צב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''צב''' הוא בעל חי הידוע בשל מעטה השריון שעוטה על עצמו כחלק מגופו. | '''צב''' הוא בעל חי הידוע בשל מעטה השריון שעוטה על עצמו כחלק מגופו. | ||
ב[[ראשונים]] נקרא בעל חי זה בשם "צב השריון". לפי דעת [[הרמב"ם]] בעל חי אינו משמונת השרצים המנויים ב[[חז"ל]], ולכן אינו מטמא בטומאת שרצים{{הערה|הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות}} ויש אומרים שהוא כן מהשמונה שרצים{{הערה|תפארת ישראל יבקש דעת סי' יג בשם יש אומרים}}. | ב[[ראשונים]] נקרא בעל חי זה בשם "צב השריון". לפי דעת [[הרמב"ם]] בעל חי זה אינו משמונת השרצים המנויים ב[[חז"ל]], ולכן אינו מטמא בטומאת שרצים{{הערה|הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות}} ויש אומרים שהוא כן מהשמונה שרצים{{הערה|תפארת ישראל יבקש דעת סי' יג בשם יש אומרים}}. | ||
בחסידות ידוע המאמר "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה"{{הערה|בראשית רבה כא ה}} כלומר כבעל חי זה הנקרא קמצא שלבושו הוא חלק מגופו. יש המתרגמים זאת לצב{{הערה|שיעורים | בחסידות ידוע המאמר "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה"{{הערה|בראשית רבה כא ה}} כלומר כבעל חי זה הנקרא קמצא שלבושו הוא חלק מגופו. יש המתרגמים זאת לצב{{הערה|שיעורים בספר התניא (וינברג) פכ"א, שיעורי הרב יואל כהן}}, יש המתרגמים זאת לרמש ויש המתרגמים זאת לחגב. לפי כל הדעות מדובר בבעל חי שלבושו גדל עמו{{הערה|פניני התניא פרק כ"א}}. אך העירו על ביאורם כי רש"י מפרש מאמר זה בנוגע לבעלי חיים אחרים{{הערה|ברש"י בש"ס מפרש תמיד קמצא על נמלה או על חגב ראה פירושו על סוטה לה, א, תענית כא, ב}}. אמנם המפרשים על המדרש{{הערה|עץ חיים ומתנות כהונה שם}} כותבים כי מדובר ב"מין שרץ שלבושו גדל עמו". ויש שהציעו כי "קמצא" זה שם כללי לשרצים (מלשון "קומץ" כלומר בעל חיים קטן) ובכל מקום הפירוש לפי הענין{{הערה|הערות התמימים ואנ"ש נחלת הר חב"ד קובץ ו' ז' ע' 66.}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
*[https://www.chabad.fm/377/4821.html פירוש המלה "קמצא"] {{חב"ד FM}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:בעלי חיים]] | [[קטגוריה:בעלי חיים]] | ||
גרסה אחרונה מ־06:22, 11 ביולי 2023
צב הוא בעל חי הידוע בשל מעטה השריון שעוטה על עצמו כחלק מגופו.
בראשונים נקרא בעל חי זה בשם "צב השריון". לפי דעת הרמב"ם בעל חי זה אינו משמונת השרצים המנויים בחז"ל, ולכן אינו מטמא בטומאת שרצים[1] ויש אומרים שהוא כן מהשמונה שרצים[2].
בחסידות ידוע המאמר "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה"[3] כלומר כבעל חי זה הנקרא קמצא שלבושו הוא חלק מגופו. יש המתרגמים זאת לצב[4], יש המתרגמים זאת לרמש ויש המתרגמים זאת לחגב. לפי כל הדעות מדובר בבעל חי שלבושו גדל עמו[5]. אך העירו על ביאורם כי רש"י מפרש מאמר זה בנוגע לבעלי חיים אחרים[6]. אמנם המפרשים על המדרש[7] כותבים כי מדובר ב"מין שרץ שלבושו גדל עמו". ויש שהציעו כי "קמצא" זה שם כללי לשרצים (מלשון "קומץ" כלומר בעל חיים קטן) ובכל מקום הפירוש לפי הענין[8].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות
- ↑ תפארת ישראל יבקש דעת סי' יג בשם יש אומרים
- ↑ בראשית רבה כא ה
- ↑ שיעורים בספר התניא (וינברג) פכ"א, שיעורי הרב יואל כהן
- ↑ פניני התניא פרק כ"א
- ↑ ברש"י בש"ס מפרש תמיד קמצא על נמלה או על חגב ראה פירושו על סוטה לה, א, תענית כא, ב
- ↑ עץ חיים ומתנות כהונה שם
- ↑ הערות התמימים ואנ"ש נחלת הר חב"ד קובץ ו' ז' ע' 66.