שמונה שרצים

שמונה שרצים הוא שם כולל לקבוצת שרצים ממשפחות הטורפים, המכרסמים והלטאות המוזכרים בתורה, שלהם דינים מיוחדים המתבטאים בדיני טומאה וטהרה ובהלכות שבת.

1. חולד.
2. עכבר.
3. צב.
4. אנקה.
5. כוח.
6. לטאה.
7. חומט.
8. תנשמת.

בתורה

וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

— ויקרא יא, כט-לא

מטעמי המצוה

הקדמה: יש לדעת כי לא ייתכן שאדם יגיע להבנה מלאה של כל החכמה. אפילו משה רבנו לא השיג את כל חכמת התורה. אך זאת ודאי שחכמת ה' היא האמת האולטימטיבית, וכל מצווה נועדה להיטיב עם האדם, גם אם אין לנו תמיד את ההבנה המוחלטת בה.

כשהתורה אוסרת אכילת מאכלים או טומאה של דברים מסוימים, תכלית האיסור היא תמיד לטובת האדם. גם אם אין לנו הבנה מיידית או מדעית לטעם האיסור, עלינו להאמין שהמצווה נועדה לטובתנו, גם אם לא תמיד נבין את טעמה.

מדיני המצווה

כאמור, מדובר בשמונה שרצים שהוזכרו בתורה כשרצים טמאים. הם נקראים "אב הטומאה", כלומר הם מטמאים אנשים וכלים במגע. ההבדל בין אב לטומאה ובין ולד טומאה הוא בכך שהאב מטמא את האדם והכלים, בעוד שלד אינו מטמא את האדם.

השמונה שרצים הם: החלד, העכבר, הצב, וכן אחרים המפורטים בתורה. כל שרץ מהשמונה הללו מטמא רק במגע ישיר, ולא במשא. אם אדם נוגע בשרץ לאחר מותו, הוא נטמא, אך השרץ עצמו לא מטמא את האדם אם הוא חי.

ישנם שרצים אחרים כמו נחש ועקרב, אך הם לא מטמאים כלל. גם טמאת השרצים לא תוקף עד שמגיעים למגע ישיר עם השרץ.

כל השרצים מצטרפים יחד כדי ליצור שיעור טומאה, גם אם מדובר בכמות קטנה ממגוון השרצים. כל אלו נחשבים כחלק מאותה טומאה שמטמאה את האדם או את הכלים.

המצווה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. כל אדם או כלי הנוגע בשרץ, נשאר טמא עד טבילתו במים. אף כי כיום אין לנו את המקדש, ואין דיני טומאה וטהרה, אך אחת מההנהגות בקדושה היא הטהרה, ולהימנע מלהיות בטומאה.

בחסידות

בספר קהילות יעקב מבאר את תוכנו הפנימי של שמונה השרצים, שטומאתם קשורה עם שבעה קצוות טומאה. באופן פנימי, השבעה שרצים מהעכבר עד התנשמת (חוץ מהחולד), כל אחד משרצים אלו שייך לאחד משבעה הקצוות של טומאה, כל אחד מהם מהווה סוד של אחת מהדרגות של הטומאה המסתעפות לשבע הקצוות, וכל אחד מהם כלול משבע, שמסמל את הארבעים ותשע שערי טומאה.

וכל אחד משבעה שרצים אלו יש להם גם צד טהרה, חוץ מהחולדה, כי כל דבר שברא ה' ביבשה, ברא גם בים, חוץ מהחולדה, וכל (הברואים) שבים טהור, יוצא אם שלחולדה אין לו שום צד היתר, כי אין בריאת חולדה בים, החולדה – היא נחשבת לשרץ שלא ניתן להגיע לטהרה. כי חולדה נחשבת כנוגעת בשער הנון של החמישים שערי טומאה, וזו הסיבה שהחולדה אינה מכילה ענין של טהרה כלל. כמו שרואים שבגאולה של בני ישראל ממצרים, ברחו ממצרים, והיו צריכים להזדרז - לא היו יכולים להתמהמהה, כי אז בני ישראל היו מושקעים בארבעים ותשע שערי הטומאה, ואילו היו נשארים עוד רגע במצרים, לא היה להם תקומה ח"ו.

אך, זהו החילוק בין גאולת מצרים לגאולה העתידה שיבוא בימות המשיח, יעביר הקב"ה את רוח הטומאה, ולכן אז ובמנוסה לא תלכון. ואפילו שער הנו"ן של השערי טומאה יבוררו ויתעלו.

ההוראה מכאן להעבודה הרוחנית שלנו היא, מכיוון שהכל מה שיהיה בגאולה העתידה תלויה במעשינו ועבודתינו, הרי בכדי שלעתיד לבוא גם החולדה יבורר ויתעלה לקדושה, הוא על ידי לימוד אודות השמונה שרצים בתורה (בשיעור היומי ברמב"ם). שהרי הלימוד על שמונה השרצים, למרות שהשרצים הם טמאים, אך כפי שהם בתורה (במציאות הלימוד של ההלכות) הינם טהורים, ועל ידי זה מבררים את הטומאה של אפילו שער הנו"ן מהשערי טומאה.