חסיד – הבדלי גרסאות

גרסה אחרונה מ־02:48, 19 בפברואר 2026

חסיד הוא שם תואר בו נקראים תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי תלמידיו, בעיקר על שם השקעתם בעבודת התפילה.

מקור התואר[עריכה | עריכת קוד מקור]

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

במסורת חב"ד שפורסמה על ידי הרבי הריי"צ סופר כי בשנים הראשונות של תנועת החסידות, קרא הבעש"ט לתלמידיו בשמות 'אהובים' 'ידידים' או 'חֶברה אהובים' ו'חֶברה ידידים' ולא בשם חסידים. רק בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש נקבע שם זה בקרב ההולכים בדרך הבעל שם טוב^[1]

בסופו של דבר נקבע שם זה כשם שהתקבל בפי כל ישראל להולכים בדרך הבעל שם טוב^[3]

משמעות הכינוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

התואר 'חסיד' הבא לבטא אדם שמייחד את כל כוחותיו לעבודת ה' מופיע בדברי חז"ל^[4] כבר בנוגע לאדם הראשון, שעסק בעבודת התשובה במשך מאה ושלושים שנה. כמו כן משתמשים בו חז"ל לגבי 'חסידים הראשונים' שהשקיעו במיוחד בעבודת ה'. לאחר התפשטות תורת החסידות בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים בתורת החסידות וההולכים בדרכיה. אדמו"ר הזקן כותב (בדברי עדותו בעת המאסר הראשון בשנת תקנ"ט): "וכל המון עם קורין אותם בשם חסידים בכל מדינות רוסיה לבנה ופולין ורוב מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה כנ"ל, הגם כי של עכשיו אינם חסידים גדולים כראשונים" ^[5].

אדמו"ר הזקן הביע פעם רעיון לקרוא לחסידים בשם 'בעלי תשובה', כי עבודת ה' שלהם לפי שיטת החסידות מביאה אותם לתשובה אמיתית, אולם נמלך מהרעיון הזה, שמא יאמרו שמי שאינו חסיד הרי הוא רשע ח"ו.

הרבי הריי"צ ענה לשאלתו של אינו יהודי על פשר הכינוי 'חסיד': "השמות חסיד וחסידים מורים על היתרון מכמו הרגיל, שהחסידות מורה על הסוג מדע שהוא למעלה יותר מכמו שהוא סוג המדע שבתורה הגלויה, ושם חסיד מורה על האיש אשר בכל עניניו הוא מתנהג ביתרון על הרגיל, לומד מדע החסידות, מתפלל בהתלהבות, עושה צדקה וגומל חסד ביתרון".

בלוח היום יום (כ"א אדר ראשון) כותב הרבי: "בחסידות חב"ד תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימוד ומצבו בקיום המצות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול".

הנהגותיו של חסיד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בהזדמנות מסויימת, פירט אדמו"ר מהר"ש כיצד מתנהג חסיד^[6]: "מקובל להתבטא על אדם מסוים, 'לא מתאים לו להתנהג כך' או 'מתאים לו להבין את הענין'. כך, בכל יהודי ובפרט אצל חסידים, צריך שיהיה ברור מה 'מתאים' ומה 'לא מתאים'".

א. לחסיד מתאים בכל יום ללמוד חסידות. לחסיד מתאים להיות שקוע הטובה למען הזולת. לחסיד מתאים להיות בשמחה, ואף להאיר פנים לזולת. לחסיד מתאים להכיר את החסרונות של עצמו ואת המעלות של זולתו.

ב. לחסיד מתאים להחשיב את היהודי הכי 'קטן' ו'פשוט', יותר מאשר עצמו. לחסיד מתאים ללמוד מכל אחד ואחד מידה והנהגה טובה. לחסיד מתאים לנהוג באהבה, אחוה, שלום ורעות.

ג. לחסיד 'לא מתאים', שלא לנהוג בכל פרט ופרט כפי שתיאר. הוא סיים את דבריו, ברך את הקהל וחזר לחדרו.

אחוות החסידים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הצמח צדק פירש לבנו אדמו"ר מהר"ש במענה לשאלתו למה התכוון אדמו"ר הזקן בביטוי 'דרכי החסידות':

דרכי החסידות הן שהחסידים כולם יהיו כמו משפחה אחת. כבר אצל אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, הוקדשה תשומת לב רבה מאוד לחינוכם של החסידים לנהוג ולחיות זה עם זה כמו אחים ממש. אדמו"ר הזקן הסביר זאת במשל לגוף האדם: לכל איבר יש תפקיד ואופי שונה, אך רק כשכל האיברים פועלים יחד עוזרים זה לזה, הגוף בריא ושלם.

כיוון שהחסידים קשורים כולם אל הרבי ולחסידות, יש ביניהם תחושה של קרבה, של משפחה אחת גדולה (בנוסף למצוות אהבת ישראל כלפי כל יהודי). הדבר מתבטא גם בעניינים גשמיים - עוזרים אחד לשני במציאת פרנסה, בעצה טובה, וגם בעניינים רוחניים - לומדים ומתעלים יחד. חסידים איין משפחה - חסידים משפחה אחת.

אהבת חסידים אמיתית גדולה אפילו יותר מאהבה בין בני משפחה. החסיד ר' יקותיאל מדוקשיץ' כל כך התפעל מאהבה ששררה בין שני אחים שהכיר, עד שאמר: האהבה אצלם גדולה כמו אהבה אצל חסידים...

כאשר ד"ר וייס שאל את הרבי מהו חסיד? ענה לו הרבי שחסיד זה מי שיכול לומר בקריאת שמע שעל המיטה שהוא קצת יותר ממה שהוא היה בבוקר^[7].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

זקני החסידים

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

יענקי טאובר, מהו חסיד?
כתבות על מהותו של 'חסיד', באתר 'לחלוחית גאולתית'

הערות שוליים

^ את השם 'חסידים' אנו מוצאים לראשונה בדפוס בחרמותיהם של המתנגדים נגד החסידים - שנדפסו בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש בשנת תקל"ב: "ובשם חסידים וקדושי עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש אצל המתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשודים או כת חשודים" כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות ש"ין וסמ"ך אצל יהודי ליטא. פרט זה נתבאר במשנתו של הרבי הריי"צ כאשר הוא מתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבָר קודם היוולדו, והם לכאורה קדמו בזמן אלא שההשגחה העליונה זיכתה את המתנגדים וקראו לחסידים בשם הראוי להם. "נשיא וחסיד", עמ' 25–26. ראו שם עוד.
^ אגרות קודש - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ד, עמ' תקד. וראה ספר השיחות תש"א עמ' 32. - משיחת ש"פ לך לך, יו"ד מרחשון ה'תשי"א. תורת מנחם, חלק ב, עמ' 78.
^ הרבי אומר בשיחה: "השם "חסידים" – שם שבו נקראים בש"ס ומדרשי חז"ל סוג מיוחד מבני ישראל – נקבע בפי כל ישראל בלי הבדל מפלגה דוקא לתלמידי הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן וכו'. למרות שלכאורה, היו החסידים צריכים להיקרא בשם שבו נקראים המנגדים שלהם, והמתנגדים היו צריכים להיקרא בשם חסידים, שהרי החסידים הם אלה שבאו עם דברים חדשים (שאליהם היתה ההתנגדות), ובפועל, המנגדים עצמם קראו לחסידים בשם "חסידים" ולעצמם בשם "מתנגדים". על כך אמראדמו"ר הריי"צ: שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, כך שעם התגלות תורת החסידות, הודו כולם וקראו לה בשם "חסידות" ולהולכים בה בשם "חסידים", ו"כיון שהִגיד שוב אינו חוזר ומגיד" (כתובות יח:)^[2].
^ עירובין יח ב
^ אג"ק כ"ק אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' רטו. ראו גם ב"נשיא וחסיד" שבהערה 1.
^ הרבי מהר"ש נהג לנסוע לעיר וויטבסק לצרכי רפואה. באחת מנסיעותיו, ביקשו אנשי המקום שיאמר בפניהם מאמר חסידות. הרבי ענה שהוא חלש מכדי לומר דא"ח (דברי אלוקים חיים, כינוי למאמר חסידות), אך הסכים לצאת אליהם לזמן קצר. יהודים רבים התקבצו בחצר הבית שבו התאכסן אדמו"ר מהר"ש, ואז אמר - כבפנים
^ מפי הרב זושא וולף

[1] את השם 'חסידים' אנו מוצאים לראשונה בדפוס בחרמותיהם של המתנגדים נגד החסידים - שנדפסו בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש בשנת תקל"ב: "ובשם חסידים וקדושי עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש אצל המתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשודים או כת חשודים" כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות ש"ין וסמ"ך אצל יהודי ליטא. פרט זה נתבאר במשנתו של הרבי הריי"צ כאשר הוא מתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבָר קודם היוולדו, והם לכאורה קדמו בזמן אלא שההשגחה העליונה זיכתה את המתנגדים וקראו לחסידים בשם הראוי להם. "נשיא וחסיד", עמ' 25–26. ראו שם עוד.

[2] אגרות קודש - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ד, עמ' תקד. וראה ספר השיחות תש"א עמ' 32. - משיחת ש"פ לך לך, יו"ד מרחשון ה'תשי"א. תורת מנחם, חלק ב, עמ' 78.

[3] הרבי אומר בשיחה: "השם "חסידים" – שם שבו נקראים בש"ס ומדרשי חז"ל סוג מיוחד מבני ישראל – נקבע בפי כל ישראל בלי הבדל מפלגה דוקא לתלמידי הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן וכו'. למרות שלכאורה, היו החסידים צריכים להיקרא בשם שבו נקראים המנגדים שלהם, והמתנגדים היו צריכים להיקרא בשם חסידים, שהרי החסידים הם אלה שבאו עם דברים חדשים (שאליהם היתה ההתנגדות), ובפועל, המנגדים עצמם קראו לחסידים בשם "חסידים" ולעצמם בשם "מתנגדים". על כך אמראדמו"ר הריי"צ: שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, כך שעם התגלות תורת החסידות, הודו כולם וקראו לה בשם "חסידות" ולהולכים בה בשם "חסידים", ו"כיון שהִגיד שוב אינו חוזר ומגיד" (כתובות יח:)^[2].

[4] עירובין יח ב

[5] אג"ק כ"ק אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' רטו. ראו גם ב"נשיא וחסיד" שבהערה 1.

[6] הרבי מהר"ש נהג לנסוע לעיר וויטבסק לצרכי רפואה. באחת מנסיעותיו, ביקשו אנשי המקום שיאמר בפניהם מאמר חסידות. הרבי ענה שהוא חלש מכדי לומר דא"ח (דברי אלוקים חיים, כינוי למאמר חסידות), אך הסכים לצאת אליהם לזמן קצר. יהודים רבים התקבצו בחצר הבית שבו התאכסן אדמו"ר מהר"ש, ואז אמר - כבפנים

[7] מפי הרב זושא וולף

[1]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''חסיד''' הוא שם תואר בו נקראים [[תלמיד]]י וחסידי ה[[בעל שם טוב]] ותלמידי תלמידיו ב[[דור]]ות הבאים. התואר הינו קדום ומופיע כבר ב[[פרקי אבות]], בהקשר ל[[יהודי]] שקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]] שלו הוא מעבר לחיובים ההלכתיים ("לפנים משורת הדין"). לאחר התפשטות [[תורת החסידות]] בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים בתורת החסידות וההולכים בדרכיה. למרבה האבסורד, היה זה הכינוי שהדביקו [[המתנגדים]] לחסידים.
+[[קובץ:Shul.jpg|ממוזער|ציור המתאר [[חסיד]] [[התבוננות|מתבונן]] לפני התפילה]]
+'''חסיד''' הוא שם תואר בו נקראים תלמידי ה[[בעל שם טוב]] ותלמידי תלמידיו, בעיקר על שם השקעתם בעבודת התפילה.
+==מקור התואר==
+===רקע===
+במסורת חב"ד שפורסמה על ידי הרבי הריי"צ סופר כי בשנים הראשונות של תנועת החסידות, קרא הבעש"ט לתלמידיו בשמות 'אהובים' 'ידידים' או 'חֶברה אהובים' ו'חֶברה ידידים' ולא בשם חסידים. רק בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש נקבע שם זה בקרב ההולכים בדרך הבעל שם טוב{{הערה|את השם 'חסידים' אנו מוצאים לראשונה בדפוס בחרמותיהם של המתנגדים נגד החסידים - שנדפסו בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש בשנת תקל"ב: "ובשם חסידים וקדושי עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש אצל המתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשודים או כת חשודים" כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות ש"ין וסמ"ך אצל יהודי ליטא. פרט זה נתבאר במשנתו של הרבי הריי"צ כאשר הוא מתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבָר קודם היוולדו, והם לכאורה קדמו בזמן אלא שההשגחה העליונה זיכתה את המתנגדים וקראו לחסידים בשם הראוי להם. "נשיא וחסיד", עמ' 25–26. ראו שם עוד.}}
-==חסידים ומתנגדים==
+בסופו של דבר נקבע שם זה כשם שהתקבל בפי כל ישראל להולכים בדרך הבעל שם טוב{{הערה|הרבי אומר בשיחה: "השם "חסידים" – שם שבו נקראים בש"ס ומדרשי חז"ל סוג מיוחד מבני ישראל – נקבע בפי כל ישראל בלי הבדל מפלגה דוקא לתלמידי הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן וכו'. למרות שלכאורה, היו החסידים צריכים להיקרא בשם שבו נקראים המנגדים שלהם, והמתנגדים היו צריכים להיקרא בשם חסידים, שהרי החסידים הם אלה שבאו עם דברים חדשים (שאליהם היתה ההתנגדות), ובפועל, המנגדים עצמם קראו לחסידים בשם "חסידים" ולעצמם בשם "מתנגדים". על כך אמר[[אדמו"ר הריי"צ]]: שכל דבר הוא בהשגחה פרטית, כך שעם התגלות תורת החסידות, הודו כולם וקראו לה בשם "'''חסידות'''" ולהולכים בה בשם "'''חסידים'''", ו"כיון שהִגיד שוב אינו חוזר ומגיד" (כתובות יח:){{הערה|אגרות קודש - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, חלק ד, עמ' תקד. וראה ספר השיחות תש"א עמ' 32. - משיחת ש"פ לך לך, יו"ד מרחשון ה'תשי"א. תורת מנחם, חלק ב, עמ' 78.}}.}}
-הכינוי הופיע לראשונה בדפוס, בחרמותיהם של ה[[מתנגד|מתנגדים]], שנדפסו בערוב ימיו של [[המגיד ממעזריטש]], בשנת [[תקל"ב]]: "ובשם חסידים ו[[קדוש]]י עליון מכונים"; "ומכנים שמם חסידים". הכינוי הזה נדרש אצל המתנגדים לגנאי: "המכנים עצמם בשם חשׂידים", או "כת חשׂודים" - כאשר הם עושים שימוש בחילוף האותיות [[שי"ן (ימנית)|שי"ן]] ו[[סמ"ך]], כנהוג אצל יהודי ליטא. [[אדמו"ר הריי"צ]] מתעכב על כך שמן הנכון היה שהמתנגדים יקראו לחסידים בשם 'מתנגדים', שהרי אי אפשר להתנגד לדבר קודם הוולדו והם לכאורה קדמו בזמן, אלא שה[[השגחה פרטית|השגחה העליונה]] זיכתה את המתנגדים שיכוונו לקרוא לחסידים בשם הראוי להם.
+==משמעות הכינוי==
+התואר 'חסיד' הבא לבטא אדם שמייחד את כל כוחותיו לעבודת ה' מופיע בדברי חז"ל{{הערה|עירובין יח ב}} כבר בנוגע לאדם הראשון, שעסק בעבודת התשובה במשך מאה ושלושים שנה. כמו כן משתמשים בו חז"ל לגבי 'חסידים הראשונים' שהשקיעו במיוחד בעבודת ה'.
+לאחר התפשטות [[תורת החסידות]] בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים בתורת החסידות וההולכים בדרכיה.
+אדמו"ר הזקן כותב (בדברי עדותו בעת המאסר הראשון בשנת תקנ"ט): "וכל המון עם קורין אותם בשם '''חסידים''' בכל מדינות רוסיה לבנה ופולין ורוב מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה כנ"ל, הגם כי של עכשיו אינם חסידים גדולים כראשונים" {{הערה|אג"ק כ"ק אדמו"ר הזקן, מהדורת תשע"ב, עמ' רטו. ראו גם ב"נשיא וחסיד" שבהערה 1.}}.
+[[אדמו"ר הזקן]] הביע פעם רעיון לקרוא לחסידים בשם '[[בעל תשובה|בעלי תשובה]]', כי עבודת ה' שלהם לפי שיטת החסידות מביאה אותם ל[[תשובה]] אמיתית, אולם נמלך מהרעיון הזה, שמא יאמרו שמי שאינו חסיד הרי הוא [[רשע]] ח"ו.
+[[הרבי הריי"צ]] ענה  לשאלתו של אינו יהודי על פשר הכינוי 'חסיד': "השמות חסיד וחסידים מורים על היתרון מכמו הרגיל, שהחסידות מורה על הסוג מדע שהוא למעלה יותר מכמו שהוא סוג המדע שבתורה הגלויה, ושם חסיד מורה על ה[[איש]] אשר בכל עניניו הוא מתנהג ביתרון על הרגיל, לומד מדע החסידות, [[תפילה|מתפלל]] ב[[התלהבות]], עושה [[צדקה]] ו[[גמילות חסדים|גומל חסד]] ביתרון".
+ב[[לוח היום יום]] (כ"א אדר ראשון) כותב [[הרבי]]: "ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימוד ומצבו בקיום המצות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול".
+==הנהגותיו של חסיד==
+בהזדמנות מסויימת, פירט [[אדמו"ר מהר"ש]] כיצד מתנהג חסיד{{הערה|הרבי מהר"ש נהג לנסוע לעיר [[וויטבסק]] לצרכי רפואה. באחת מנסיעותיו, ביקשו אנשי המקום שיאמר בפניהם [[מאמר חסידות]]. הרבי ענה שהוא חלש מכדי לומר [[דא"ח]] (דברי אלוקים חיים, כינוי למאמר חסידות), אך הסכים לצאת אליהם לזמן קצר. [[יהודים]] רבים התקבצו בחצר הבית שבו התאכסן [[אדמו"ר מהר"ש]], ואז אמר - כבפנים}}: "מקובל להתבטא על אדם מסוים, 'לא מתאים לו להתנהג כך' או 'מתאים לו להבין את הענין'. כך, בכל [[יהודי]] ובפרט אצל [[חסידים]], צריך שיהיה ברור מה 'מתאים' ומה 'לא מתאים'".
+א. לחסיד מתאים בכל יום ללמוד [[חסידות]]. לחסיד מתאים להיות שקוע הטובה למען הזולת. לחסיד מתאים להיות בשמחה, ואף להאיר פנים לזולת. לחסיד מתאים להכיר את החסרונות של עצמו ואת המעלות של זולתו.
+ב. לחסיד מתאים להחשיב את היהודי הכי 'קטן' ו'פשוט', יותר מאשר עצמו. לחסיד מתאים ללמוד מכל אחד ואחד מידה והנהגה טובה. לחסיד מתאים לנהוג באהבה, אחוה, שלום ורעות.
+ג. לחסיד 'לא מתאים', שלא לנהוג בכל פרט ופרט כפי שתיאר. הוא סיים את דבריו, ברך את הקהל וחזר לחדרו.
-הוסיף וסיפר אדמו"ר הריי"צ, ש[[הבעש"ט]] קרא לתלמידיו בשמות 'אהובים', 'ידידים', או 'חברה ידידים' ו'חברה אהובים' ולא בשם 'חסידים'. כמו כן כונו החסידים בשם 'די פריילעכע' (=השמחים) וזאת משום שהחסידות הדגישה מאוד את [[עבודת ה']] ב[[שמחה]], בכל מצב ובכל תנאי, עד שרווחה האימרה ש"אצל חסידים ב[[תשעה באב]] יותר שמח מאשר אצל ה[[מתנגד|מתנגדים]] ב[[שמחת תורה]]".
+==אחוות החסידים==
+[[אדמו"ר הצמח צדק]] פירש לבנו [[אדמו"ר מהר"ש]] במענה לשאלתו למה התכוון [[אדמו"ר הזקן]] בביטוי '[[דרכי החסידות]]':
-==משמעות הכינוי==
+[[דרכי החסידות]] הן שהחסידים כולם יהיו כמו משפחה אחת. כבר אצל [[אדמו"ר הזקן]], מייסד [[חסידות חב"ד]], הוקדשה תשומת לב רבה מאוד לחינוכם של החסידים לנהוג ולחיות זה עם זה כמו אחים ממש. אדמו"ר הזקן הסביר זאת במשל לגוף האדם: לכל איבר יש תפקיד ואופי שונה, אך רק כשכל האיברים פועלים יחד עוזרים זה לזה, הגוף בריא ושלם.
-על השמות 'חסיד' ו'חסידים' נכתבו ביאורים רבים, אחד מהם היה בפי הרבי הריי"צ במענה לשאלתו של אינו יהודי{{מקור}}: "השמות חסיד וחסידים מורים על היתרון מכמו הרגיל, שהחסידות מורה על הסוג מדע שהוא למעלה יותר מכמו שהוא סוג המדע שבתורה הגלויה, ושם חסיד מורה על ה[[איש]] אשר בכל עניניו הוא מתנהג ביתרון על הרגיל, לומד מדע החסידות, [[תפילה|מתפלל]] ב[[התלהבות]], עושה [[צדקה]] ו[[גמילות חסדים|גומל חסד]] ביתרון".
+כיוון שהחסידים קשורים כולם אל הרבי ול[[חסידות]], יש ביניהם תחושה של קרבה, של משפחה אחת גדולה (בנוסף למצוות אהבת ישראל כלפי כל יהודי). הדבר מתבטא גם בעניינים גשמיים - עוזרים אחד לשני במציאת פרנסה, בעצה טובה, וגם בעניינים רוחניים - לומדים ומתעלים יחד. חסידים איין משפחה - חסידים משפחה אחת.
+אהבת חסידים אמיתית גדולה אפילו יותר מאהבה בין בני משפחה. החסיד ר' יקותיאל מדוקשיץ' כל כך התפעל מאהבה ששררה בין שני אחים שהכיר, עד שאמר: האהבה אצלם גדולה כמו אהבה אצל חסידים...
-[[אדמו"ר הזקן]] הביע פעם רעיון לקרוא לחסידים בשם '[[בעל תשובה|בעלי תשובה]]', כי עבודת ה' שלהם לפי שיטת החסידות מביאה אותם ל[[תשובה]] אמיתית, אולם נמלך מהרעיון הזה, שמא יאמרו שמי שאינו חסיד הרי הוא [[רשע]] ח"ו.
+כאשר ד"ר וייס שאל את הרבי מהו חסיד? ענה לו הרבי שחסיד זה מי שיכול לומר ב[[קריאת שמע שעל המיטה]] שהוא קצת יותר ממה שהוא היה בבוקר{{הערה|מפי הרב [[זושא וולף]]}}.
-באחת מרשימותיו של הרבי הריי"צ בו הוא מתאר את ראשית התנועה ה[[חב"ד]]ית הוא כותב: :[[חסידות חב"ד]] דורשת מאת ההולכים בשיטתה - נוסף על אורחות חיי שאר החסידים - ללמוד מדע החסידות ואשר הלימוד יביא לידי מעשה בפועל להפוך טבע ה[[מדות]].
+==ראו גם==
+*[[זקני החסידים]]
-== חסיד - מהות אחרת ==
+==קישורים חיצוניים==
-נשיאי חב"ד השרישו ביותר שחסיד הוא [[מהות]] אחרת לגמרי. לא כל מה שמתאים לכל אחד מתאים גם לחסיד. [[אדמו"ר המהר"ש]], לדוגמא, היה משריש בקרב חסידיו, כי כשם שיש מושג של ,לא מתאים" בגשמיות, כך יש מושג של "לא מתאים" ברוחניות, ולדוגמא אמר שלחסיד; לא מתאים שלא ילמד כל יום פרק ב[[ספר התניא]], לא מתאים שלא להיות שקוע בתיקון המדות. לא מתאים לחסיד שלא להיות עוסק ב[[עבודת התפילה]], בהתקשרות, שאז משתקפים ב[[ניגוני חב"ד|ניגון החב״די]] ה[[געגועים]] הנכונים לה[[רגש]] אלקי. לא מתאים לחסיד שלא להיות עוסק בעבודה של קריאת שמע שעל המטה ולהירדם עם כל האבק או עם כל הבוץ של עבודת היום, ולחלום על מילי דכדיבין, שהממונה על החלומות מכבדו בהם.
+*יענקי טאובר, '''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1238181 מהו חסיד?]''' {{בית חבד}}
+*'''[https://77012.blogspot.com/search/label/חסידים כתבות על מהותו של 'חסיד']''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
-[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
+{{הערות שוליים}}
+[[קטגוריה:מושגי יסוד]]
 [[קטגוריה:עבודת ה']]
+[[קטגוריה:תורת החסידות]]
+[[קטגוריה:תפקידים בקהילה החב"דית]]
+[[en:Chassid]]