מתיבתא דרקיעא: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "מתיבתא דרקיע " ב־"מתיבתא דרקיעא ") |
אין תקציר עריכה |
||
| (19 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מתיבתא | '''מתיבתא דרקיעא''' היא הישיבה שזוכים להיכנס אליה רק ה[[נשמה|נשמות]] שב[[גן עדן]] העליון. בישיבה זו לומדים את אותה [[תורה]], אלא שהמושגים שבה הם רוחניים. | ||
==שמה== | ==שמה== | ||
שמה של הישיבה הוא "מתיבתא ד''' | שמה של הישיבה הוא "מתיבתא ד'''רקיעא'''" (רקיע - בארמית), והטעם לזה הוא: | ||
הפסוק אומר{{הערה|יחזקאל א, כב.}}: "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח". חיות אלו מחולקות לשתי קטגוריות: חיות עליונות ותחתונות. התחתונות - ה[[מרכבה]] דבי"ע, מחנה מיכאל ומחנה גבריאל; והרקיע שעל ראשיהם הוא [[מלכות דאצילות]]. והעליונות - האבות אברהם יצחק ויעקב, שהם [[חג"ת]] דאצילות; והרקיע שעל ראשיהם הוא [[ספירת הבינה]]. | הפסוק אומר{{הערה|יחזקאל א, כב.}}: "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח". חיות אלו מחולקות לשתי קטגוריות: חיות עליונות ותחתונות. התחתונות - ה[[מרכבה]] דבי"ע, מחנה מיכאל ומחנה גבריאל; והרקיע שעל ראשיהם הוא [[מלכות דאצילות]]. והעליונות - [[האבות]] אברהם יצחק ויעקב, שהם [[חג"ת]] דאצילות; והרקיע שעל ראשיהם הוא [[ספירת הבינה]]. | ||
ספירת הבינה מכונה "רקיע", מכיוון שהכינוי לשלושת הספירות כתר, חכמה ובינה; הוא: אור, מים ורקיע. או באופן אחר, שלושת מצבי הצבירה האפשריים: גז, נוזל וקרח. והרקיע הוא "מיא אגלידו"{{הערה|תוספתא לזהר פרשת בשלח (נ, ב). וראה אור התורה קרח ע' תרצז.}} - קיפאון של מים. | [[ספירת הבינה]] מכונה "רקיע", מכיוון שהכינוי לשלושת הספירות כתר, [[חכמה]] ובינה; הוא: אור, [[מים]] ורקיע. או באופן אחר, שלושת מצבי הצבירה האפשריים: גז, נוזל וקרח. והרקיע הוא "מיא אגלידו"{{הערה|תוספתא לזהר פרשת בשלח (נ, ב). וראה אור התורה קרח ע' תרצז.}} - קיפאון של מים. | ||
וההסברה בזה: הכתר והחכמה - האור והמים, אינם ניתפסים באופן מוגדר בידי האדם, ועל כן הם יכולים להיות מוטים לכאן ולכאן (שהמים ניידי); אבל הבינה - הקרח, הוא מוצק, ולכן אי אפשר לשנותו ולהטותו. אך מצד שני, דווקא כך ניתן לתופסו באופן מורגש וברור. ולכן נאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", כיוון שדווקא לאחר שהאור (כתר וחכמה) נמשך בבינה שייך שהוא יאיר ויתקבל אצל | וההסברה בזה: הכתר והחכמה - האור והמים, אינם ניתפסים באופן מוגדר בידי האדם, ועל כן הם יכולים להיות מוטים לכאן ולכאן (שהמים ניידי); אבל הבינה - הקרח, הוא מוצק, ולכן אי אפשר לשנותו ולהטותו. אך מצד שני, דווקא כך ניתן לתופסו באופן מורגש וברור. ולכן נאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", כיוון שדווקא לאחר שהאור (כתר וחכמה) נמשך בבינה שייך שהוא יאיר ויתקבל אצל ה[[נשמה|נשמות]] שבגן עדן. | ||
ולכן גן עדן העליון נקרא "מתיבתא דרקיע", כיוון שהרקיע - בינה, הוא זה שיכול להמשיך את האור באופן | ולכן [[גן עדן העליון]] נקרא "מתיבתא דרקיע", כיוון שהרקיע - בינה, הוא זה שיכול להמשיך את האור באופן שה[[נשמה|נשמות]] יהיו נהנים מ"[[זיו השכינה]]", באופן של השגה ממשית. | ||
הרקיע שנמשך לגן עדן, הוא לא ה"רקיע העליון" - בינה המאירה על ה"חיות" שבעולם האצילות, אלא ה"רקיע התחתון" - ההמשכה של הבינה באמצעות הספירות [[חסד]] ו[[גבורה]], וההתפשטות שלהן נמתחת כרקיע על | הרקיע שנמשך לגן עדן, הוא לא ה"רקיע העליון" - [[בינה]] המאירה על ה"חיות" שבעולם האצילות, אלא ה"רקיע התחתון" - ההמשכה של הבינה באמצעות הספירות [[חסד]] ו[[גבורה]], וההתפשטות שלהן נמתחת כרקיע על ה[[נשמה|נשמות]] שבגן עדן{{הערה|[[שער היחוד והאמונה - פרק ה']].}}. | ||
==הנכנסים למתיבתא== | ==הנכנסים למתיבתא== | ||
הזוכים להיכנס למתיבתא, הם רק הצדיקים שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. והם זוכים לגילוי מה"רקיע" אשר נקרא "{{מונחון|רזא דאורייתא|סוד התורה}}", דהיינו, שמרקיע זה נוטף טל שהוא מזון הנשמות, אשר עניינו הוא - ידיעת סודם של כ"ב אותיות התורה{{הערה|[[שער היחוד והאמונה - פרק ה']]. וראה גם [[תניא - פרק ה']].}}. | הזוכים להיכנס למתיבתא, הם רק הצדיקים שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. והם זוכים לגילוי מה"רקיע" אשר נקרא "{{מונחון|רזא דאורייתא|סוד התורה}}", דהיינו, שמרקיע זה נוטף טל שהוא [[מזון]] הנשמות, אשר עניינו הוא - ידיעת סודם של כ"ב [[אותיות]] התורה{{הערה|[[שער היחוד והאמונה - פרק ה']]. וראה גם [[תניא - פרק ה']].}}. | ||
מכיוון שבגן עדן מאירה [[ספירת הבינה]], לכן גם ה[[קדוש ברוך הוא]] מגיע להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, מכיוון ש"קב"ה" זהו כינוי ל"[[ספירת התפארת]]" (או [[ז"א]]), והגילוי שם הוא הארה מכתר וחכמה דאצילות (דרך ספירת הבינה). | מכיוון שבגן עדן מאירה [[ספירת הבינה]], לכן גם ה[[קדוש ברוך הוא]] מגיע להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, מכיוון ש"קב"ה" זהו כינוי ל"[[ספירת התפארת]]" (או [[ז"א]]), והגילוי שם הוא הארה מכתר וחכמה דאצילות (דרך ספירת הבינה). במקומות אחרים{{הערה|ראה ספר הליקוטים - צמח צדק, ערך גן עדן סעיף י.}} מבואר, ש[[הקב"ה]] זה [[אור אין סוף]] ממש, והסיבה שהוא משתעשע, זה על דרך האמור ש"יותר ממה שהעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להניק"{{הערה|פסחים קיב, א.}}, ש[[הקב"ה]] נהנה מהשפעתו לצדיקים. | ||
הסיבה שדווקא הם זוכים להיכנס לשם, היא מכיוון שעל ידי העסק והלימוד בתורה לשמה ממשיכים תוספת של גילוי אור בגן עדן, וכמו שכתוב{{הערה|משלי ג, יז.}} "דרכיה דרכי נועם" - שעל ידי התורה מגיעים ל"נועם", התענוג שבתורה שמתגלה. | הסיבה שדווקא הם זוכים להיכנס לשם, היא מכיוון שעל ידי העסק והלימוד בתורה לשמה ממשיכים תוספת של גילוי אור בגן עדן, וכמו שכתוב{{הערה|משלי ג, יז.}} "דרכיה דרכי נועם" - שעל ידי התורה מגיעים ל"נועם", התענוג שבתורה שמתגלה. | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
;מצוות ציצית: | ;מצוות ציצית: | ||
ה[[ציצית]] נעשית מצמר של כבשים, ועניין זה באצילות הוא על דרך העניין של הפסוק "והכשבים הפריד יעקב"{{הערה|ויצא ל, מ.}}, וכן "ושער רישיה כעמר נקא"{{הערה|דניאל ז, ט.}}. דהיינו, שה"שער" הוא [[י"ג תיקוני דיקנא]], וצריך להפריד אותם שלא יתערבו{{הערה|ראה לקוטי תורה אמור לט, א. אור התורה ויקרא ח"ב ע' תקצא.}}. | |||
;מצוות תפילין: | ;מצוות תפילין: | ||
*בתפילין ישנם ארבע פרשיות, שהם ארבעת המוחין שבאצילות - חכמה, בינה ודעת שכלול מחסד וגבורה. | *בתפילין ישנם ארבע פרשיות, שהם ארבעת המוחין שבאצילות - חכמה, [[בינה]] ודעת שכלול מחסד וגבורה. | ||
*במלכות דתבונה יש שלוש עורות - פנימי, אמצעי וחיצוני: כאשר הוא חושב בדבר חכמה אלקית, זהו הלבוש הפנימי; וכאשר חושב בחכמות אחרות הנצרכות ללימוד התורה, זהו הלבוש האמצעי{{הערה|ראה גם לקו"ש חלק ז ע' 310.}}; וכאשר חושב בעניינים גשמיים, שאלו הם הלבושים היותר גסים ונחותים שבמחשבה. והיינו, שיש שלושה סוגי לבושים לאור הבינה (כמו | *במלכות דתבונה יש שלוש עורות - פנימי, אמצעי וחיצוני: כאשר הוא חושב בדבר [[חכמה]] אלקית, זהו הלבוש הפנימי; וכאשר חושב בחכמות אחרות הנצרכות ללימוד התורה, זהו הלבוש האמצעי{{הערה|ראה גם לקו"ש חלק ז ע' 310.}}; וכאשר חושב בעניינים גשמיים, שאלו הם הלבושים היותר גסים ונחותים שבמחשבה. והיינו, שיש שלושה סוגי לבושים לאור הבינה (כמו שב[[מחשבה]] עצמה יש מחשבה, דיבור ומעשה). וזהו החילוק בין הרצועות והקשר של [[תפילין]] - האות ד', שהיא חיצוניות מלכות דתבונה, כמו שהרצועות נעשות מהעור החיצוני של הבהמה. מה שאין כן הקלף עצמו - שעליו כותבים את הפרשיות, זה נעשה על ידי שגוררים ומתקנים את העור, וממילא הוא יותר פנימי. | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
גרסה אחרונה מ־14:04, 8 בדצמבר 2022
מתיבתא דרקיעא היא הישיבה שזוכים להיכנס אליה רק הנשמות שבגן עדן העליון. בישיבה זו לומדים את אותה תורה, אלא שהמושגים שבה הם רוחניים.
שמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
שמה של הישיבה הוא "מתיבתא דרקיעא" (רקיע - בארמית), והטעם לזה הוא:
הפסוק אומר[1]: "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח". חיות אלו מחולקות לשתי קטגוריות: חיות עליונות ותחתונות. התחתונות - המרכבה דבי"ע, מחנה מיכאל ומחנה גבריאל; והרקיע שעל ראשיהם הוא מלכות דאצילות. והעליונות - האבות אברהם יצחק ויעקב, שהם חג"ת דאצילות; והרקיע שעל ראשיהם הוא ספירת הבינה.
ספירת הבינה מכונה "רקיע", מכיוון שהכינוי לשלושת הספירות כתר, חכמה ובינה; הוא: אור, מים ורקיע. או באופן אחר, שלושת מצבי הצבירה האפשריים: גז, נוזל וקרח. והרקיע הוא "מיא אגלידו"[2] - קיפאון של מים.
וההסברה בזה: הכתר והחכמה - האור והמים, אינם ניתפסים באופן מוגדר בידי האדם, ועל כן הם יכולים להיות מוטים לכאן ולכאן (שהמים ניידי); אבל הבינה - הקרח, הוא מוצק, ולכן אי אפשר לשנותו ולהטותו. אך מצד שני, דווקא כך ניתן לתופסו באופן מורגש וברור. ולכן נאמר "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", כיוון שדווקא לאחר שהאור (כתר וחכמה) נמשך בבינה שייך שהוא יאיר ויתקבל אצל הנשמות שבגן עדן.
ולכן גן עדן העליון נקרא "מתיבתא דרקיע", כיוון שהרקיע - בינה, הוא זה שיכול להמשיך את האור באופן שהנשמות יהיו נהנים מ"זיו השכינה", באופן של השגה ממשית.
הרקיע שנמשך לגן עדן, הוא לא ה"רקיע העליון" - בינה המאירה על ה"חיות" שבעולם האצילות, אלא ה"רקיע התחתון" - ההמשכה של הבינה באמצעות הספירות חסד וגבורה, וההתפשטות שלהן נמתחת כרקיע על הנשמות שבגן עדן[3].
הנכנסים למתיבתא[עריכה | עריכת קוד מקור]
הזוכים להיכנס למתיבתא, הם רק הצדיקים שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה. והם זוכים לגילוי מה"רקיע" אשר נקרא "
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין רזא דאורייתא", דהיינו, שמרקיע זה נוטף טל שהוא מזון הנשמות, אשר עניינו הוא - ידיעת סודם של כ"ב אותיות התורה[4].
מכיוון שבגן עדן מאירה ספירת הבינה, לכן גם הקדוש ברוך הוא מגיע להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, מכיוון ש"קב"ה" זהו כינוי ל"ספירת התפארת" (או ז"א), והגילוי שם הוא הארה מכתר וחכמה דאצילות (דרך ספירת הבינה). במקומות אחרים[5] מבואר, שהקב"ה זה אור אין סוף ממש, והסיבה שהוא משתעשע, זה על דרך האמור ש"יותר ממה שהעגל רוצה לינק, הפרה רוצה להניק"[6], שהקב"ה נהנה מהשפעתו לצדיקים.
הסיבה שדווקא הם זוכים להיכנס לשם, היא מכיוון שעל ידי העסק והלימוד בתורה לשמה ממשיכים תוספת של גילוי אור בגן עדן, וכמו שכתוב[7] "דרכיה דרכי נועם" - שעל ידי התורה מגיעים ל"נועם", התענוג שבתורה שמתגלה.
התורה שלומדים בה[עריכה | עריכת קוד מקור]
במתיבתא דרקיע, לומדים את אותה התורה שניתנה לנו, אלא שהם לומדים אותה באופן אחר, בנוגע לעניינים רוחניים.
- מצוות ציצית
הציצית נעשית מצמר של כבשים, ועניין זה באצילות הוא על דרך העניין של הפסוק "והכשבים הפריד יעקב"[8], וכן "ושער רישיה כעמר נקא"[9]. דהיינו, שה"שער" הוא י"ג תיקוני דיקנא, וצריך להפריד אותם שלא יתערבו[10].
- מצוות תפילין
- בתפילין ישנם ארבע פרשיות, שהם ארבעת המוחין שבאצילות - חכמה, בינה ודעת שכלול מחסד וגבורה.
- במלכות דתבונה יש שלוש עורות - פנימי, אמצעי וחיצוני: כאשר הוא חושב בדבר חכמה אלקית, זהו הלבוש הפנימי; וכאשר חושב בחכמות אחרות הנצרכות ללימוד התורה, זהו הלבוש האמצעי[11]; וכאשר חושב בעניינים גשמיים, שאלו הם הלבושים היותר גסים ונחותים שבמחשבה. והיינו, שיש שלושה סוגי לבושים לאור הבינה (כמו שבמחשבה עצמה יש מחשבה, דיבור ומעשה). וזהו החילוק בין הרצועות והקשר של תפילין - האות ד', שהיא חיצוניות מלכות דתבונה, כמו שהרצועות נעשות מהעור החיצוני של הבהמה. מה שאין כן הקלף עצמו - שעליו כותבים את הפרשיות, זה נעשה על ידי שגוררים ומתקנים את העור, וממילא הוא יותר פנימי.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ יחזקאל א, כב.
- ↑ תוספתא לזהר פרשת בשלח (נ, ב). וראה אור התורה קרח ע' תרצז.
- ↑ שער היחוד והאמונה - פרק ה'.
- ↑ שער היחוד והאמונה - פרק ה'. וראה גם תניא - פרק ה'.
- ↑ ראה ספר הליקוטים - צמח צדק, ערך גן עדן סעיף י.
- ↑ פסחים קיב, א.
- ↑ משלי ג, יז.
- ↑ ויצא ל, מ.
- ↑ דניאל ז, ט.
- ↑ ראה לקוטי תורה אמור לט, א. אור התורה ויקרא ח"ב ע' תקצא.
- ↑ ראה גם לקו"ש חלק ז ע' 310.