חלב ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←ראו גם: הגהה) |
מ (קטגוריה) |
||
| (10 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
אפילו שבהעמדת החלב, החלב הטמא איננו מתגבן, אך הוא נותר בגומות שבגבינה, ששם נותרים נוזלים של מי חלב, ובהם גם נמצא החלב הטמא. | אפילו שבהעמדת החלב, החלב הטמא איננו מתגבן, אך הוא נותר בגומות שבגבינה, ששם נותרים נוזלים של מי חלב, ובהם גם נמצא החלב הטמא. | ||
ולכן חכמים אסורו לשתות מחלב שחלבו גויים, והוא ישאר באיסורו גם באם הוא יגבן אותו {{הערה|ע"ז לה, ב.}}. | ולכן חכמים אסורו לשתות מחלב שחלבו גויים, והוא ישאר באיסורו גם באם הוא יגבן אותו{{הערה|ע"ז לה, ב.}}. | ||
==גדריו== | ==גדריו== | ||
אם גוי חלב בהמה, לצורך עצמו או לצורך ישראל {{הערה|ט"ז ס"ק א. ש"ך ס"ק א.}}, בכדי להשתמש עם החלב (ולא לגבן אותו, וכדלקמן), ולא היה שם יהודי שיראה את תהליך החליבה – אסור לשתות מהחלב, מחשש שעירב בו חלב טמא {{הערה|ס"א.}}. | אם גוי חלב בהמה, לצורך עצמו או לצורך ישראל{{הערה|ט"ז ס"ק א. ש"ך ס"ק א.}}, בכדי להשתמש עם החלב (ולא לגבן אותו, וכדלקמן), ולא היה שם יהודי שיראה את תהליך החליבה – אסור לשתות מהחלב, מחשש שעירב בו חלב טמא{{הערה|שם=ס"א|ס"א.}}. | ||
ואם הגוי היה בתוך הרפת, והיהודי מבחוץ באופן שאי אפשר לראות את מה שקורה בפנים ממקום מושבו של היהודי, אם ידוע שאין שם בהמה טמאה – זה מותר {{הערה|ס"א | ואם הגוי היה בתוך הרפת, והיהודי מבחוץ באופן שאי אפשר לראות את מה שקורה בפנים ממקום מושבו של היהודי, אם ידוע שאין שם בהמה טמאה – זה מותר{{הערה|שם=ס"א}}. אבל הוא צריך להיות במקום, על מנת לוודא שהגוי לא ילך באמצע ויביא (חלב) בהמה טמאה מבחוץ ויערב{{הערה|ט"ז ס"ק ב. ש"ך ס"ק ח.}}. | ||
אבל אם הייתה לו בהמה טמאה בעדרו, והוא חולב לצורך ישראל (כי לצורך עצמו הוא לא חושש לערב (אם זה לא לגבן) {{הערה|ש"ך ס"ק ג.}}), אם (א) הוא יודע שליהודי אסור לשתות מהטמא. (ב) היהודי נמצא במקום שכאשר הוא יעמוד הוא יוכל לראות מה קורה ברפת (או שהוא נכנס ויוצא {{הערה|ט"ז ס"ק ג. ש"ך ס"ק ד.}}) – מותר, כיוון שהגוי חושש שיעמוד ויראה אותו {{הערה|ס"א | אבל אם הייתה לו בהמה טמאה בעדרו, והוא חולב לצורך ישראל (כי לצורך עצמו הוא לא חושש לערב (אם זה לא לגבן){{הערה|ש"ך ס"ק ג.}}), אם (א) הוא יודע שליהודי אסור לשתות מהטמא. (ב) היהודי נמצא במקום שכאשר הוא יעמוד הוא יוכל לראות מה קורה ברפת (או שהוא נכנס ויוצא{{הערה|ט"ז ס"ק ג. ש"ך ס"ק ד.}}) – מותר, כיוון שהגוי חושש שיעמוד ויראה אותו{{הערה|שם=ס"א}}. | ||
באם היהודי לא היה בתחילת החליבה (אלא הגיע לאחר התחלתה), באם הגוי חולב רק על מנת לגבן – רבינו תם התיר בדיעבד. אבל אם חולב בשביל לשתות – אסור (וראה לקמן) {{הערה|רמ"א בס"ב. ט"ז ס"ק ד. ש"ך ס"ק ו.}}. | באם היהודי לא היה בתחילת החליבה (אלא הגיע לאחר התחלתה), באם הגוי חולב רק על מנת לגבן – רבינו תם התיר בדיעבד. אבל אם חולב בשביל לשתות – אסור (וראה לקמן){{הערה|רמ"א בס"ב. ט"ז ס"ק ד. ש"ך ס"ק ו.}}. | ||
===גבינה=== | ===גבינה=== | ||
חלב שנאסר, גם אם יעשו ממנו גבינה או חמאה – הוא ישאר אסור {{הערה|רמ"א בס"א.}}. אבל אם הגוי חלב בשביל לגבן – מותר ליהודי לגבן מזה | חלב שנאסר, גם אם יעשו ממנו גבינה או חמאה – הוא ישאר אסור{{הערה|שם=רמ"א א|רמ"א בס"א.}}. אבל אם הגוי חלב בשביל לגבן – מותר ליהודי לגבן מזה{{הערה|ש"ך ס"ק יח.}}. | ||
==הכלי== | ==הכלי== | ||
לכתחילה צריך שהיהודי יהיה בתחילת החליבה, וגם שיבדוק שבכלי שהגוי חולב אל תוכו אין שאריות של חלב טמא. ונהגו להחמיר: לחלוב בכלי של יהודי ולא בשל גוי, מחשש שיהיו בו שיריים של חלב טמא (שאינן מורגשות {{הערה|ש"ך ס"ק ז.}}). אבל בדיעבד – אין לחוש לזה {{הערה|רמ"א | לכתחילה צריך שהיהודי יהיה בתחילת החליבה, וגם שיבדוק שבכלי שהגוי חולב אל תוכו אין שאריות של חלב טמא. ונהגו להחמיר: לחלוב בכלי של יהודי ולא בשל גוי, מחשש שיהיו בו שיריים של חלב טמא (שאינן מורגשות{{הערה|ש"ך ס"ק ז.}}). אבל בדיעבד – אין לחוש לזה{{הערה|שם=רמ"א א}}. הט"ז כתב: שדברי הרמ"א (שבדיעבד מותר), הן רק במקום שאין לו דבר טמא, ורק אם עומד בחוץ; אבל בלא זאת – זה אסור{{הערה|שם=ט"ז ב|ט"ז ס"ק ב.}}. | ||
הש"ך מביא: שהפוסקים כתבו שבאם לא בדק את הכלי קודם החליבה – אסור אפילו בדיעבד {{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}. | הש"ך מביא: שהפוסקים כתבו שבאם לא בדק את הכלי קודם החליבה – אסור אפילו בדיעבד{{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}. | ||
==שפחות== | ==שפחות== | ||
אם יש לו בחצרו, או ברפת בהמות (גם אם זה מאחורי הבית {{הערה|ש"ך ס"ק ו.}}), ושולח את שפחתו לחלוב; באם (1) אין בית של גוי באמצע. (2) אין בהמה טמאה באיזור – מותר לתת לה לחלוב אפילו לכתחילה, גם כשאין שם יהודי, מכיוון שזה בבית ישראל {{הערה|רמ"א | אם יש לו בחצרו, או ברפת בהמות (גם אם זה מאחורי הבית{{הערה|ש"ך ס"ק ו.}}), ושולח את שפחתו לחלוב; באם (1) אין בית של גוי באמצע. (2) אין בהמה טמאה באיזור – מותר לתת לה לחלוב אפילו לכתחילה, גם כשאין שם יהודי, מכיוון שזה בבית ישראל{{הערה|שם=רמ"א א}}. | ||
ובאם יש שם בית של גוי באמצע – זה כאילו חולבות בביתו, וצריך ישראל שיראה; ולעניין זה די אפילו בקטן וקטנה (מגיל 9 {{הערה|ט"ז ס"ק ה. ש"ך ס"ק יב.}}), כיוון שהיא מפחדת מהם {{הערה|רמ"א | ובאם יש שם בית של גוי באמצע – זה כאילו חולבות בביתו, וצריך ישראל שיראה; ולעניין זה די אפילו בקטן וקטנה (מגיל 9{{הערה|ט"ז ס"ק ה. ש"ך ס"ק יב.}}), כיוון שהיא מפחדת מהם{{הערה|שם=רמ"א א}}. ובדיעבד – מותר{{הערה|ש"ך ס"ק יא.}}. | ||
==הגיע באמצע החליבה== | ==הגיע באמצע החליבה== | ||
אם הגוי חולב ברפת של יהודי {{הערה|ט"ז | לדעת הרמ"א, אם הגוי חולב ברפת של יהודי{{הערה|שם=ט"ז ב}}, והיהודי בא באמצע החליבה, מכיוון שחלב טמא אינו מצוי – מותר; אבל אם בא לאחר שנסתיימה החליבה – זה אסור גם אם אין דבר טמא באיזור{{הערה|שם=רמ"א א}}. | ||
הש"ך כתב: שאינו מבין את דברי הרמ"א, כיוון שבמקורות הדברים (וכן הוא ב'דרכי משה'), שמותר שהגוי יחלוב בבית ישראל, ובאם הרפת היא מאחורי הבית או שיש בית גוי שמפסיק – אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ומסיים, שאולי נפלה 'טעות הדפוס' בדברי הרמ"א. ומוסיף: שכל זה הוא בנוגע לשימוש בחלב כחלב, אבל אם כוונת החליבה היא לגבן – יש דין אחר (כדלקמן) {{הערה|ש"ך ס"ק יג.}}. | הש"ך כתב: שאינו מבין את דברי הרמ"א, כיוון שבמקורות הדברים (וכן הוא ב'דרכי משה'), שמותר שהגוי יחלוב בבית ישראל, ובאם הרפת היא מאחורי הבית או שיש בית גוי שמפסיק – אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ומסיים, שאולי נפלה 'טעות הדפוס' בדברי הרמ"א. ומוסיף: שכל זה הוא בנוגע לשימוש בחלב כחלב, אבל אם כוונת החליבה היא לגבן – יש דין אחר (כדלקמן){{הערה|ש"ך ס"ק יג.}}. | ||
==כלים== | ==כלים== | ||
חלב עכו"ם אוסר את הכלים שהוא בושל בהם (וכן באם נכבש (24 שעות) בהם {{הערה|ט"ז ס"ק ז.}}), גם אם אין רוב בתבשיל נגד הכלי {{הערה|ש"ך ס"ק טו.}}, אפילו שאיסורו הוא רק משום הספק – שמא עירב בו (מכיוון שנגעו בו משום איסור דאורייתא {{הערה|ש"ך ס"ק יד.}}), והוא הדין לגבי גבינה. | חלב עכו"ם אוסר את הכלים שהוא בושל בהם (וכן באם נכבש (24 שעות) בהם{{הערה|ט"ז ס"ק ז.}}), גם אם אין רוב בתבשיל נגד הכלי{{הערה|ש"ך ס"ק טו.}}, אפילו שאיסורו הוא רק משום הספק – שמא עירב בו (מכיוון שנגעו בו משום איסור דאורייתא{{הערה|ש"ך ס"ק יד.}}), והוא הדין לגבי גבינה. אך לא לגבי חמאה – שבה אפילו במקום שנהגו איסור, ברוב היתר{{הערה|ט"ז ס"ק ח.}} אין איסור לא בכלים ולא בתערובתה{{הערה|שם=רמ"א א}}. | ||
הרמ"א סובר: שבחלב וגבינה רוב לא עוזר, אלא רק ב-60, כי כשחכמים גזרו, הם גזרו משום איסור תורה, ולכן הם גזרו כעין של תורה – שהאיסור בטל רק ב-60 (כמו ב'כחל' ו'שומן הגיד') {{הערה|ש"ך ס"ק יז.}}. | הרמ"א סובר: שבחלב וגבינה רוב לא עוזר, אלא רק ב-60, כי כשחכמים גזרו, הם גזרו משום איסור תורה, ולכן הם גזרו כעין של תורה – שהאיסור בטל רק ב-60 (כמו ב'כחל' ו'שומן הגיד'){{הערה|ש"ך ס"ק יז.}}. | ||
==החומרה בשתייתו== | ==החומרה בשתייתו== | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
[[הרבי הריי"צ]] כתב על "חלב עכו"ם": {{ציטוטון|חלב עכו"ם והדומה, הוא ה{{מונחון|כלי זיין|נשק}} של [[היצר הרע]], אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ב[[רוחניות]]}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15799&st=&pgnum=63 ספר המאמרים אידיש עמוד 57], בתרגום חופשי מאידיש.}}. | [[הרבי הריי"צ]] כתב על "חלב עכו"ם": {{ציטוטון|חלב עכו"ם והדומה, הוא ה{{מונחון|כלי זיין|נשק}} של [[היצר הרע]], אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ב[[רוחניות]]}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15799&st=&pgnum=63 ספר המאמרים אידיש עמוד 57], בתרגום חופשי מאידיש.}}. | ||
כאשר אחד החסידים כתב לרבי על כך שבנו התינוק בגיל שנה שתה בטעות כרבע כפית של חלב נכרי, וציין שהיה זה אפילו פחות ממלוא לוגמיו של קטן, כתב הרבי שיתנו כתיקון 41$ לצדקה עבור מוסד חינוכי{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&artID=119917 תיקון על נתינת 'חלב עכו"ם' לתינוק • מענה נדיר]{{COL}} ([https://files.anash.org/uploads/2021/05/Berels-Wedding-Teshura-lechalek-sm.pdf תצלום המכתב בעמוד 39]{{אנש}}).}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
| שורה 52: | שורה 54: | ||
*[[חמאת ישראל]] | *[[חמאת ישראל]] | ||
{{הערות שוליים | ==קישורים חיצוניים== | ||
*הרב שניאור זלמן הבלין, '''[https://col.org.il/files/uploads/original/2021/02/601ecd7dbcfda_1612631421.pdf חלב ישראל]''', בתוך קובץ 'שבענו מטובך', טבת תשפ"א עמוד 57 {{PDF}}{{COL}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
{{הלכה}} | {{הלכה}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:כשרות]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:58, 24 באוגוסט 2022
חלב ישראל הוא חלב שנחלב על ידי יהודי או בהשגחתו. חלב נכרי (או חלב עכו"ם) הוא כינוי לחלב שנחלב ללא השגחת יהודי, על חלב כזה גזרו חז"ל שלא לשתות ממנו.
דיני החלב נידונים בסימן קט"ו ביורה דעה.
האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
האיסור של חלב עכו"ם – דהיינו, חלב שנחלב ללא השגחת יהודי, הוא מכיוון שחוששים שהגוי עירב בחלב מחלב של בהמה טמאה.
אפילו שבהעמדת החלב, החלב הטמא איננו מתגבן, אך הוא נותר בגומות שבגבינה, ששם נותרים נוזלים של מי חלב, ובהם גם נמצא החלב הטמא.
ולכן חכמים אסורו לשתות מחלב שחלבו גויים, והוא ישאר באיסורו גם באם הוא יגבן אותו[1].
גדריו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אם גוי חלב בהמה, לצורך עצמו או לצורך ישראל[2], בכדי להשתמש עם החלב (ולא לגבן אותו, וכדלקמן), ולא היה שם יהודי שיראה את תהליך החליבה – אסור לשתות מהחלב, מחשש שעירב בו חלב טמא[3].
ואם הגוי היה בתוך הרפת, והיהודי מבחוץ באופן שאי אפשר לראות את מה שקורה בפנים ממקום מושבו של היהודי, אם ידוע שאין שם בהמה טמאה – זה מותר[3]. אבל הוא צריך להיות במקום, על מנת לוודא שהגוי לא ילך באמצע ויביא (חלב) בהמה טמאה מבחוץ ויערב[4].
אבל אם הייתה לו בהמה טמאה בעדרו, והוא חולב לצורך ישראל (כי לצורך עצמו הוא לא חושש לערב (אם זה לא לגבן)[5]), אם (א) הוא יודע שליהודי אסור לשתות מהטמא. (ב) היהודי נמצא במקום שכאשר הוא יעמוד הוא יוכל לראות מה קורה ברפת (או שהוא נכנס ויוצא[6]) – מותר, כיוון שהגוי חושש שיעמוד ויראה אותו[3].
באם היהודי לא היה בתחילת החליבה (אלא הגיע לאחר התחלתה), באם הגוי חולב רק על מנת לגבן – רבינו תם התיר בדיעבד. אבל אם חולב בשביל לשתות – אסור (וראה לקמן)[7].
גבינה[עריכה | עריכת קוד מקור]
חלב שנאסר, גם אם יעשו ממנו גבינה או חמאה – הוא ישאר אסור[8]. אבל אם הגוי חלב בשביל לגבן – מותר ליהודי לגבן מזה[9].
הכלי[עריכה | עריכת קוד מקור]
לכתחילה צריך שהיהודי יהיה בתחילת החליבה, וגם שיבדוק שבכלי שהגוי חולב אל תוכו אין שאריות של חלב טמא. ונהגו להחמיר: לחלוב בכלי של יהודי ולא בשל גוי, מחשש שיהיו בו שיריים של חלב טמא (שאינן מורגשות[10]). אבל בדיעבד – אין לחוש לזה[8]. הט"ז כתב: שדברי הרמ"א (שבדיעבד מותר), הן רק במקום שאין לו דבר טמא, ורק אם עומד בחוץ; אבל בלא זאת – זה אסור[11].
הש"ך מביא: שהפוסקים כתבו שבאם לא בדק את הכלי קודם החליבה – אסור אפילו בדיעבד[12].
שפחות[עריכה | עריכת קוד מקור]
אם יש לו בחצרו, או ברפת בהמות (גם אם זה מאחורי הבית[13]), ושולח את שפחתו לחלוב; באם (1) אין בית של גוי באמצע. (2) אין בהמה טמאה באיזור – מותר לתת לה לחלוב אפילו לכתחילה, גם כשאין שם יהודי, מכיוון שזה בבית ישראל[8].
ובאם יש שם בית של גוי באמצע – זה כאילו חולבות בביתו, וצריך ישראל שיראה; ולעניין זה די אפילו בקטן וקטנה (מגיל 9[14]), כיוון שהיא מפחדת מהם[8]. ובדיעבד – מותר[15].
הגיע באמצע החליבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לדעת הרמ"א, אם הגוי חולב ברפת של יהודי[11], והיהודי בא באמצע החליבה, מכיוון שחלב טמא אינו מצוי – מותר; אבל אם בא לאחר שנסתיימה החליבה – זה אסור גם אם אין דבר טמא באיזור[8].
הש"ך כתב: שאינו מבין את דברי הרמ"א, כיוון שבמקורות הדברים (וכן הוא ב'דרכי משה'), שמותר שהגוי יחלוב בבית ישראל, ובאם הרפת היא מאחורי הבית או שיש בית גוי שמפסיק – אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ומסיים, שאולי נפלה 'טעות הדפוס' בדברי הרמ"א. ומוסיף: שכל זה הוא בנוגע לשימוש בחלב כחלב, אבל אם כוונת החליבה היא לגבן – יש דין אחר (כדלקמן)[16].
כלים[עריכה | עריכת קוד מקור]
חלב עכו"ם אוסר את הכלים שהוא בושל בהם (וכן באם נכבש (24 שעות) בהם[17]), גם אם אין רוב בתבשיל נגד הכלי[18], אפילו שאיסורו הוא רק משום הספק – שמא עירב בו (מכיוון שנגעו בו משום איסור דאורייתא[19]), והוא הדין לגבי גבינה. אך לא לגבי חמאה – שבה אפילו במקום שנהגו איסור, ברוב היתר[20] אין איסור לא בכלים ולא בתערובתה[8].
הרמ"א סובר: שבחלב וגבינה רוב לא עוזר, אלא רק ב-60, כי כשחכמים גזרו, הם גזרו משום איסור תורה, ולכן הם גזרו כעין של תורה – שהאיסור בטל רק ב-60 (כמו ב'כחל' ו'שומן הגיד')[21].
החומרה בשתייתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
חלב נכרי מעורר ספקות באמונה, ולכן הרבי הורה להקפיד על חלב ישראל גם לילדים קטנים, אפילו במקרה של 'חשש דחשש'.
הרבי הריי"צ כתב על "חלב עכו"ם": "חלב עכו"ם והדומה, הוא ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כלי זיין של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות"[22].
כאשר אחד החסידים כתב לרבי על כך שבנו התינוק בגיל שנה שתה בטעות כרבע כפית של חלב נכרי, וציין שהיה זה אפילו פחות ממלוא לוגמיו של קטן, כתב הרבי שיתנו כתיקון 41$ לצדקה עבור מוסד חינוכי[23].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב שניאור זלמן הבלין, חלב ישראל, בתוך קובץ 'שבענו מטובך', טבת תשפ"א עמוד 57
הערות שוליים
- ↑ ע"ז לה, ב.
- ↑ ט"ז ס"ק א. ש"ך ס"ק א.
- ↑ 3.0 3.1 3.2 ס"א.
- ↑ ט"ז ס"ק ב. ש"ך ס"ק ח.
- ↑ ש"ך ס"ק ג.
- ↑ ט"ז ס"ק ג. ש"ך ס"ק ד.
- ↑ רמ"א בס"ב. ט"ז ס"ק ד. ש"ך ס"ק ו.
- ↑ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 רמ"א בס"א.
- ↑ ש"ך ס"ק יח.
- ↑ ש"ך ס"ק ז.
- ↑ 11.0 11.1 ט"ז ס"ק ב.
- ↑ ש"ך ס"ק ח.
- ↑ ש"ך ס"ק ו.
- ↑ ט"ז ס"ק ה. ש"ך ס"ק יב.
- ↑ ש"ך ס"ק יא.
- ↑ ש"ך ס"ק יג.
- ↑ ט"ז ס"ק ז.
- ↑ ש"ך ס"ק טו.
- ↑ ש"ך ס"ק יד.
- ↑ ט"ז ס"ק ח.
- ↑ ש"ך ס"ק יז.
- ↑ ספר המאמרים אידיש עמוד 57, בתרגום חופשי מאידיש.
- ↑ תיקון על נתינת 'חלב עכו"ם' לתינוק • מענה נדיר (תצלום המכתב בעמוד 39
).
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.