![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
חיים אברמוב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ החלפת טקסט – ".ו" ב־". ו" תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הסרת קישורים עודפים |
||
| (22 גרסאות ביניים של 12 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:חיים אברמוב.jpeg|שמאל|ממוזער | [[קובץ:חיים אברמוב.jpeg|שמאל|ממוזער|הרב חיים אברמוב]] | ||
הרב '''חיים יעקב הלוי אברמוב''' ([[כ' באדר]] [[תרנ"ט]] - [[תשנ"א]]) היה חסיד חב"ד בתקופת [[רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)|אדמו"ר הרש"ב]] ו[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]]. | |||
== | ==תולדות חיים== | ||
נולד בצ'ערקאס שב[[אוקראינה]] ב[[כ' באדר]] [[תרנ"ט]] לרב מנחם מענדל ולרייזל אברמוב. | |||
הוריו התגוררו ב[[עיירה]] | הוריו התגוררו ב[[עיירה]] קרקוב שבאוקראינה{{הערה|[[עיירה]] זו הייתה בסמיכות לקרמנצ'וג וביניהן מפריד רק נהר הדנייפר (כיום קרוקוב היא שכונה בתוך קרעמנצ'וג).}}. אביו, ר' מנחם מענדל עסק בשמירה ובאחזקת עשרות בתי הכנסת שהיו קיימים ב[[קרמנצ'וג]]. | ||
לאחר פטירת רעייתו, | לאחר פטירת רעייתו, עבר לגור בעיר [[חרקוב]]. בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] כשהגרמנים התקרבו לעיר, ברחו ה[[יהודים]] מהאזור ורק ר' מנחם מענדל נשאר בחרקוב, כדי לשמור על [[בית הכנסת]] ועל [[ספר תורה|ספרי התורה]] הרבים שבו. כעבור זמן קצר הנאצים ימ"ש כבשו את חרקוב ור' מנחם מענדל נהרג על [[קידוש השם]]. | ||
== בצעירותו == | == בצעירותו == | ||
בצעירותו למד ר' חיים בישיבת "[[ישיבת תומכי תמימים|תומכי תמימים]]" ב[[קרמנצ'וג]], כאשר החברותות שלו בלימוד היו הרב [[אלחנן מרוזוב]] והרב [[דוד לבקובסקי]]. | |||
בשנת [[תר"פ]] בא בברית ה[[נישואין]] עם מרת שרה חנה לבית קולוצ'ינסקי ואת מקום מגוריהם קבעו ב[[קרמנצ'וג]]. לאחר שהקים בית בישראל חיפש להביא פרנסה לביתו, אך התקשה בכך מאוד, מכיוון שתחת השלטון הקומוניסטי קשה היה למצוא מקום עבודה שניתן להיעדר ממנו ב[[שבת]]. ר' חיים שחונך ב[[תומכי תמימים]] ל[[מסירות נפש]] אפילו לא שקל זאת בדעתו. הוא החל אפוא להתפרנס מעבודות כפיים שונות בהם לא היה צורך לעבוד בשבת, ומובן כי הפרנסה הייתה אך בקושי. איכשהו נודע הדבר לאנשי הנ.ק.וו.ד. כי הוא איננו עובד בשבת והחליטו בשל כך לרדוף אותו. הם דאגו לשלוח אליו לעיתים תכופות את אנשי המס שלא נתנו לו מנוח, אבל למרות זאת הוא לא נרתע והמשיך לשמור את השבת. | |||
בשנת [[תר"פ]] בא בברית ה[[נישואין]] עם מרת שרה חנה לבית קולוצ'ינסקי | |||
בשנת [[תר"צ]] סגרו השלטונות את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר, ובשנים שלאחר מכן נסגרו רבים מבתי הכנסת, ובתוכם שני בתי הכנסת החב"דיים. למרות זאת החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת הנקרא 'יורובסקי', שם המשיך להתקיים בחשאיות המנין החב"די. | בשנת [[תר"צ]] סגרו השלטונות את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר, ובשנים שלאחר מכן נסגרו רבים מבתי הכנסת, ובתוכם שני בתי הכנסת החב"דיים. למרות זאת החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת הנקרא 'יורובסקי', שם המשיך להתקיים בחשאיות המנין החב"די. | ||
== המאסר == | == המאסר == | ||
בקיץ [[תרצ"ז]] לא הצליח ר' חיים להשיג עבודה שאינה כרוכה בחילול [[שבת]], ולאחר לבטים קשים החליט לנסוע עם שני בניו, טוביה והרשל, אל הכפר יאמסקיה, שם, קיווה, למצוא עבודה במפעל זעיר של חסידי [[חסידות חב"ד|חב"ד]]. ר' חיים ושני בניו נפרדו מאשתו ומשני ילדיו הקטנים, פרידה שנמשכה שנים ארוכות. | |||
לאחר נסיעה ממושכת הגיעו ר' חיים ובניו לעייר מאז'ייסק שליד [[מוסקבה]], שם מצא לו מקום מגורים ועבודה בעזרת החסידים שהתגוררו במקום, ובהם שני אחיו ר' שמשון בער וועלוול. את פרנסתו מצא בבית מלאכה זעיר של סיכות ראש ומיני סידקית, שם עבדו עוד כמה מחסידי חב"ד. | |||
ר' חיים הספיק להתגורר במאז'ייסק חודשים ספורים לפני שנעצר על ידי אנשי ה[[ק.ג.ב.|נ.ק.וו.ד]] בלילה הראשון של [[סוכות|חג הסוכות]], בעקבות הלשנות ופשיטות על כל בתי החסידים בעיר. הוא נחקר, וכאשר הוא הודה כי הוא שכנע יהודי לברך ברכה, הוא נשפט לשמונה שנות סבל ב[[סיביר]]. כשנסתיימו שמונה השנים, נאמר לו כי הוא משוחרר אבל אסור לו לחזור לעיר מגוריו, ועליו לגור בסיביר, לא הרחק מתחנת רכבת. בלית ברירה קיבל עליו את הדין, והתגורר שם עם עוד עשרים איש שקיבלו עונש דומה. | |||
בשנת [[תש"ו]], יותר משנה מאז שהגיע למקום, הצליח להשיג מסמכים מזוייפים בהם נכתב כי הוא חולה מסוכן. בעקבות זאת ניתנה לו הרשות לחזור לביתו. | |||
בשנת [[תש"ו]], יותר משנה | |||
== לאחר השחרור == | == לאחר השחרור == | ||
לאחר השחרור הגיע ר' חיים לאזור [[מוסקבה]] והחל לחפש את אשתו וילדיו. באותה תקופה הם התגוררו ביעגארווסק. החיפושים אחריהם נמשכו זמן רב, | לאחר השחרור הגיע ר' חיים לאזור [[מוסקבה]] והחל לחפש את אשתו וילדיו. באותה תקופה הם התגוררו ביעגארווסק. החיפושים אחריהם נמשכו זמן רב, עקב חוסר הסדר ומאות אלפי הפליטים שנמלטו מאזורי הקרבות של [[מלחמת העולם השניה]] אל תוככי [[רוסיה]]. לבסוף גילה שמשפחתו נמצאת ב[[טשקנט]]. | ||
הוא עלה על הרכבת הראשונה שנסעה לטשקנט, שם מצא | הוא עלה על הרכבת הראשונה שנסעה לטשקנט, שם מצא את בני משפחתו. מפיהם נודע לו על גורלם המר של אביו ושלושת אחיו; ר' לייבל, ר' וועלוועל ור' בערל - שנהרגו במלחמה, ועל גורלו של אח נוסף, ר' יוסף שנעצר ב[[אוקראינה]] על ידי ה[[ק.ג.ב.|נ.ק.וו.ד]] ועקבותיו נעלמו. | ||
כמו כן נודע לו ששני בניו הגדולים, טוביה והרשל, גוייסו לצבא ונשלחו לחזית, הרשל ניצל בזכות מפקדיו ששלחוהו לבית ספר לקצינים ב[[חרקוב]] ואילו טוביה טרם חזר מהחזית. | |||
בנו הקטן יותר | בנו הקטן יותר למד אצל ר' [[אהרן חזן]]. | ||
תקופה | תקופה קצרה התגורר ר' חיים אברמוב בטשקנט, שם דאג לסייע ליהודים. | ||
באותה תקופה נעצר ה[[משפיע]] הרב [[מנחם מנדל פוטרפס]] ונשלח לגלות במחנות כפייה ב[[סיביר]]. החוק | באותה תקופה נעצר ה[[משפיע]] הרב [[מנחם מנדל פוטרפס]] ונשלח לגלות במחנות כפייה ב[[סיביר]]. החוק ב[[ברית המועצות]] קבע כי אסיר במחנה כפייה יכול לקבל חבילות [[מזון]] פעמיים בשנה. האוכל במחנה היה טרף, ולא היה מי שישלח לר' מענדל אוכל כשר, מכיוון שבני משפחתו כבר הבריחו את הגבול עוד קודם לכן וחסידים אחרים פחדו לשלוח לו חבילות מזון כשר מחשש השלטונות. ר' חיים אברמוב היה היחיד שהעיז להסתכן ושלח לו חבילות מזון כשר. כאשר ר' מענדל חזר מהגלות, הוא הודה לר' חיים באומרו: - "בזכותך נשארתי בחיים!". | ||
== ראש הקהל במלחובקה == | == ראש הקהל במלחובקה == | ||
בשנת [[תש"ז]] עבר ר' חיים אברמוב להתגורר ב[[מלחובקה]] שבפרברי [[מוסקבה]], שם כיהן בתפקיד ראש הקהל במשך 18 שנים. במסגרת תפקידו זה פעל במסירות נפש לקיומו של בית הכנסת, ודאג לשיקום ולהרחבה של בית הקברות במלחובקה, שלמעשה היה בית העלמין היהודי היחיד במוסקבה. | |||
שנים רבות ביקשו השלטונות לעקור ממקומם את בית החיים, למנוע זכר ליהדות [[רוסיה]], אבל [[חסידי חב"ד]] שהתגוררו במלחובקה עד פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], השקיעו מאמצים עילאיים לשמר את בית הקברות, באופן כזה שרק יהודים ייקברו בו. לאחר המלחמה, ר' חיים לקח על עצמו את האחריות לשימור בית העלמין, שעם הזמן כבר לא נותרו בו עוד חלקות קבורה ריקות. | |||
בשלב זה ביקש ר' חיים להרחיב את שטח בית העלמין כך שיהודים יוכלו לקבור את קרוביהם כהלכה. רשיונות לכך לא היו בידיו של ר' חיים והוא פעל באופן מחתרתי. | |||
השטח שבקצה בית הקברות היה למעשה מדרון ובו ביצה גדולה. בכדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. ר' חיים יצר אפוא קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום; הוא שילם להם כסף רב ובחסות החשיכה הביאו כמויות גדולות של חול לשטח המיועד לבית קברות. סביב ענין זה השקיע את כל כוחותיו ובשל כך עבד יומם ולילה להשלים את הפרוייקט, למרות הסכנה הגדולה שיתפס על ידי השלטונות. | |||
מאמציו נשאו פרי, וכעבור תקופה הוא פתח את השטח החדש לקבורה יהודית בלבד. | |||
השטח שבקצה בית הקברות היה למעשה מדרון ובו ביצה גדולה. בכדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. ר' חיים יצר אפוא קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום; הוא שילם להם כסף רב ובחסות החשיכה הביאו כמויות גדולות של חול לשטח המיועד לבית קברות. סביב ענין זה השקיע את כל כוחותיו ובשל כך עבד יומם ולילה להשלים את הפרוייקט, למרות הסכנה הגדולה שיתפס על ידי השלטונות. | |||
מאמציו נשאו פרי, וכעבור תקופה הוא פתח את השטח החדש לקבורה יהודית בלבד. | |||
היו גויים שרצו לקבור בבית קברות הזה, והם אף הצביעו על חלקות פנויות. ר' חיים לא נבהל מהם, ותמיד היו בכיסו מסמכים מזוייפים כאילו חלקות אלו הן קנויות. אני אישית קיבלתי פעם סכום כסף גדול מאנשי השגרירות הישראלית כדי להעביר לר' חיים עבור הרחבת הבית קברות. | היו גויים שרצו לקבור בבית קברות הזה, והם אף הצביעו על חלקות פנויות. ר' חיים לא נבהל מהם, ותמיד היו בכיסו מסמכים מזוייפים כאילו חלקות אלו הן קנויות. אני אישית קיבלתי פעם סכום כסף גדול מאנשי השגרירות הישראלית כדי להעביר לר' חיים עבור הרחבת הבית קברות. | ||
"עד היום בית קברות זה הוא היחיד ב[[מוסקבה]] שקבורים בו רק יהודים, ומי שרוצה לקבור את מתו בבית הקברות הזה, צריך לקבל את אישורו של רבה הראשי של [[רוסיה]] הרב בערל לאזר, שליח הרבי | "עד היום בית קברות זה הוא היחיד ב[[מוסקבה]] שקבורים בו רק יהודים, ומי שרוצה לקבור את מתו בבית הקברות הזה, צריך לקבל את אישורו של רבה הראשי של [[רוסיה]] הרב בערל לאזר, שליח הרבי". | ||
== בארץ ישראל == | == בארץ ישראל == | ||
בשנת [[תשל"ז]] זכה ר' חיים אברמוב לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בנחלת הר חב"ד שבקריית מלאכי. תקופה קצרה לאחר שהגיע [[ארץ הקודש|ארצה]] זכה לנסוע לרבי. כשנכנס ל[[יחידות]] ביקש ברכה מהרבי שיזכה לראות את ילדיו שנשארו עדיין שם, מאחורי מסך הברזל. ואז אמר לו הרבי, נבואה גלויה: "ר' חיים אתה עוד תתראה עם ילדיך בארץ ישראל!" | |||
שנים חלפו, וילדיו לא קיבלו אישור יציאה מרוסיה, וחבריו היו תמיד שואלים אותו איפה הילדים? למה הם עוד לא הגיעו? והוא היה עונה להם בביטחון רב כי הוא סמוך ובטוח שעוד יזכה לראותם. | |||
בשנת [[תשמ"ח]] התגשמה נבואתו של הרבי, כאשר הרשל' הגיע לביקור בישראל ובעקבותיו הגיעו גם בנו יצחק ובתו חיה דבורה. 16 ימים לאחר שהגיעה בתו לארץ ביום ג' בסיון ה'תנש"א נלב"ע ר' חיים והובא למנוחות בבית העלמין בקריית מלאכי. | |||
== לקריאה נוספת == | |||
ר' '''הירשל צבי אברמוב''', [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=4238 בית משיח] | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ | {{מיון רגיל:אברמוב, חיים}} | ||
[[קטגוריה:חסידים | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] | ||
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]] | |||
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בשנות הלמ"דים]] | |||
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]] | [[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]] | ||
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרנ"ט]] | |||
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תנש"א]] | |||
[[קטגוריה:אישים במלחובקה]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:54, 3 באוקטובר 2025
הרב חיים יעקב הלוי אברמוב (כ' באדר תרנ"ט - תשנ"א) היה חסיד חב"ד בתקופת אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בצ'ערקאס שבאוקראינה בכ' באדר תרנ"ט לרב מנחם מענדל ולרייזל אברמוב.
הוריו התגוררו בעיירה קרקוב שבאוקראינה[1]. אביו, ר' מנחם מענדל עסק בשמירה ובאחזקת עשרות בתי הכנסת שהיו קיימים בקרמנצ'וג.
לאחר פטירת רעייתו, עבר לגור בעיר חרקוב. בזמן מלחמת העולם השנייה כשהגרמנים התקרבו לעיר, ברחו היהודים מהאזור ורק ר' מנחם מענדל נשאר בחרקוב, כדי לשמור על בית הכנסת ועל ספרי התורה הרבים שבו. כעבור זמן קצר הנאצים ימ"ש כבשו את חרקוב ור' מנחם מענדל נהרג על קידוש השם.
בצעירותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בצעירותו למד ר' חיים בישיבת "תומכי תמימים" בקרמנצ'וג, כאשר החברותות שלו בלימוד היו הרב אלחנן מרוזוב והרב דוד לבקובסקי.
בשנת תר"פ בא בברית הנישואין עם מרת שרה חנה לבית קולוצ'ינסקי ואת מקום מגוריהם קבעו בקרמנצ'וג. לאחר שהקים בית בישראל חיפש להביא פרנסה לביתו, אך התקשה בכך מאוד, מכיוון שתחת השלטון הקומוניסטי קשה היה למצוא מקום עבודה שניתן להיעדר ממנו בשבת. ר' חיים שחונך בתומכי תמימים למסירות נפש אפילו לא שקל זאת בדעתו. הוא החל אפוא להתפרנס מעבודות כפיים שונות בהם לא היה צורך לעבוד בשבת, ומובן כי הפרנסה הייתה אך בקושי. איכשהו נודע הדבר לאנשי הנ.ק.וו.ד. כי הוא איננו עובד בשבת והחליטו בשל כך לרדוף אותו. הם דאגו לשלוח אליו לעיתים תכופות את אנשי המס שלא נתנו לו מנוח, אבל למרות זאת הוא לא נרתע והמשיך לשמור את השבת.
בשנת תר"צ סגרו השלטונות את ישיבת "תומכי תמימים" בעיר, ובשנים שלאחר מכן נסגרו רבים מבתי הכנסת, ובתוכם שני בתי הכנסת החב"דיים. למרות זאת החסידים לא נרתעו והשיגו חדר בבית כנסת הנקרא 'יורובסקי', שם המשיך להתקיים בחשאיות המנין החב"די.
המאסר[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקיץ תרצ"ז לא הצליח ר' חיים להשיג עבודה שאינה כרוכה בחילול שבת, ולאחר לבטים קשים החליט לנסוע עם שני בניו, טוביה והרשל, אל הכפר יאמסקיה, שם, קיווה, למצוא עבודה במפעל זעיר של חסידי חב"ד. ר' חיים ושני בניו נפרדו מאשתו ומשני ילדיו הקטנים, פרידה שנמשכה שנים ארוכות.
לאחר נסיעה ממושכת הגיעו ר' חיים ובניו לעייר מאז'ייסק שליד מוסקבה, שם מצא לו מקום מגורים ועבודה בעזרת החסידים שהתגוררו במקום, ובהם שני אחיו ר' שמשון בער וועלוול. את פרנסתו מצא בבית מלאכה זעיר של סיכות ראש ומיני סידקית, שם עבדו עוד כמה מחסידי חב"ד.
ר' חיים הספיק להתגורר במאז'ייסק חודשים ספורים לפני שנעצר על ידי אנשי הנ.ק.וו.ד בלילה הראשון של חג הסוכות, בעקבות הלשנות ופשיטות על כל בתי החסידים בעיר. הוא נחקר, וכאשר הוא הודה כי הוא שכנע יהודי לברך ברכה, הוא נשפט לשמונה שנות סבל בסיביר. כשנסתיימו שמונה השנים, נאמר לו כי הוא משוחרר אבל אסור לו לחזור לעיר מגוריו, ועליו לגור בסיביר, לא הרחק מתחנת רכבת. בלית ברירה קיבל עליו את הדין, והתגורר שם עם עוד עשרים איש שקיבלו עונש דומה.
בשנת תש"ו, יותר משנה מאז שהגיע למקום, הצליח להשיג מסמכים מזוייפים בהם נכתב כי הוא חולה מסוכן. בעקבות זאת ניתנה לו הרשות לחזור לביתו.
לאחר השחרור[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר השחרור הגיע ר' חיים לאזור מוסקבה והחל לחפש את אשתו וילדיו. באותה תקופה הם התגוררו ביעגארווסק. החיפושים אחריהם נמשכו זמן רב, עקב חוסר הסדר ומאות אלפי הפליטים שנמלטו מאזורי הקרבות של מלחמת העולם השניה אל תוככי רוסיה. לבסוף גילה שמשפחתו נמצאת בטשקנט.
הוא עלה על הרכבת הראשונה שנסעה לטשקנט, שם מצא את בני משפחתו. מפיהם נודע לו על גורלם המר של אביו ושלושת אחיו; ר' לייבל, ר' וועלוועל ור' בערל - שנהרגו במלחמה, ועל גורלו של אח נוסף, ר' יוסף שנעצר באוקראינה על ידי הנ.ק.וו.ד ועקבותיו נעלמו.
כמו כן נודע לו ששני בניו הגדולים, טוביה והרשל, גוייסו לצבא ונשלחו לחזית, הרשל ניצל בזכות מפקדיו ששלחוהו לבית ספר לקצינים בחרקוב ואילו טוביה טרם חזר מהחזית.
בנו הקטן יותר למד אצל ר' אהרן חזן.
תקופה קצרה התגורר ר' חיים אברמוב בטשקנט, שם דאג לסייע ליהודים.
באותה תקופה נעצר המשפיע הרב מנחם מנדל פוטרפס ונשלח לגלות במחנות כפייה בסיביר. החוק בברית המועצות קבע כי אסיר במחנה כפייה יכול לקבל חבילות מזון פעמיים בשנה. האוכל במחנה היה טרף, ולא היה מי שישלח לר' מענדל אוכל כשר, מכיוון שבני משפחתו כבר הבריחו את הגבול עוד קודם לכן וחסידים אחרים פחדו לשלוח לו חבילות מזון כשר מחשש השלטונות. ר' חיים אברמוב היה היחיד שהעיז להסתכן ושלח לו חבילות מזון כשר. כאשר ר' מענדל חזר מהגלות, הוא הודה לר' חיים באומרו: - "בזכותך נשארתי בחיים!".
ראש הקהל במלחובקה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תש"ז עבר ר' חיים אברמוב להתגורר במלחובקה שבפרברי מוסקבה, שם כיהן בתפקיד ראש הקהל במשך 18 שנים. במסגרת תפקידו זה פעל במסירות נפש לקיומו של בית הכנסת, ודאג לשיקום ולהרחבה של בית הקברות במלחובקה, שלמעשה היה בית העלמין היהודי היחיד במוסקבה.
שנים רבות ביקשו השלטונות לעקור ממקומם את בית החיים, למנוע זכר ליהדות רוסיה, אבל חסידי חב"ד שהתגוררו במלחובקה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, השקיעו מאמצים עילאיים לשמר את בית הקברות, באופן כזה שרק יהודים ייקברו בו. לאחר המלחמה, ר' חיים לקח על עצמו את האחריות לשימור בית העלמין, שעם הזמן כבר לא נותרו בו עוד חלקות קבורה ריקות.
בשלב זה ביקש ר' חיים להרחיב את שטח בית העלמין כך שיהודים יוכלו לקבור את קרוביהם כהלכה. רשיונות לכך לא היו בידיו של ר' חיים והוא פעל באופן מחתרתי.
השטח שבקצה בית הקברות היה למעשה מדרון ובו ביצה גדולה. בכדי ליישר את השטח היה דרוש חול בכמות גדולה. ר' חיים יצר אפוא קשר עם נהגי משאיות שתפקידם היה להעביר חול ממקום למקום; הוא שילם להם כסף רב ובחסות החשיכה הביאו כמויות גדולות של חול לשטח המיועד לבית קברות. סביב ענין זה השקיע את כל כוחותיו ובשל כך עבד יומם ולילה להשלים את הפרוייקט, למרות הסכנה הגדולה שיתפס על ידי השלטונות. מאמציו נשאו פרי, וכעבור תקופה הוא פתח את השטח החדש לקבורה יהודית בלבד.
היו גויים שרצו לקבור בבית קברות הזה, והם אף הצביעו על חלקות פנויות. ר' חיים לא נבהל מהם, ותמיד היו בכיסו מסמכים מזוייפים כאילו חלקות אלו הן קנויות. אני אישית קיבלתי פעם סכום כסף גדול מאנשי השגרירות הישראלית כדי להעביר לר' חיים עבור הרחבת הבית קברות. "עד היום בית קברות זה הוא היחיד במוסקבה שקבורים בו רק יהודים, ומי שרוצה לקבור את מתו בבית הקברות הזה, צריך לקבל את אישורו של רבה הראשי של רוסיה הרב בערל לאזר, שליח הרבי".
בארץ ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשל"ז זכה ר' חיים אברמוב לעלות לארץ ישראל ולהתגורר בנחלת הר חב"ד שבקריית מלאכי. תקופה קצרה לאחר שהגיע ארצה זכה לנסוע לרבי. כשנכנס ליחידות ביקש ברכה מהרבי שיזכה לראות את ילדיו שנשארו עדיין שם, מאחורי מסך הברזל. ואז אמר לו הרבי, נבואה גלויה: "ר' חיים אתה עוד תתראה עם ילדיך בארץ ישראל!"
שנים חלפו, וילדיו לא קיבלו אישור יציאה מרוסיה, וחבריו היו תמיד שואלים אותו איפה הילדים? למה הם עוד לא הגיעו? והוא היה עונה להם בביטחון רב כי הוא סמוך ובטוח שעוד יזכה לראותם.
בשנת תשמ"ח התגשמה נבואתו של הרבי, כאשר הרשל' הגיע לביקור בישראל ובעקבותיו הגיעו גם בנו יצחק ובתו חיה דבורה. 16 ימים לאחר שהגיעה בתו לארץ ביום ג' בסיון ה'תנש"א נלב"ע ר' חיים והובא למנוחות בבית העלמין בקריית מלאכי.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר' הירשל צבי אברמוב, בית משיח