רחמים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''רחמים''' היא הפנימיות של ספירת ה[[תפארת]]. מבואר כי ענין הרחמים הוא ה[[ממוצע|מיצוע]] בין ספירת ה[[חסד]] וספירת ה[[גבורה]], שענינה הוא שאף על פי שלא שייכת השפעה מצד הדין, משפיה מצד מידת החסד. כן מבואר ב[[עבודה]] ענין "ליעקב אשר פדה את אברהם", שעל ידי בחינת הרחמים מבטל השנאה ומעורר ה[[אהבה]].
+'''רחמים''' היא הפנימיות של ספירת ה[[תפארת]]. מבואר כי ענין הרחמים הוא ה[[ממוצע|מיצוע]] בין ספירת ה[[חסד]] וספירת ה[[גבורה]], שענינה הוא שאף על פי שלא שייכת השפעה מצד הדין, משפיעה מצד מידת החסד. כן מבואר ב[[עבודה]] ענין "ליעקב אשר פדה את אברהם", שעל ידי בחינת הרחמים מבטל השנאה ומעורר ה[[אהבה]].
 ==ענינו==
@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 ==ענינו בעבודה==
-ענין הרחמים ב[[עבודת ה']] הוא לעורר רחמים רבים על נפשו שירדה ל[[עולם הזה]] מלא ה[[קליפות]] ו[[סטרא אחרא]] שכנגד ה' ממש. שהנפש בהיותה חצובה מתחת [[עולם הבריאה#כינוייו|כסא הכבוד]], ובהיותה ב[[גן עדן]] ונהנית מ[[גן עדן#העסק בגן עדן|זיו השכינה]], היתה במעמד גבוה ביותר, וירידתה ל[[עולם הזה]] הוא השפלה וירידה לה.
+ענין הרחמים ב[[עבודת ה']] הוא לעורר רחמים רבים על נפשו שירדה ל[[עולם הזה]] מלא ה[[קליפות]] ו[[סטרא אחרא]] שכנגד ה' ממש. שהנפש בהיותה חצובה מתחת [[עולם הבריאה#כינוייו|כסא הכבוד]], ובהיותה ב[[גן עדן]] ונהנית מ[[גן עדן#העסק בגן עדן|זיו השכינה]], הייתה במעמד גבוה ביותר, וירידתה ל[[עולם הזה]] הוא השפלה וירידה לה.
 רגש '''הרחמים''' הינו משלושת הסימנים המובהקים של כלל ישראל, שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 [[הרמב"ם]]{{הערה|1=הל' איסורי ביאה פי"ט הי"ז.}} מקדים את הסימן "ביישנים" ל"רחמנים". [[הרבי]] מבאר את הסיבה לכך מכיון שהדבר הגורם שהלב יתעורר ברחמים על הזולת הוא עצם טבע הרכות שבנפש - ביישנין.
-ובעומק יותר: שלש המדות הן "סימנים" על נקודה אחת שהיא נקודת מהותו של איש ישראל, ונקודה זו הוא ענין הביטול, שאינו מציאות לעצמו אלא כל ענינו הוא לשמש את קונו, וכמו שאמר [[אברהם אבינו]]{{הערה|1=בראשית יח, כז.}}"ואנכי עפר ואפר", ולכן הקדים [[הרמב"ם]] מדת הבושה לפני הרחמנות והחסד - כי רגש ה[[בושה]] (שמורה על טבע הרכות ושלילת העזות כו') מבטא את נקודת הביטול באופן גלוי, ולכן זהו הסימן הראשון והעיקרי של ישראל, ושלימות הסימן היא כאשר נקודת ה[[ביטול]] חודרת בכל מציאותו, עד שגם ה[[רחמים]] וה[[גמילות חסדים|חסד]] שלו אינם מצד ה[[גאוה]] אלא רק מצד הביטול, "ואנכי עפר ואפר". {{הערה|1= [[לקוטי שיחות]] כרך ל, וירא שיחה א.}}
+ובעומק יותר: שלש המדות הן "סימנים" על נקודה אחת שהיא נקודת מהותו של איש ישראל, ונקודה זו הוא ענין הביטול, שאינו מציאות לעצמו אלא כל ענינו הוא לשמש את קונו, וכמו שאמר [[אברהם אבינו]]{{הערה|1=בראשית יח, כז.}}"ואנכי עפר ואפר", ולכן הקדים [[הרמב"ם]] מדת הבושה לפני הרחמנות והחסד - כי רגש ה[[בושה]] (שמורה על טבע הרכות ושלילת העזות כו') מבטא את נקודת הביטול באופן גלוי, ולכן זהו הסימן הראשון והעיקרי של ישראל, ושלימות הסימן היא כאשר נקודת ה[[ביטול]] חודרת בכל מציאותו, עד שגם ה[[רחמים]] וה[[גמילות חסדים|חסד]] שלו אינם מצד ה[[גאוה]] אלא רק מצד הביטול, "ואנכי עפר ואפר".{{הערה|1= [[לקוטי שיחות]] כרך ל, וירא שיחה א.}}
 == משורש הדעת ==