לימוד האותיות והנקודות: הבדלים בין גרסאות בדף
צוברענגען משיח (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה ") |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
==לימוד הנקודות== | ==לימוד הנקודות== | ||
במכתב מ[[י"ג אייר]] [[תשט"ו]] מסביר הרבי{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15895&st=&pgnum=74 כרך י"א], עמ' נ"ז, באתר [[היברובוקס]].}} את מעלת הנקודות, וכותב שהבנוגע לקדושתם, ואף קדושת שמותיהם, מובן ממה שכתוב בתקוני זהר{{הערה|'''תקוני זהר''', תקון ה', בהקדמה (ז, ב), בתקון ס"ט, ובזהר חדש (צט, ג).}} בתיקונים, אשר אפילו השמות שלהם הם [[ר"ת]] של [[מלאכים]]. ובנוגע ל{{ה|גימטריא}} שלהם, הנה הוא כשפוטו, שכל נקודה ("פינטעלע") הוא עשר, וכל קו ששה, ולכן | במכתב מ[[י"ג אייר]] [[תשט"ו]] מסביר הרבי{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15895&st=&pgnum=74 כרך י"א], עמ' נ"ז, באתר [[היברובוקס]].}} את מעלת הנקודות, וכותב שהבנוגע לקדושתם, ואף קדושת שמותיהם, מובן ממה שכתוב בתקוני זהר{{הערה|'''תקוני זהר''', תקון ה', בהקדמה (ז, ב), בתקון ס"ט, ובזהר חדש (צט, ג).}} בתיקונים, אשר אפילו השמות שלהם הם [[ר"ת]] של [[מלאכים]]. ובנוגע ל{{ה|גימטריא}} שלהם, הנה הוא כשפוטו, שכל נקודה ("פינטעלע") הוא עשר, וכל קו ששה, ולכן לדוגמה 'צירא' הוא עשרים וכיוצא בזה,{{הערה|ומפנה הרבי במכתב ל'תקוני זהר' בהקדמה, אשר קמ"ץ בגימטריא ששה עשר, וכיוצא בזה.}} ולפעמים מחשבים הנקודות על פי שמם, וכמו בהקדמת התקני זהר:{{הערה|'''תקני זהר''', שם (ז, ב).}} "פתח, בחושבן אותיותיו איהו יו"ד", שפירשו המפרשים, שהאותיות של שם נקודה זו - בגימטריה עשרים (במספר קטן). | ||
===סדר הנקודות=== | ===סדר הנקודות=== | ||
בנוגע לכללות ענין הנקודות, מביא הרבי ב[[שיחה]] מ[[ראש חודש]] [[אלול]],{{הערה|[[תורת מנחם - התוועדויות]], תשמ"ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=385&hilite= ח"ד עמ' 2121].}} המבואר בפרדס שער הנקודות בתחלתו, שהנקודות נחלקות לתנועות גדולות ותנועות קטנות, מלכים ועבדים, וכל תנועה קטנה סמוכה לתנועה גדולה שלה (כל עבד סמוך למלך שלו): קמץ - תנועה גדולה, פתח - תנועה קטנה שלה. צירה - תנועה גדולה, סגול - תנועה קטנה שלה. חולם - תנועה גדולה, קמץ קטן - תנועה קטנה שלה. שורק או מלאופם (נקודה באמצע הוא"ו) - תנועה גדולה, קבוץ (שלש נקודות באלכסון) - תנועה קטנה שלה. וישנה גם נקודת השבא – שאינה תנועה בפני עצמו. בהמשך השיחה הסביר הרבי, ש"סידור" הוא "דבר השוה לכל נפש", וגם לילד קטן, וגם ליהודי שעוסק בהתחלת העבודה, (אמירת "מודה אני לפניך" בקומו משינתו, שאז נמצא הוא במעמד ומצב בדוגמת קטן), ולכן, כאשר מדובר אודות סדר הנקודות כפי שנדפסו בסידור, צריך להיות סדרם בהתאם לכללי הדקדוק וההברה בפשטות, באופן המובן גם לקטן. ולכן, צריך לבוא השורק לפני הקבוץ - כאמור לעיל שכן הוא הסדר ע"פ כללי הדקדוק, מכיון ששורק היא תנועה גדולה וקבוץ היא התנועה הקטנה שלה, ותנועה קטנה איננה יכולה לבוא לפני התנועה הגדולה שלה. | בנוגע לכללות ענין הנקודות, מביא הרבי ב[[שיחה]] מ[[ראש חודש]] [[אלול]],{{הערה|[[תורת מנחם - התוועדויות]], תשמ"ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=385&hilite= ח"ד עמ' 2121].}} המבואר בפרדס שער הנקודות בתחלתו, שהנקודות נחלקות לתנועות גדולות ותנועות קטנות, מלכים ועבדים, וכל תנועה קטנה סמוכה לתנועה גדולה שלה (כל עבד סמוך למלך שלו): קמץ - תנועה גדולה, פתח - תנועה קטנה שלה. צירה - תנועה גדולה, סגול - תנועה קטנה שלה. חולם - תנועה גדולה, קמץ קטן - תנועה קטנה שלה. שורק או מלאופם (נקודה באמצע הוא"ו) - תנועה גדולה, קבוץ (שלש נקודות באלכסון) - תנועה קטנה שלה. וישנה גם נקודת השבא – שאינה תנועה בפני עצמו. בהמשך השיחה הסביר הרבי, ש"סידור" הוא "דבר השוה לכל נפש", וגם לילד קטן, וגם ליהודי שעוסק בהתחלת העבודה, (אמירת "מודה אני לפניך" בקומו משינתו, שאז נמצא הוא במעמד ומצב בדוגמת קטן), ולכן, כאשר מדובר אודות סדר הנקודות כפי שנדפסו בסידור, צריך להיות סדרם בהתאם לכללי הדקדוק וההברה בפשטות, באופן המובן גם לקטן. ולכן, צריך לבוא השורק לפני הקבוץ - כאמור לעיל שכן הוא הסדר ע"פ כללי הדקדוק, מכיון ששורק היא תנועה גדולה וקבוץ היא התנועה הקטנה שלה, ותנועה קטנה איננה יכולה לבוא לפני התנועה הגדולה שלה. | ||
גרסה אחרונה מ־21:01, 11 בדצמבר 2024
|
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך קמץ אלף א. | ||
| אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית. | |||
לאורך השנים עודד הרבי לימוד האותיות והנקודות בשיטה המסורתית, וראה בלימוד זה הדגשה בקדושת האותיות המחדיר בילדים יראת שמים. לפי השיטה המסורתית, יש ללמוד אותיות לחוד ונקודות לחוד, על מנת להדגיש את קדושתן של האותיות והנקודות.
סדר הלימוד[עריכה | עריכת קוד מקור]
במכתב מב' טבת תשי"ד,[1] כותב הרבי שחייבים ללמוד עם התלמידים את האותיות לחוד ואת הנקודות לחוד, ושנאבקו על כך רבותינו נשיאינו[2] על מנת לחקוק בתלמידים את קדושת האותיות וקדושת הנקודות. במענה[3] לאדם ששאל את הרבי האם צריך להתחיל דוקא בלימוד כל האותיות ורק לאחר מכן את הנקודות, או שניתן ללמוד אחרי אות אחת את הניקוד שלה, או לאחר שלמדו מספר אותיות ללמוד אתה נקודות שלהם, ענה הרבי שניתן ללמוד מספר אותיות ולאחר מכן את הנקודות שלהם. וכן במענה מי"ג כסלו תשי"ד, לאדם ששאל אם אפשר ללמוד עם ילדים האותיות והנקודות הידועים להם מכבר, קודם שיודעים את כל הנקודות, הגיב הרבי[4] שאין קפידא בזה אף שלכאורה בקל יותר ללמדם כל הנקודות בהמשך אחד מאשר להפסיק באמצע בעניינים אחרים, אך הרבי הבהיר שזוהי שאלה חינוכית ויש לפתור אותה בהתאמה להתלמידים בכתה שלו ואופן קליטתם את הלימודים.
הרבי הזכיר את המנהג שיש להתחיל את לימוד האותיות מתוך האותיות מדף השער של ספר התניא, או בתחלת ספר התניא, על פי הלימוד מפרק א' בתניא, ש"משביעים אותו תהי צדיק", כלומר שמשביעים את הילד במעי אמו, מלשון שובע - תענוג, שזו לימוד פנימיות התורה[5]
ר' מוטל קוזלינר נהג ללמד את תלמידי ישיבתו את האותיות מתוך צילום של סידור תורה אור, הוא אף הסביר זאת באמרו שחקר ומצא שצילום זה יותר מדויק[6].
התוכן הפנימי של האותיות וסגנון ההברה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהתוועדות שבת פרשת קרח, ג' תמוז תשמ"ח[7] ביאר הרבי שיש להסביר לילדים התוכן הפנימי של צורת האותיות, ולדוגמה - אות בי"ת, מרמזת על התחלת התורה, "שהעולם דומה לב' שהוא מסובב משלש רוחותיו וורוח צפונית אינה מסובבת",[8] בכדי לרמז שעבודתו של היהודי לסובב רוח הצפונית, שעל ידי זה נעשה שותף להקב"ה, במעשה בראשית; באות יו"ד, כלשון הרגיל שקורין ליהודי "א יו"ד" שצורתה נקראת בלבד "די פינטעלע איד" (נקודת היהדות), ושאות יו"ד במספרה עשרת הדברות, וכיוצא בזה בשאר האותיות.
בהתוועדות ראש חודש אלול תשמ"ב[9] הזכיר הרבי את הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפני עצמו, לימוד הנקודות בפני עצמו, ולאחר זה לחברם ביחד, שלא כדעת הטועים שלימוד באופן כזה מעכב את התקדמותו של הילד, אלא אדרבא, דוקא על ידי הלימוד באופן האמור מחדירים אצל הילד את האל"ף דכללות ענין היהדות. וכן ביאר אדמו"ר הריי"צ, שכאשר לומדים עם ילד יהודי קמץ "אל"ף אָ", הרי זה קשור עם האל"ף של תיבת "אנכי", אל"ף - אלופו של עולם, שבתיבה זו נכלל הדיבור הראשון של עשרת הדברות, שבו כלולים כל עשרת הדברות, ובהם כלולים כל הענינים של תורה שבכתב, וכן כל העניינים של תורה שבעל פה, על פי הלימוד מהנאמר "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא", שעוד טרם ידע הנער קרוא וכתוב, נוטעים ומחדירים בו את הענין דאל"ף, 'אלופו של עולם'.
בנוגע לשינוי ההבהרות, במענה ליהודי שכתב שלומד 'קמ"ץ אל"ף א', שהנקוד והאותיות בנפרד כהוראת רבותינו נשיאינו ("אשר השתדלו בזה בחרף נפשם", כלשון הרבי במכתב), ושואל איך להתנהג בלימוד ההברה כיון שכתתו היא מילדי התימנים, כותב הרבי במכתב מו' תשרי תשט"ו שמכיוון שאחינו הספרדים הורגלו בהברה זו כמה דורות דור אחר דור, אין צריך לשנות מנהגם בזה שמנהג אבותיהם בידיהם, ובודאי חזרת דא"ח בהברה הספרדית שאוחזין בה מפני שקבלוה מאבות ואבות אבותיהם, "בני מס"נ על שמו ית' תגרום נח"ר למעלה ותפעול פעולתה למטה".[10]
לימוד הנקודות[עריכה | עריכת קוד מקור]
במכתב מי"ג אייר תשט"ו מסביר הרבי[11] את מעלת הנקודות, וכותב שהבנוגע לקדושתם, ואף קדושת שמותיהם, מובן ממה שכתוב בתקוני זהר[12] בתיקונים, אשר אפילו השמות שלהם הם ר"ת של מלאכים. ובנוגע לגימטריא שלהם, הנה הוא כשפוטו, שכל נקודה ("פינטעלע") הוא עשר, וכל קו ששה, ולכן לדוגמה 'צירא' הוא עשרים וכיוצא בזה,[13] ולפעמים מחשבים הנקודות על פי שמם, וכמו בהקדמת התקני זהר:[14] "פתח, בחושבן אותיותיו איהו יו"ד", שפירשו המפרשים, שהאותיות של שם נקודה זו - בגימטריה עשרים (במספר קטן).
סדר הנקודות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנוגע לכללות ענין הנקודות, מביא הרבי בשיחה מראש חודש אלול,[15] המבואר בפרדס שער הנקודות בתחלתו, שהנקודות נחלקות לתנועות גדולות ותנועות קטנות, מלכים ועבדים, וכל תנועה קטנה סמוכה לתנועה גדולה שלה (כל עבד סמוך למלך שלו): קמץ - תנועה גדולה, פתח - תנועה קטנה שלה. צירה - תנועה גדולה, סגול - תנועה קטנה שלה. חולם - תנועה גדולה, קמץ קטן - תנועה קטנה שלה. שורק או מלאופם (נקודה באמצע הוא"ו) - תנועה גדולה, קבוץ (שלש נקודות באלכסון) - תנועה קטנה שלה. וישנה גם נקודת השבא – שאינה תנועה בפני עצמו. בהמשך השיחה הסביר הרבי, ש"סידור" הוא "דבר השוה לכל נפש", וגם לילד קטן, וגם ליהודי שעוסק בהתחלת העבודה, (אמירת "מודה אני לפניך" בקומו משינתו, שאז נמצא הוא במעמד ומצב בדוגמת קטן), ולכן, כאשר מדובר אודות סדר הנקודות כפי שנדפסו בסידור, צריך להיות סדרם בהתאם לכללי הדקדוק וההברה בפשטות, באופן המובן גם לקטן. ולכן, צריך לבוא השורק לפני הקבוץ - כאמור לעיל שכן הוא הסדר ע"פ כללי הדקדוק, מכיון ששורק היא תנועה גדולה וקבוץ היא התנועה הקטנה שלה, ותנועה קטנה איננה יכולה לבוא לפני התנועה הגדולה שלה.
בהמשך השיחה מסביר הרבי[16] שהנקודות מתחלקות לתנועות גדולות ותנועות קטנות,[17] ותנועות גדולות נקראות "מלכים", ותנועות קטנות "עבדים" (של המלכים), ולכן תנועות גדולות קודמות לתנועות קטנות, כשם שלעולם קודם ה"מלך" ל"עבד". ודבר זה בא לידי ביטוי גם בהברת הנקודות בפשטות, כאשר ילד קטן מבטא את הנקודות בפיו: תנועה גדולה היא ארוכה יותר, ותנועה קטנה, קצרה יותר. ולכן תנועה גדולה היא "מלך" ותנועה קטנה "עבד".[18]
אף שיוצא שהסדר בסידור צריך להיות שונה ומקומו של השוו"א הוא אחרי כל הנקודות, הרבי שלל שינוי בפועל בסדר הנקודות בסידור[19].
החשיבות בלימוד השיטה המסורתית[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשל"ב פנה הרבי ביחידות לרב ד"ר בונם פייוויש וויינבאום והחל לשוחח עמו בהרחבה על החשיבות בעיסוק להנחלת הקריאה בדרך המסורתית, בלימוד אמירת שם האותיות ושם הנקודות, ורק לאחר מכן לעבור ללימוד קריאה והעניק לו מספר הדרכות בנושא, ואף התבטא שזו דרך לקרב רבים ליהדות באמצעות לימוד הקריאה בדרך זו. כעשר שנים לאחר מכן נענה ועד החינוך הקהילתי בלונדון להצעתו, ולאחר שלא היה ספר לימוד קריאה מתאים, הוציא הרבי ויינבאום לאור את הספר 'מבוא לקריאה' עם התאמה לרוח התקופה, וקרא לו בשם 'למדני'. הספר זכה להצלחה רבה ואלפים רבים למדו באמצעותו את הקריאה בדרך הייחודית אותה התווה על פי הוראות הרבי.[20]
הרבי עסק בנושא גם בפומבי בשיחה מיוחדת שנאמרה בהתוועדות שהתקיימה בל' מנחם אב תשמ"ב הרבי דיבר על האופן הנכון בו צריך להיצמד לשיטה המסורתית בלימוד הקריאה עם התלמידים, באופן בו המלמד מלמד את התנועה, את האות ולאחר מכן את שניהם יחד (קמץ אלף אָ), והילדים חוזרים אחריו.
בשל הבלבול הרב השורר בנושא, מעת לעת מתפרסמים בבימות החב"דיות השונות מאמרים ומכתבים המעוררים על הצורה הנכונה להנחיל את הקריאה לילדים.[21]
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- רפאל דינרי, שערוריה: נסיון להחדיר שיטת המשכילים למוסדות חב"ד, שבועון בית משיח, ט' אלול תשע"ג, לקריאה באתר חב"ד אינפו
- אופן לימוד א-ב לתינוקות של בית רבן על פי המסורה, באתר 'אתרא דרב'
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש, חלק ח', עמ' פ"ב, אגרת ב'שכה, באתר היברובוקס.
- ↑ ראו היום יום, ח' אד"ר א'; לקוטי דיבורים, ח"ד, תרמא, א.
- ↑ קובץ הוראות, הוצאת רשת אהלי יוסף יצחק, עמ' 23.
- ↑ אגרות קודש, חלק ח', עמ' ל"ט, אגרת ב'רפג, באתר היברובוקס.
- ↑ ז' מנחם אב, פרשת דברים, שבת חזון תשמ"ט, תורת מנחם - התוועדויות ח"ד, עמ' 109-110, באתר היברובוקס.
- ↑ מפי ר' זושא גורליק.
- ↑ תורת מנחם - התוועדויות, ח"ג, עמ' 538.
- ↑ מדרש הנעלם, לשה"ש, זהר חדש בתחלתו; רבותינו בעלי התוס' ר"פ בראשית ועוד.
- ↑ תורת מנחם - התוועדויות, תשמ"ב ח"ד, עמ' 538, הערה 6.
- ↑ אגרות קודש, כרך י', קיץ תשי"ד, עמ' ה', אגרת ב'תתקסט.
- ↑ אגרות קודש, כרך י"א, עמ' נ"ז, באתר היברובוקס.
- ↑ תקוני זהר, תקון ה', בהקדמה (ז, ב), בתקון ס"ט, ובזהר חדש (צט, ג).
- ↑ ומפנה הרבי במכתב ל'תקוני זהר' בהקדמה, אשר קמ"ץ בגימטריא ששה עשר, וכיוצא בזה.
- ↑ תקני זהר, שם (ז, ב).
- ↑ תורת מנחם - התוועדויות, תשמ"ב ח"ד עמ' 2121.
- ↑ תורת מנחם - התוועדויות, תשמ"ב ח"ד, עמ' 2122.
- ↑ ומביא הרבי מתקוני זהר, שם, קל"ה ב, ובכמה מקומות, שיש חמש תנועות גדולות וסימנך: "פּתּוּחֵי חוֹתָם", כלומר, שחמש הנקודות שבתיבות אלו – חיריק, שורק, צירה, חולם וקמץ – הן תנועות גדולות, ושאר הנקודות הן תנועות קטנות.
- ↑ כשם ש"מלך" הוא גדול מ"עבד", ויתרה מזו, שהעבד מקבל את סמכותו מהמלך, וכן הוא בנוגע לנקודות שתנועה גדולה היא גדולה יותר מתנועה קטנה, והתנועה הקטנה באה מהתנועה הגדולה.
- ↑ סידור תהילת ה'.
- ↑ קמץ אל"ף אָ • 'למדני' לא מלמד קריאה פונטית!, הבהרה שהוציא בקשר לשיטת הלימוד באמצעות הספר שהפיק • "כשהרבי לימד אותנו כיצד ללמד ילדים קטנים את לשון הקודש"
- ↑ רבנים חב"דיים מבהירים דעת הרבי אודות לימוד הקריאה, והקובץ של הרב מטוסוב מנחם אב תשפ"ב