אגרות בעל התניא ובני דורו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "שמאל|ממוזער|250px|" ב־"שמאל|ממוזער|")
 
(51 גרסאות ביניים של 17 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
בשנת 1953, בהיותו בן 27, הוציא הילמן את ספרו "אגרות בעל התניא ובני דורו", המכיל את "כל האיגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורות אליו או אודותיו". הילמן מוסיף כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם.
[[קובץ:אגרותבעלהתניאובני דורוjpg.jpeg|שמאל|ממוזער|שער הספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו']]
הספר '''"אגרות בעל התניא ובני דורו"''', יצא לאור בשנת [[תשי"ג]] ב[[ירושלים]], על ידי הרב [[דוד צבי הילמן]].


חלקו האחרון של הספר עוסק ב[[גניזה החרסונית]], שאדמו"רי חב"ד הרבו להסתמך עליה בהיסטוריוגרפיה של החסידות. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]], והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. הוא אף פרסם את הערכתו לשמו של הזייפן: נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני [[הרבי מליובאוויץ]]', והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו בכמה וכמה מכתבים.
==מבנה הספר==
בראש ההקדמה של הספר נכתב "בספר זה כונסו כל האגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי נ"ע בעל התניא והשולחן-ערוך, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורו אליו או אודותיו. ". והוא ספר הראשון שמלקט את אגרות אדמו"ר הזקן שהגיעו לידיו{{הערה|בתניא נדפסו רק חלק מהן, וחלקן לא באופן מלא, לפי החלטת כ"ק אדמו"ר האמצעי.}}, ובחלק מהאגרות מהווה מקור יחידי לאגרות חשובות.


==אין זייפן==
הספר בנוי בעיקרו ובכללו על הארכיון של של הרב ישראל משה ברב"ש{{הערה|שם המשפחה ברב"ש הוא ר"ת בן רבי שניאור.}} בנו של הרב דוד ברב"ש חתנו של האדמו"ר ר' [[שמריה נח מבוברויסק]] שנתן לרב הילמן, לעיין בספרייתו.
על הטענה שזיהו את הזייפן ענה הרבי שבזמן ההוא ובממקום ההיא לא הייה אדם שהיה כזה חכם שיזייף בכזה חכמה את המכתבים וגם איך השיג כל כך  הרבה נייר בשעת מלחמה  . על זה  תירצו שזה לא היה אדם אחד שזייף  וכו  . אמנם בקובץ ישורון מובא שעשו  מחקר על  פי טכנלגיה חדשנית ובאו למסקנה שכל המכתבים נערך על ידי איש  אחד וכו . אם כן הרי הדרא קושיא לדוכתא שלא היה חכם כל כך וכו אם כן מוכח שטענותיהן טענות שוא
 
בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם{{הערה|יש שטענו שחסידי חב"ד מנעו ממנו להדפיס זאת{{מקור}}, אך אין יסוד כלל לדבריהם.}}. והרבי השתדל שידפיס החומר שבידו{{הערה|ישנו כתי"ק של הרבי, שמתענין ומבקש שישיגו הסימנים של שו"ע אדמוה"ז מהדורא קמא שנמצאים אצל ד"צ הילמן, ומה שהצליחו להשיג נדפס בקובץ [[יגדיל תורה]].}}.
 
חלק מהדברים שהתכוון להדפיס בחלק שני נדפסו ממקורות שונים בקובץ [[יגדיל תורה]], וחלקם הוא הדפיס בעצמו בקובץ [[ישורון (קובץ)|ישורון]] תחת מדור "אגרות בעל התניא ובני דורו - חלק ב".
 
חלקו האחרון של הספר עוסק ב[[גניזה החרסונית]]. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]], והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלהערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני [[הרבי]], והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו של הילמן בכמה וכמה מכתבים.
 
הספר נדפס שוב בברוקלין בשנת תשנ"ג.
 
הספר מהווה תשתית לאגרות קודש אדמו"ר הזקן שיצאו בשנים שלאחר מכן{{הערה|כמו שמצויין בשולי הגליון של אגרות רבות.}}, וכל האגרות שבו נדפסו לאחר מכן על ידי הרב [[שלום דובער לוין]] עם אגרות נוספות רבות, והערות רבות בסדרת ה[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]].
 
==ביקורת==
{{פסקה חסרה}}
בנוגע לדבריו של הילמן בענין הגניזה החרסונית כותב הרבי באגרת (להלן חלק מהאגרת):
"כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם.
 
והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד.
 
ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה".
 
- ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?"{{הערה| ראו את האגרת במלואה באגרות קודש, כרך ט, איגרת ב'תרמח. להרחבה בנושא ראו בערך הגניזה החרסונית וש"נ.}}.
 
==ראו גם==
*[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]]
*[[גניזה החרסונית]]
*[[דוד צבי הילמן]]
 
==קישורים חיצוניים ==
*[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=215 הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו" באתר דעת]
*[https://hebrewbooks.org/6664 הספר באתר היברו בוקס]
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי אדמו"ר הזקן]]

גרסה אחרונה מ־13:43, 19 ביולי 2024

שער הספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו'

הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", יצא לאור בשנת תשי"ג בירושלים, על ידי הרב דוד צבי הילמן.

מבנה הספר[עריכה | עריכת קוד מקור]

בראש ההקדמה של הספר נכתב "בספר זה כונסו כל האגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי נ"ע בעל התניא והשולחן-ערוך, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורו אליו או אודותיו. ". והוא ספר הראשון שמלקט את אגרות אדמו"ר הזקן שהגיעו לידיו[1], ובחלק מהאגרות מהווה מקור יחידי לאגרות חשובות.

הספר בנוי בעיקרו ובכללו על הארכיון של של הרב ישראל משה ברב"ש[2] בנו של הרב דוד ברב"ש חתנו של האדמו"ר ר' שמריה נח מבוברויסק שנתן לרב הילמן, לעיין בספרייתו.

בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם[3]. והרבי השתדל שידפיס החומר שבידו[4].

חלק מהדברים שהתכוון להדפיס בחלק שני נדפסו ממקורות שונים בקובץ יגדיל תורה, וחלקם הוא הדפיס בעצמו בקובץ ישורון תחת מדור "אגרות בעל התניא ובני דורו - חלק ב".

חלקו האחרון של הספר עוסק בגניזה החרסונית. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית, והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלהערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי, והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו של הילמן בכמה וכמה מכתבים.

הספר נדפס שוב בברוקלין בשנת תשנ"ג.

הספר מהווה תשתית לאגרות קודש אדמו"ר הזקן שיצאו בשנים שלאחר מכן[5], וכל האגרות שבו נדפסו לאחר מכן על ידי הרב שלום דובער לוין עם אגרות נוספות רבות, והערות רבות בסדרת האגרות קודש.

ביקורת[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בנוגע לדבריו של הילמן בענין הגניזה החרסונית כותב הרבי באגרת (להלן חלק מהאגרת): "כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם.

והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד.

ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה".

- ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?"[6].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. בתניא נדפסו רק חלק מהן, וחלקן לא באופן מלא, לפי החלטת כ"ק אדמו"ר האמצעי.
  2. שם המשפחה ברב"ש הוא ר"ת בן רבי שניאור.
  3. יש שטענו שחסידי חב"ד מנעו ממנו להדפיס זאת[דרוש מקור], אך אין יסוד כלל לדבריהם.
  4. ישנו כתי"ק של הרבי, שמתענין ומבקש שישיגו הסימנים של שו"ע אדמוה"ז מהדורא קמא שנמצאים אצל ד"צ הילמן, ומה שהצליחו להשיג נדפס בקובץ יגדיל תורה.
  5. כמו שמצויין בשולי הגליון של אגרות רבות.
  6. ראו את האגרת במלואה באגרות קודש, כרך ט, איגרת ב'תרמח. להרחבה בנושא ראו בערך הגניזה החרסונית וש"נ.