית' על כל מרכיבי האדם מישראל, וגם הנפש השכלית שבישראל (אדם), היא באופן אחר ונעלה ביותר מנפש השכלית שבכללות המין האנושי - בזה שנרגש בה הפלאה רוחנית.
 
לפיכך נקרא האדם גם בשם "עולם קטן", כדאיתא באדר"ן פל"א: כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא באדם וכו'.
ובמד"ר איתא שהאדם כלול מן העליונים ומן התחתונים, שיש בו כל מה שיש בעולם.
 
וכמו שיש בעולם [[ד' יסודות]] אש רוח מים עפר, כך יש גם בנפש האדם ד' יסודות (רוחניים). וכן כל מה שברא ה' בעולמו יש דוגמתו גם באדם.
 
והסיבה לכך היא כי היות כל השתלשלות הבריאה היא בשביל האדם מישראל, לכן כל הקיים בבריאה פועל ומשפיע באדם ובא בו לידי ביטוי, וממילא יש באדם מדגם של כל החלקים והמדרגות שבעולם.
 
ועוד והוא העיקר באדם מישראל, ובהתאם לנאמר לעיל, השם אדם הוא תואר היותר נעלה, והוא תואר השכל והחכמה, אשר בה ועל ידה יכול הוא האדם -היגע במוחו והעובד בלבבו- להגיע אל אותו היתרון - ביתרון בחיר הנבראים על כל החי והנמצא, לא רק בצבא הארץ כי אם גם בצבא השמים, כמו המלאכים המשרתים העליונים, ואף גם הנאצלים הראשונים.
 
והיתרון הוא בזה, אשר לאדם דוקא ניתנה אותה התעודה, ונמסרה אותה השליחות, להאיר מחשכי עולם התחתון באור תורה ומצות ולעשותו מכון לשבתו ית' ויתעלה.
 
ולכן האדם נקרא בריאה התיכונה, שאין דוגמתו לא בנבראים העליונים ולא בנבראים התחתונים.
 
ובזה גופא שהוא כלול מהתחתונים ועליונים כנ"ל, דבר המאפשר לאדם שגם במוחו הגשמי ישיג עניני אלקות, הנה בזה עצמו הוא נעלה גם מהעליונים (המלאכים וכו'), שאינם מסוגלים -אפילו- להבין כיצד אפשר להשיג אלוקות במוח גשמי.
 
וכל זה הוא רק בהתהוות האדם בעולם למטה, בהתלבשות הארת הנשמה בגוף, שרק אז נקרא אדם, משום שרק אז יש לו שייכות לעולם ויש בו שינויים, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך. וכשמתקן את עצמו, מתקן את כל העולם כולו.
 
וכמו שכתבו חז"ל עה"פ :"גם את העולם נתן בלבם", שתיקון העולם תלוי בתיקון לבו של האדם.
אבל לא עצם הנשמה כפי שהיא למעלה,  שהיא מופשטת ומושללת לגמרי מגדרי והגבלות הגוף והעולם.
 
אמנם שלימות בחינת האדם יהי' בזמן ה[[גאולה]] השלימה על ידי [[מלך המשיח]], כאשר קיום המצוות יהיה בשלמות -"כמצות רצונך".
 
ועוד זאת - בעבודתו של אדם מישראל, שלפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכמו אדם הראשון, בבריאתו - היה הוא כל האנושות - שלא היה עוד אדם מלבדו, ובעבודתו את ה', הרי כל האנושות עבדה את ה', כך כל אחד מישראל - ערך עבודתו את ה' שוה לערך עבודת ה' של כל האנושות. והיינו שבעבודתו את ה' גורם לשלימות בכל האנושות ובכל העולם כולו. ולעומת זה - אם יש חיסרון בעבודתו, הרי החיסרון מתבטא בכל העולם כולו.


{{סגל}}
{{סגל}}
 
{{הערות שוליים}}
{{לימוד}}
[[קטגוריה:האדם וגופו]]
{{מבט}}
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]

גרסה אחרונה מ־06:26, 21 באוקטובר 2020

האדם נקרא ומתואר בכמה מקומות בשם עולם קטן.

המקור[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקור לכך מובא באבות דרבי נתן[1]:

יצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם - זה שערו של אדם, ברא רוח בעולם, ברא רוח באדם - זה חוטמו של אדם, חמה בעולם חמה באדם - זה פדחתו של אדם; רקיעים בעולם, רקיעים באדם - זה לשונו של אדם.

במדרש רבה איתא שהאדם כלול מן העליונים ומן התחתונים, שיש בו כל מה שיש בעולם. וכמו שיש בעולם ארבע יסודות אש רוח מים עפר, כך יש גם בנפש האדם ארבע יסודות (רוחניים). וכן כל מה שברא ה' בעולמו יש דוגמתו גם באדם.

"כי תהיו אתם ארץ חפץ"[2], דרש רבי ברכיה בשם רבי שמעון בן לקיש: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא לארץ לדוגמא לו. אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש שנאמר[3] וראש עפרות תבל. אדם יש לו עיניים, והארץ יש לה עיניים, שנאמר[4] וכסה את עין הארץ. אדם יש לו אוזניים, והארץ יש לה אוזניים שנאמר[5] והאזיני ארץ. אדם יש לו פה, והארץ יש לה פה שנאמר[6] ותפתח הארץ את פיה. אדם אוכל והארץ אוכלת, שנאמר[7] ארץ אוכלת יושביה. אדם שותה והארץ שותה, שנאמר[8] למטר השמים תשתה מים

קהלת רבה א, ד.

הסיבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסיבה לכך היא כי היות כל השתלשלות הבריאה היא בשביל האדם מישראל, לכן כל הקיים בבריאה פועל ומשפיע באדם ובא בו לידי ביטוי, וממילא יש באדם מדגם של כל החלקים והמדרגות שבעולם.

ועוד והוא העיקר: באדם מישראל, ובהתאם לנאמר לעיל, השם אדם הוא תואר היותר נעלה, והוא תואר השכל והחכמה, אשר בה ועל ידה יכול הוא האדם -היגע במוחו והעובד בלבבו - להגיע אל אותו היתרון - ביתרון בחיר הנבראים על כל החי והנמצא, לא רק בצבא הארץ כי אם גם בצבא השמים, כמו המלאכים המשרתים העליונים, ואף גם הנאצלים הראשונים.

והיתרון הוא בזה, אשר לאדם דוקא ניתנה אותה התעודה, ונמסרה אותה השליחות, להאיר מחשכי עולם התחתון באור תורה ומצוות ולעשותו מכון לשבתו יתברך ויתעלה. ולכן האדם נקרא בריאה התיכונה, שאין דוגמתו לא בנבראים העליונים ולא בנבראים התחתונים.

ובזה גופא שהוא כלול מהתחתונים ועליונים כנ"ל, דבר המאפשר לאדם שגם במוחו הגשמי ישיג ענייני אלוקות, הנה בזה עצמו הוא נעלה גם מהעליונים (המלאכים וכו'), שאינם מסוגלים -אפילו- להבין כיצד אפשר להשיג אלוקות במוח גשמי.

וכל זה הוא רק בהתהוות האדם בעולם למטה, בהתלבשות הארת הנשמה בגוף, שרק אז נקרא אדם, משום שרק אז יש לו שייכות לעולם ויש בו שינויים, שלפעמים הטוב גובר ולפעמים להיפך. וכשמתקן את עצמו, מתקן את כל העולם כולו. באופן דומה, כתבו חז"ל על הפסוק: " גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם", שתיקון העולם תלוי בתיקון לבו של האדם. אבל לא עצם הנשמה כפי שהיא למעלה, שהיא מופשטת ומושללת לגמרי מגדרי והגבלות הגוף והעולם.

שלימות בחינת האדם בזמן הגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אמנם שלימות בחינת האדם יהיה בזמן הגאולה השלימה על ידי מלך המשיח, כאשר קיום המצוות יהיה בשלמות -"כמצות רצונך". ועוד זאת - בעבודתו של אדם מישראל, שלפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכמו אדם הראשון, בבריאתו - היה הוא כל האנושות - שלא היה עוד אדם מלבדו, ובעבודתו את ה', הרי כל האנושות עבדה את ה', כך כל אחד מישראל - ערך עבודתו את ה' שוה לערך עבודת ה' של כל האנושות. והיינו שבעבודתו את ה' גורם לשלימות בכל האנושות ובכל העולם כולו. ולעומת זה - אם יש חיסרון בעבודתו, הרי החיסרון מתבטא בכל העולם כולו.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")

הערות שוליים

  1. פרק ל"א.
  2. מלאכי ג, יב
  3. משלי ח, כו
  4. שמות י, ה
  5. ישעיה א, ב
  6. במדבר טז, לב
  7. שם יג, לב
  8. דברים יא, יא.